זרע יעקב שמב

ד"ה ומודים חכמים בשביל של כרמים וז"ל נראה דדוקא בשביל של כרמים דאינו עשוי אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצה להשתמש בו לצורך אחר עכ"ל. דמשמע דאית להו דהילוך בדרך הרבים לא קנה אפי' דעשוי להילוך כיון דחזי לתשמיש אחר א"כ הך דמצר שהחזיקו בו רבים לדידהו היינו ע"כ שהישווהו ותיקנוהו להילוך דהוי חוקה מעליא אלא דלרבים מהני אפי' בטעות אבל הולוך לחוד לא קני' אפי' ברשות בעלים ונראה דזהו טעמו של רשב"ם ז"ל דפי' שהשווהו ותיקנוהו להילוך ואתא לאפוקי דלא נימא דהחזיקו בהילוך לבד דבהא לא מהני אליבא דחכמים כדפי' לדעת התוס' וגם הר"ש דעתו כן דבהוליך לחוד לא קני ולא זכו הרבים ולהכי בההיא דשדה בוכין שמניחין שם הארונות דהיינו הילוך לא מקרי חזקה ואכתי ברשות בעלים קיימא עד מתיאשי. ולפי זה שלשת הרועים הללו ס"ל דבהילוך לחוד ל"ק. ולהכי בנ"ד נמי דלא היה כ"א הילוך לחוד לא זכה הרבים ולא חשיב מצר שהחזיקו בי רבים

ומה שסיים כבוד תו' וזהו דוקא על החורבה אבל אותו השביל שבין חצר הנתבע לבין ר' אהרן לית דין צריך בשש שה שהחזיקו. בו רבים לכ"ע כיון שחלק אחר מצויין בצד זה וחלק חבירו ציין כנגדו והניחו מקום מעבר דרך שם החזיקו בו רבים בהילוכם בפעם אחת כמ"ש מהרמ"ט ח"א סי' ל"ה. הרואה דברי המבי"ט ז"ל במקומו יראה דל"ד נדונו לנ"ד כלל. דבתשו' המבי"ט כשהחזיקו מן ההפקר והניחו דרך באמצע שלא החזיקו בה אלא הניחוה שיזכו בה רבים לעבור דרך בה וכן מפורש שם בדבריו שאמרו כן בפירוש ומשו"ה כשעברו הרבים דרך שם זכו בה מן ההפקר לא כן בנ"ד שהדרך הזה לבני המבוי ליכנס ולצאת בו לחצירהם ועכשיו בנו כל אחד בשלו והניחו דרך המבוי כאשר בתחילה להם לבדם ליכנם ולצאת בו מהיכא תיתי לומר שיזכו בו רבים במה שעברו בו שלא מדעת בעלי המבוי ומן היום אשר פתח בעל חצר החיצונה הפתח לרה"ר מצות קא צווח ובמה שעוברים עד עתה טרם יגמר הבנין אין חזקה דאכתי בחרבנה קאי ואינה חזקה כדכתיבנא והא פשיטא דלא אמרו אדם מעולם שזכו בו רבים באותו דרך. ועי' בס' מהר"י הלוי אחיו של הגאון בעל ע"ז וס' שאגת ארייה סי' ז"ך דמשם יוצא לנ"ד דלא שייך מצר שהחזיקו בו רבים אף דבנדונם ליכא כל הני טעמי תריצי דאמרן

באופן מכל מאי דאמרן תורה יוצאה בהינומא לראש פינה מכרזת ואומרת שהדין דין אמת דראו כן זה יכול למחות ביד הפותח פתח וגם אין בה דין מצר שהחזיקו בו רבים כלל ודינה הוא לפיסו דאל"ה הפותח עושה שלא כדין זהו הנלע"ד

ולהיו' טרוד בצרכי ציבו' ומה ג' דקבי' ליה עודני' דבר יום ביומו בבית מדרשינו בחברת חברים מקשיבים ובהצטרפות כי אמרתי אולי במשך הימים יפייסוהו ולא נצטרך לעמוד על קו' הדין זוהי סיבה ואחר פד עתה ועמו הס"ר. הלכ"ד אחרי ראותי קונטריסו זה יעמוד בשמועתי וישיב על כל מה שכתבתי כאשר הגידו רבים כי אמר מר כן כמתפאר בעצמו כי הוא יסתור וישיב ע"כ מה שאומר אף כי זה חידוש גדול דאית אינש על רשוותא שיאמר כי הוא יודע להשיב ולסתור דברי חבירו בטרם ישמע וידע מה הוא אומר ואיפשר שחבירו יאמר דבר אמת שאין עליו תשובה למי שמודה על האמת ולא יאמר כן אלא התוקע עצמו לדבר הלכה ומושב שאין עליו פירכה ויבז בעיניו דברי זולתו באומרו שלא הניח כמותו ולא כן אנכי עמדי כי כן לא יטריח עצמו לשלוח אלי עוד בזה כי אין לדבר סוף ושלי"ת יש ויש מורה הוראות בישראל בערי הקדש ונסלחה להם קונטריסי וקונטריסו והם יוכיחו ומהס"ר היום ט' טבת התרי"פ כ"ד אהובו והוא איש הצעיר: חיים שמואל הכהן סי"ט שלמא יסגי למע' כבוד הר' המאוה"ג מעוז ומגדול מר רב כהנא רבא משובח ומפואר לכבוד ולתפארת מיפסק פיסקי הלכות באמת וביושר נסמכות כבוד מוהר"ר חיים שמואל הכהן נ"י יחיה עד כי יבא שילא כיר"א

מאחר שנגמר הדבר בגמ"ט בנינו מעתה אין שום כונה ח"ו להתפאר כ"א לש"ש וכההיא דאמרינן ב' ת"ח וכו' ואין נוחין זל"ז בהלכה וכו' וזה החלי בדב"ק כתוב לאמר מה יענה הרא"ש וכו' והיותר קשה וכו' הלא דברים הללו כתבתי בקונטריסי וכתבתי שמוכרחים לתרץ כהנמו"י

מה שמתמיה האדון עלי מאחר שהבאתי הנמו"י למה לא חזרתי משמועתי קושיא זו מתורץ היטב בקונטריסי שכ' שם על הנמו"י וז"ל שם וקושייתו היא קושיית רמב"ן