זרע יעקב שמ

הנה האדון קיצר במקום שהי"ל להאריך ולא בירר דעתו כדבעי ואם כיון לומר דכיון שיש במבוי חנות שאינו יכול למחות משים ריבוי הדרך לרוב הפוסקים ולהכי בפתח נמי לא מצי למחות דצריכא לו הפתח ליכנס בה הקונים והמוכרים. הא ליתא דנהי דבחנות אין יכול למחות בפתח שפתח למבוי וכ"ש לרה"ר יכול למחות משום דרבים בוקעים בו לעשותו קפנדריא שלא לצורך החנות. ואם כוונתו לומר דאף בפתח אינו יכול למחוה אף שבוקעים בו רבים לצורך החנות דכיון דבלא"ה רבים בוקעים לצורך החנות ולא מצי למחות ולהכי אף שניתוסף ההיזק דבוקעים בו דרך הפתח לצורך עצמן לית לן בה ואף שאם לא היה חנות מצי למחות השתא דאיכא חנות ואיכא ריבוי הדרך מהחנות לא מצי למחות אף על הפתח אעפ"י שיש בו תוספת ריבוי הדרך

ואם לזה כיון לא מחיור כלל דמי זה אמר ותני דמי שיש לו רשות בהיזק זוטר שהותר להוסיף היזיקא רבה והרי אמרו בהיזק ראיה אחד לא יעשנו שנים קטן לא יעשנו גדול וגבי מי שיעשה לו מרחץ או רחיים במבוי או בחצר ובא שכנו ועשה מרחץ או רחיים אחר אעפ"י שאין תוספת היזק ניכר דהא בלא"ה היו באים שם לרחוץ במרחץ הראשון ואפ"ה כתב מור"ם בסי' קנ"ו וז"ל ורבים אומרים דבני חצר או מבוי באינו מפולש מצו מעכבי אפי' בכה"ג אלא דבעל החנות וכו' ע"ש ועי' בסמ"ע שביאר הדבר באר היטב וגם הרמב"ן כתב בחי' למס' בתרא על דכ"א וז"ל ואעפ"י שיש לבע"ד לחלוק ולומר דשאני התם דכיון דאינו אית ליה במבוי מרחץ מפני מרחצו הדרך מתרבה וכ"כ רבים איני עיקר דאי ס"ד יש במבוי מפני ריבוי הדרך הראשון כשעשו שם מרחץ ודאי פייס בני מבואו הילכך כשבא אחד מהם לעשות מרחץ חבירו ואפי' הוא עצמו מעכבין על ידו שא"א שלא תתרבה הדרך בשני מרחצאות יותר ממרחץ אחד עכ"ל. אלמא ס"ל דאי דינא הוא דבמבוי מצי מעכבי אף היכא שיש חנות אחד ובא השני לעשות אחרת במבוי מעכבי וכ"כ התוס' במס' בתרא דכ"א ד"ה וגרדי וז"ל וא"ת והא אמרינן בסמוך האי בר מבואר וכו' ודוחק לחלק דהתם כבר יש נכנסין ויוצאין לרחיים הראשון או לחנות הראשון ע"כ. אלמא דלא ס"ל לומר דכשיש חנות במבוי ובא שכנו לעשות אחרת דמצי מעכב משום ריבוי הדרך. וכן נראה ג"כ מדבריהם בד"ה אחד מבני חצר וכו' שהכריחו בשם רשב"א דחצר גרסינן דאי מבוי קשייא מההיא דעושה אדם בצד חנותו של חבירו דשרי לפחות בחצר אחרה ע"כ. ומאי הכרח דילמא מבוי גרסינן ושאני ההיא דל"מ מעכב משים ריבוי הדרך משום דאיכא חנות אחרת במבוי אלא ע"כ דלא ס"ל לפלוגי בהכי. ונ"ל דהכרח זה עדיף להו ממא שהכריחו מדברי אביי דקא משני סופה אתאן לחצר אחרת דמשמע דבמבוי שרי משום דאיכא לדחויי דמבוי שאינו מפולש חצר קרי ליה וכמו שתירץ כן הב"י לדעת הרמב"ם. ולפי"ז שפיר איכא למימר דכל מאן דגרים חצר ס"ל בח"ו דכתבו דאין ס"ל לחלק וכו' דאי לית להו א"כ אין הכרת דגרסינן חצר דשפיר איכא למימר דגרסינן מבוי וההיא דעושה אדם חנות היינו משום דאיכא חנות אחרת ולהכי ליכא טענת ריבוי הדרך וההיא דאביי נמי לית מינה הוכחה דאיכא למימר דמבוי שאינו מפולש חצר קרי ליה כדכתיבנא אלא ע"כ דס"ל דדוחק לחלק בהכי כדברי התוס' וכדברי הרמב"ן ז"ל והיינו דכתב הר' ב"י אבל שאר הפוס' לא ס"ל כדברי הרמב"ם וכן מ"ש מור"ם ז"ל ורבים אומרים וכו.' ומעתה אזדא לה תמיהת הש"ך על מור"ם שם ס"ק ב' שכתב וז"ל וצ"ע די"ל דהפוס' מודו בזה להרמב"ם ולא דברו מזה כלום ע"ש. והתימה על דבריו דהא תמן הרמב"ן והתו' כתבו כן בפירוש ומוכרח לומר כן בדעת שאר פוס' דנראה דגרסינן אחד מבני חצר וכדכתיבנא

נמצאת למד בחנות שבחצר ובא שכנו לעשות אחרת כמוה דבני חצר מעכבין לשני משום ריבוי הדרך אף דלא מינכרא היזיקא כוליה האי דהא בלאו הכי היו באים בשביל חנות הראשון כ"ש בנ"ד דהעוברים דרך הפתח לעשות קפנדריא אם לא היה פתח לא היו עוברים דרך בי נמצא שהפתח גורם בתו' היזק הא פשיטא דיכולים לעכב. ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דסובר דאם יש מרחץ או רחים ובא שכנו לעשות מרחץ אחר שאין בני המבוי יכולים לעכב משום ריבוי הדרך היינו דוקא בכה"ג ששניהם בני אומנות אחד דס"ל להרמב"ם כיון דבלא"ה היו באים בשביל הראשין השני לא הוסיף כלום וזהו שאמר הרמב"ם ז"ל שהרי יש בניהם אותה אומנות אבל אם הראשון היה עושה מרחץ והשני רחים וכיוצא בני חצר או מבוי יכולים למחות דהא איכא תוספת ריבוי הדרך משום הרחים מה שלא היה בראשונה. וא"כ בנ"ד נמי הא איכא עוברים ושבים לעשותו קפנדרייא בשביל הפתח מה שלא יש בשביל החנות

ודומה לההיא דכתב הרמב"ם ז"ל מ"ה שכנים