זרע יעקב לד

הוא להרחיק הנשמות שכן תירגם בפ' ויתעצב אל לבו מ"מ אפשר לומר ג"כ דכונתו לומר דלא היו הדברים אל לבו דוקא אלא הוציאם מן הכח אל הפועל מן הלב לפה והדברים נאמרו באמירה וזהו ואמר ה' בממריה

א"נ י"ל עפ"י מה שפירש הרב מוהר"י אברבנאל ז"ל בפ' זה ויאמר ה' אל לבו וז"ל ואפשר עוד אצלי לפרש ויאמר ה' אל לבו על דרך שפירשתי בפ' בראשית בפ' ויתעצב אל לבו שלא אמר אל לבו כנגד הקב"ה אלא כנגד האדם ויאמר הכתוב בזה ויאמר ה' אל לבו ועל לבו של אדם קאי כי עם היות שלא נזכר שם אדם בפ' הזה הנה הדברים עליו היו יגיד שאמר ה' על לבו של אדם שלא יצטרך לקלל עוד את האדמה בעבור שיצר אותו לב של אדם היה עד עתה רע מנעוריו ולא יהיה כן אחר זה עכ"ל ובהכי לק"מ ודו"ק

ועל מה שהקשינו עוד דמאחר דהקב"ה לא היה רצינו לישבע על זה אלא ע"י שלא רצה נח ובניו לעסוק בפ"ו אם לא ישבע להם משו"ה נשבע ואם כן נמצא דשבועתו היתה באונס דהקב"ה רוצה בישובו של עולם ולא הוי שבועה וכו' גם לזה י"ל והוא פשוט דזה לא נאמר אלא לגבי ב"ו שייך לומר אונס אבל לגבי הקב"ה הם כי לא להזכיר לומר דהוא אנוס מאחר דהיה כח בידו להכריחו ולכופו לנח שיעסוק בפ"ו אלא דרצונו הפשוט היה לישבע שלא להביא עוד מבול לעולם כי חפץ חסד הוא ולא מצד אונס

וראיתי להרא"ם ז"ל שכתב ע"ד רש"י ז"ל שפי' לא אוסיף וכו' כפל הדבר לשבועה וכו' כתב הוא ז"ל בשבועות פ' שבועות העדות א"ר אלעזר לאו שבועה נאמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני דכתיב ולא יכרת כל בשר ולא יהיה עוד המים למבול וכו' ע"כ. והוא פלי איך השוה גירסת הגמ' עם גירסת רש"י ז"ל כאלו שניהם שוים הם והחילוק נראה לעינים הוא והיה לו להזכיר דברי הרא"ש ז"ל דגריס הכי וכמ"ש

עוד כתב בסו"ד וז"ל וא"ת ולמה לא הביאו הראייה על שהכפל לשבועה מקרא דוהקימותי את בריתי דהכא דמשמע שכבר כרת ברית ורוצה לקיימו והוכרחו להביא הראיה מדברי קבלה על שבועת המב' מדכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח וצ"ע עכ"ל יע"ש

והרב מוהרש"י ז"ל תי' דלק"מ שאעפ"י שמצינו ברוב המקומות ברית במקום שיש בו שבועה לא יחוייב שהברית הוא שבועה שהרי מצינו והקימותי את בריתי אהך בנח ובפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום ולא מצינו בהם שבועה וכו' וא"כ אין ממאמר ברית ראיה שהיתה שבועה לנח עכ"ל. ונ"ל להביא עוד ראיה לדבריו דברית לא הוי שבועה בדוקא ממה שאמ' הכתוב כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי ואם איתא דברית היינו שבועה היה די שיאמר כרתי ברית לדוד עבדי ולא היה צריך להזכיר שבועה אלא ומאי דליתא

ולעד"נ לתרץ עפ"י מ"ש הרא"ש ז"ל דהנך תרי קראי לא יכרת ולא יהיה וכו' דכתיב בפ' הקשת לא לשם שבועה נאמר אלא לסיפור דברים להבטיח לנח שבראיית הקשת ישכח חמתו ולא ישבית עולמו וכו' יע"ש וא"כ כיון דפ' אלו לא נאמרו לשם שבועה ה"ה נמי הפ' דוהקימותי את בריתי דהוא רישיה דקרא דולא יכרת וכו' לא נאמר לשם שבועה אלא לסיפור דברים ומשי"ה לא הביאו ראיה לשבועת המבול מהאי קרא דוהקימותי את בריתי וכו' ומכאן ראייה דהרא"ם ז"ל לא זכר מדברי הרא"ש ז"ל אלו דאלו זכר לא היה מקשה כן ולהניחו בצ"ע

איך שיהיה נחזור לדרכו של מורינו הרב מוהרח"א ז"ל והוא דלדעת הרא"ש ז"ל דמפיק תרי לאוי מפרשתא קמייתא יש ללמוד דלאו דוקא מבול של מים הוא דאינו מביא אלא אפי' של אש אינו מביא מאחר שלא הוזכר בהו מים אלא סתמא לא אוסיף להכות את כל חי והיינו בכל אופן אינו מביא מבול. וזה היה דעת בלעם שאמר דאפי' מבול של אש אינו מביא משום דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל וכמ"ש

אבא לדעת הרי"פ ז"ל דמפיק התרי לאוי מפרשתא בתרייתא יש ללמוד דדוקא מבול של מים אינו מביא אבל של אש מביא כיון דהזכיר מים דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול וכו' דמשמע מבול של מים אינו מביא אבל של אש מביא. וזה היה דעת המצרים דאמרו דמבול של אש מביא. וכן זהו דעת הילקוט דדרש מבול של מים אינו מביא אבל של אש מביא משום דמפרשי לה כדעת הרי"פ ז"ל א"ד ז"ל וש"י

ובזה פירש כונת המאמר בב"ר ע"פ חלילה לך וז"ל א"ר אחא נשבעת שאין אתה מביא מבול לעולם מה אתה מערים על השבועה מבול של מים אין אתה מביא מבול של אש אתה מביא א"כ לא יצאתה ידי