זרע יעקב שלז

בחנות ואומן שבמבוי דאינו מעכב. אלא ע"כ כונת הרשב"א להוכיח מדברי הרמב"ם דסבר דריבוי הדרך הבא מבני המבוי שיש להם זכות בו בנדונו שהיה רוצה לפתוח פתח מעליתו למבוי דלא מצי מעכבי וע"ז הביא ראיה מס' הרמב"ם ז"ל דה' חצירות דדומה לנדון הרשב"א ממש אלא דאיהו מדנפשיה ס"ל דבכל גוונא אין טענת ריבוי הדרך במבוי וכל הדרכים שוים ולהכי הק' מההיא דר"ה ותירץ כתי' הרמב"ן לדעת רבותיו אבל לדעת הרמב"ם ז"ל ל"ק מידי ותדע מדלא מק' להרמב"ם מדידיה דהוא פסק מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין אלא ודאי כדכתיבנא. ואף שמדברי הר' הכנה"ג אין נראה שמפ' כן דברי הרשב"א ז"ל מה שנלע"ד כתבתי והבוחר יבחר

ומ"ש כת"ר שהרשב"א האריך לבאר בג' תשובות הובאו בסי' קס"א דאין במבוי טענת ריבוי הדרך אף שאינו מפולש לא חזינא כהאי סימנא כ"א בשתי תשו' המובאות בב"י אבל בתשו' ג' שהביא בח"ג סי' קע"ה נראה שחזר בי ממ"ש בשני התשובות שהרי הביא דברי הרמב"ן רבו והתוספתא ופירושה דבני מבוי הישן מעכבין ומפני זה כתב ומיהו נ"ל שאין דברים אלו אמורים וכו' ע"ש והיינו לומר דאף הרמב"ן והתוס' יודו בנ"ד כיון שאין האסקופה דרוכה מ"ש וכן בתשו' שבח"ב סי' מ"ז הביא שתי הסברות וסיים ובלשון השני מצאתיה בתוספתא דנראה שהסכים לדין התוספתא הרי לך שתי תשו' נגד שתים ותרי ותרי נינהו וספיקא הוי בדעת הרשב"א עצמו ודלא כמ"ש בבגה"ה שבס' בני חיי ח' ח"מ ח"א סי' ק"ד דסמי חדא מקמי תרי

ומ"ש האדון אף הוא ראה בדברי הרשב"א ז"ל מפורש דהביא דברי הרמב"ן ז"ל בשם התוס' ולהלכה מסיק דאין ריבוי הדרך במבוי וכהרמב"ן ז"ל רבו והיינו כסברת הכנה"ג. לא ראיתי דהנה בדברי הרשב"א ואדרבא בשתי התשו' הנז' שהביא דברי הרשב"א התוספתא ובחדא מנייהו הביא דברי הרמב"ן רבו נראה כמסכים עמו. וגם מ"ש דהסכים לה' דאין ריבוי הדרך במבוי כהרמב"ן רבו ז"ל לשיטתיה אזיל דסובר הרמב"ו בש"י הרשב"א קאי וכבר ביררנו למעלה דאינו כן אלא בשיטת מהר"מ והרא"ש קאי. גם מ"ש כת"ר שגם רפ"י ז"ל ס"ל כהרשב"א. שכתב סי' קפ"ב ס"ו וי"א דאין טענת ריבוי הדרך במבוי וכו' וכן הגיה ריש סי' קנ"ו לפי האמור אין ראיה דההיא דסי' קנ"ו הייני התוס' ודעימיה דגרסינן אחד מבני חצר וכפי האמור מודים דרבנן בפותח פתח למבוי סברי כפי' מהר"מ וההיא דסי' קס"ב מיירי בריבוי הדרך דבני המבוי ובהאי הוא דהגיה לא כן בפותח פתח למבוי אחר אזיל ומודה דבני מבוי הישן יכולים לעכב וראיה לדבר ממה שלא הגיה על מ"ש מר"ן בס"ד וכן נראה בד"מ סי' קס"ב אות ג' למדקדק בדבריו

גם מ"ש ואגב יתורץ קו' הטור שהק' על הגהה מור"ם שבס"ז על דין האיצטבא שכתב וי"א דאין טענת ריבוי הדרך במבוי ורשום שם הרשב"א והק' הטו"ר כמ"ש הרשב"א דאין טענת ריבוי הדרך במבוי היינו בההיא דה' חצירות דהוא ריבוי הדרך דהעוברים ושבים לא כן בריבוי הדרך דאיצטבאות שהוא טורח לדרים במבוי שצריכין להקיף סביב האיצטבא איפשר דגם הרשב"א ז"ל אזיל ומודה דריבוי הדרך כי האי מצי טעין ע"ש ולזה תירץ האדון וז"ל ונלע"ד פשוט כיון דס"ל להרשב"א דהוא לשון המחבר ס"ז דיכול לפתוח פתח חדש בינו ובין החיצונה ואין החיצונה מעכבת כיון דליכא גזילה וכל פתח יש לה ד"א והוא מטעם דיוכל לפרק משאו וכשיפרק משאו בע"כ הפנימית יצטרכו להקיף המשא כמו שיצטרכו להקיף האיצטבא ולהכי לא איכפת לן מטעם דאין ריבוי הדרך במבוי הוא נכון בתי' קו' הטו' עכ"ל. ולענ"ד לא נהיר האי תירוצא דאף דנודה לו שפתח שבמבוי יש לו ד"א לפרק משאו והפנימיות צריך להקיף שאני הכא דאין היקף זה תדיר כ"א בשעה שפורק משאו לא כן האיצטבא דהוא לעולם: ועוד דהרי הרמב"ם ז"ל פסק דין זה דהשניה יכולה לפתוח פתח חדש בינו ובין החיצונה והרא"ש והטור מורים לו והש"ע פסקה ועכ"ז פסקו דהאיצטבא יכול לעכב אלמא דלא רמו אהדדי ועוד דקו' הטו' במקומה עומדת דמנ"ל למור"ם לחדש דבר זה מה שלא אמרו הרשב"א ולכותבו ע"ש הרשב"א דאפי' דלא דמו אהדדי. ואעיקרא דמילתה פירכא דכתבו התוס' דאין ד"א במבוי שלא אמרו ד"א שבפתח אלא בחצר וכתוב בחי' הרמב"ן משום דאין פריקה במבוי דאין דרך לפרק משא במבוי אלא בחצר

אבל האמת יורה דרכו דהגה"ה זו אין כאן מקומה אלא עמ"ש מר"ן ז"ל בדין ה' חצירות מהפנימית מעכבת עליו אם רוצה לפתוח למעלה מפתחו וע"ז הגיה מור"ם דלהרשב"א דס"ל דאין ריבוי הדרך במבוי אם יש רשות לחיצונה להשתמש לפנים שאין יכול לסתום