זרע יעקב שלו

אח"כ אמ"ל בני מבוי מעכבין ואכסניא לפי בני אדם מתחלקת דבעא מיניה תרוייהו כחדא ופשיט ליה תרוייהו כחדא וכן הביא הש"ע גיר' הגאונים אלא שהביא בשינוי ממ"ש הרמב"ן ואולם בפי' הבעיות לא פירשו כלום הגאונים ושפיר איכא למימר דמפרש הבעייא כפי' הרא"ש אף לפי גירסתם כמ"ש מדברי הב"י ואפי' נמי דגרסי' גבי חנות ואומן אחד מבני המבוי כהרמב"ם ומ"ש הרמב"ן לעיל מיניה דאבני מבוי החדש קא מיבעייא ליה היינו דעת רבותיו וכבוד תורתו עירב וכתב וז"ל דהרמב"ן כתב שם וז"ל פי"ד רביתי והכי גרסי בכל נוסחאות הגאונים דעל בני מבוי האחד שפותח להם מחדש קא מיבעייא ליה אבל בני מבוי הראשון אין יכולים לעכב ואין כן בדברי הרמב"ן כאשר יראה הרואה

וגם מה שצירף להר"י ן' מיגאש ז"ל דגרים חצר ואית ליה דדוקא חצר אבל בני מבוי לא מצי מעכבי דבר תימה הוא על כת"ר דהא בשיטתו מבואר וכתב על ד"ו למס' בתרא וז"ל כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי וכו' מפני שמרבה עליהם את הדרך אבל לשכינו אינו כופהו כלומר אם אחד מבני המבוי עצמו הוא רוצה לעשות רופא אומן אין בני מבוי מעכבין עליו והא דתניא בפ' לא יחפור אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא אומן הני מילי בחצר אבל במבוי אין מעכבין עליו ויש לפ' ולשכנו אינו כופהו שאם הית אחד מבני מבוי חייט או בורסי אין חבירו יכול לעכב עליו ולומר לו קא פסקת חיותו ע"כ. מבואר מדבריו דלפי' קמא דפירש לשכנו אינו כופהו ר"ל אם אחד מבני מבוי בא להושיב וכו' מוקמינן ההיא דבני חצר חצר דוקא ולא מבוי. ילפי' האחרון דפירש דלשכנו אינו כופהו ר"ל אם יש שם במבוי חייט. אין חבירו רשאי לעכב עליו ולומר קא פסיק איותי משמע הא אם לא יש יבא אחד מבני מבוי לעשות אומן וכו' בני מבוי מעכבין משים ריבוי הדרך ולהאי פרושא אחד מבני חצר דנקט לאו דווקא וה"ה מבוי וכן פי' הה"מ פ"ו מה' שכנים ה"ח בדין כופין וכו' דהרמב"ם ס"ל כפי' האחרון של הר"י ן' מיגאש ז"ל ונראה דהסכמת הרב כפי' האחרון דהא אשכחן ליה דס"ל דמבוי שאינו מפולש דין חצר אית ליה כמ"ש הטור בסו"ס ק"מ בשמו ע"ש. מעתה שפיר אית לן למימר בפותח פתח למבוי אחר נמי בני מבוי הישן מעכבי וזו ברור ודלא כמ"ש כת"ר. באופן דאין בידינו חולקים עפ"י מהר"מ והרא"ש כ"א הרשב"א ורבותיו של הרמב"ן והריטב"א ז"ל דוקא ולא עוד

ואגב אודיע דמ"ש הב"י סי' קנ"ו אחר שהביא דברי הרמב"ם דגורם אחד מבני מבוי סיים וכתב ז"ל וכן מצאתי כתוב בפסקי הרא"ש וכתב הרמב"ן שגם היא נוסחת ר"ח ולא תקשי ליה מה שהקשו התוס' וכו' ע"כ. הוא תמוה דבפסקי הרא"ש כתוב אחד מבני חצר וגם הרמב"ן כתב בשיטתו בשם ר"ת דגורם חצר וזה היפך דברי הב"י וצ"ל דט"ס נפל בכ"י ודברים אלו שייכים למעלה קודם שהביא דעת הרמב"ם ומהתימה מהב"ח בסי' קנ"ו שהביא דברי הב"י שהרמב"ן כתב שגירסת ר"ח כהרמב"ם ולא נתעורר בזה

עוד ראיתי בדב"ק שכתב והרמב"ם ז"ל אף דס"ל גבי אומן שבחצר דה"ה במבוי שאינו מפולש דמעכבין כמ"ש ריש סי' קנ"ו אעפיכ"ן ז"ל גבי בעייא דר"ה דבני מבוי הראשון אין יכולים לעכב כמ"ש הרשב"א בשמו ח"א סי' מ"ו ודקדק כן מדכתב הרמב"ם ז"ל גבי הל' חצירות הפנימיות יכולים לפתוח פתח בינו ובין החיצונה אלמא כל שיש רשות להשתמש יכול להרבות בפתחים וא"כ אין טענת ריבוי הדרך במבוי ויכול לפתוח אפי' ממקום אחר ע"כ. ולענ"ד שלא כיון הרשב"א למ"ש כח"ר שבא להוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דבפותח פתח למבוי, אחר שאין בני מבוי הישן יכולים לעכב מטעם דאין ריבוי הדרך במבוי דא"כ הוא מאי ראיה מההיא דהל' חצירות דיכול לפתוח הפנימית פתח בינו ובין החיצונה שאני התם דריבוי הדרך בא מבני המבוי שיש להם רשות להשתמש שם לא כן בריבוי הדרך הבא ממבוי אחר וכמו שכן חי' הר"ן ז"ל הוב"ד לעיל ותדע שכן שהרי הרא"ש והטו"ר פסקו הך דהרמב"ם דהל' חצירות ועכ"ז אית להו דפותח פתח למבוי אחר בני מבוי הישן מעכבי ע"כ דמחלקי כדכתיבנא

ועוד דמה יענה בההיא דחנות ואומן דפ' הרמב"ם ז"ל דבמבוי מעכבין משום ריבוי הדרך וכ"ת שאני חנןת ואומן דשכיחי רבים וההיזק חבירו משא"כ בפותח למבוי אחר שאין ריבוי הדרך אלא מבני המבוי דוקא ובאקראי ומשו"ה בחנות חמירה ליה עד שפסק הרמב"ם שאין לו דין חזקה דהוי כקוטרא וכה"ך כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' שכנים וכ"ש הרשב"א והטו"ר בסי' קנ"א וכן הביא כת"ר בשם הנמק"י הא ליתא דאי לדעתו חשיבא חומרם זו כוליה האי עד שבעבורה נאמר דבני המבוי מעכבין א"נ ולימא מר לנפשיה דאית ליה נמי דאין לו חזקה בחנות ואומן ועכ"ז סבר