זרע יעקב שלה

קשים להולמם אלא ע"כ לפלוגי ביניהם כמו שכתב הנמק"י עצמו שכתב פ' לא יחפור וז"ל ולענין דינא נפקא לן דבמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך וצ"ע דלעיל כתבנו בקש להחזיר פתחו בני מבוי מעכבין משום רבוי הדרך ושמא לחלק בין ריבוי הדרך דאתי מעלמא לריבוי הדרך של מבוי אחר שאינם צריכים להם לא לקנות ולא למכור והביאו כת"ר וכן ראיתי להר"ן הוב"ד בש"ע למס' בתרא דמפרש ההיא דר"ה דפשטינן דמצו מעכבי היינו במבוי הישן וק"ל ע"ז וז"ל וא"ת וכי מרבה עליהם הדרך מאי הוי והא קיי"ל בפ' חזקת הבתים דאין טענת ריבוי הדרך במבוי אלא בחצר השותפין בלבד לאי קושיא היא וה"מ בריבוי בתוס כגון שלקח בית בחצר אחרת ורוצה לערבו עם ביתו וכה"ג אף על פי שמרבה עליהם נכנסים ויוצאים ליכא משום ריבוי הדרך אבל בכגון דא שמעביר עליהם בני מבוי אחר אפי' במבוי יש משום ריבוי הדרך עכ"ל. ילפינן מינה דלא דמי ריבוי הדרך דאומן דחנות וכן מי שלקח בית וכו' לריבוי דרך דההיא דאחד מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו דמעביר עליהם בני מבוי האחר. ועוד יש ללמוד חילוק אחר מדברי הרמ"ה שכתב בשיטתו לבתרא דכ"א על ההיא דכופין כל בני מבואות ולשכניו אינו כופהו וז"ל ואי משום ריבוי הדרך ליכא למיחש דריבוי דרך כי האי גוונא לאו ריבוי הדרך הוא וכיון דאין ליה בית במבוי זכי ליה בכל ריבוי הדרך דאתי מחמיתיה ואפי' לאקבועי ביה חנות דדרך מבוי לקבוע בו חנות ע"כ. למדנו מדבריו עוד לפלוגי בין ההיא דחנות שבחצר לבעיית רב הונא והוא דשאני חנות וכיוצא דדרך המבוי לפתוח בו חנויות וכיון דכן מצי למימר לבני המבוי אי בעיתו עבידו הכי לא כן בפותח פתח למבוי אחר דאין דרך לפתוח למבוי אחר אי משום דבני המבוי האחר מעכבין בידו, ואי משום דשאר בני המבוי לא מצי למיעבד כוותיה ולהכי אף בני המבוי הישן יכולים לעכב ולא זכה בזה פ"י ביתו שבמבוי כן נראה לחלק ביניהם

מעתה רבינו חננאל בהלכות רז"ל שהוא הרי"ף והה"מ עם המפרשים והתוס' והמרדכי אף דכולהו גרסי אחד מבני החצר ואית להו בני חצר דוקא מצו מעכבי אבל בני מבוי לא עכ"ז שפיר אית לן למימר דכולהו רבנן סברי דבמחבר פתחו למבוי אחר בני מבוי הישן מצו מעכבי ולא דמו להדדי ובחילוק דהנמק"י וכדאמרן ואין ספק שזו היתה כונת הרב ב"י במה שכתב בסי' קס"ב דדינו של ר"מ דין אמת לכ"ע משום דמחלק בנדונית בחילוק הנמק"י והר"ן ז"ל וכמ"ש ומשו"ה לא הוצרך לבאר בדבריו כ"א לדעת הרמב"ם והרי"ף ורש"י משים דמפרשי ההיא דר' הונא דאבני מבוי חדש קאי דמצו מעכבי ולהרמב"ם בדרך אחרת קאי ולהכי הוצרך לו' דלדידהו נמי הדין דין אמת וכ"ש שאר הפו' דלא גלו דעתייהו כבעיא דרה"ו אמבוי הישן או אמבוי החדש דוקא דלדידהו פשיטא ליה דמודים בדינו של ר"מ דפשטינן דמצו מעכבי ול"ד לההיא דחנות ואומן כמ"ש הנמק"י והר"ן כנז' וכמ"ש וזה פשוט לענ"ד. ומהתימא על דבור תורתי שהביא חילוק הנמק"י בסי"ד ועכ"ז לא חזר משמועתו מלהשותם יחד ולמד שכל הגורסים אחד מבני חצר סבירא להו דבני מבוי הישן לא מצו מעכבי והשוה את החולקים מה שאינו כן לענ"ד כי רב המרחק ביניהם ול"ד אהדדי ואין ללמוד זה מזה כלל. ומה שסייע עצמו מדברי הפרישה וכתב וז"ל והפרישה בסי' קס"ב כתב דלכל הפוס' שבסי' קנ"ו דסבירא להו גבי אומן ורופא דאין במבוי טענת ריבוי הדרך מפרשי בבעיא דכה"ר כהרמב"ן דבני מבוי אחד החדש שפותח להם עכשיו הם דוקא דיכולים לעכב ולא בני מבוי הראשון אף שמרבה עליהם את הדרך ושיש לו פתח במבוי זה אין עליהם טענת ריבוי הדרך. אחד הרואה בדברי הפרישה יראה שאין שם רמז מכל מ"ש רו"כ ולא נחית לזה כלל והא פשיטא דלא כיון הפרישה להכריע דכל מאן דגרים חצר דסבירא ליה בבעיית ר"ה דבני מבוי הישן לא מעכבי כיון דאיכא פתח בנויה דהא איכא טובא מהראשונים דגרסי חצר ועכ"ז ס"ל בההיא דר"ה דבני מבוי הישן מעכבי וכדכתיבנא לעיל. אלא כוונתו מבוארת דקאי אמאי דכתב לעיל דהרמב"ם למאן דגרים מבוי יליף דין דהפותח למבוי סבירו מההיא דחנות אלמא דדמו להדדי וע"ז קא מקשי דא"כ. למאן דגרים חצר וס"ל אבל מבוי לא תקשי מבעיית ר"ה למאן דמפרש דתרתי בעייא קא בעי דקא פשיט דמעכבי אלמא דיש ריבוי הדרך במבוי וע"ז תי' דלדידהו יש לחלק ביניהם כחי' הרמב"ן. ואף דחי' זה לא סליק אי מפרשי' דבני מבוי הישן מעכבי הא מיהא אמרינן דל"ד אהדדי וכיון דאיכא לפלוגי בינייהו הר"ן דאיכא לפלוג אי מפרשי' דאבני מבוי הישן קאי וכחילוק הנמק"י אלא דאיהו לא נחית להכי וזהו פשוט לענ"ד ולכל הולך בדרך ישר

ומה שצירף כת"ר להגאונים דסברי לפירוש רבותיו של הרמב"ן כמ"ש הרמב"ן בשיטתו והג' הגאונים עמו הס"ר דאינו כן דמ"ש הנ' הגאונים כוונתו עמ"ש