זרע יעקב שלד

העומדת בין שני מבואות ופתח פתח למבוי אחד ונשא ונתן בהלכה שאין ביד בני מבוי הישן לעכב עליו בטענת מרבה עליו את הדרך שאין טענת ריבוי הדרך לבני מבוי והאריך להוכיח שכן שורת הדין נותנת ופסק ליה לדיניה בסכינא חריפא מתרי טעמי דאין טענת ריבוי הדרך במבוי ועוד משום מיצר שהחזיקו בו רבים

וכל לגבי דידי לא כן אנכי עמדי ואדרבא דינא הוא דבני מבוי הישן יכולים לעכב ואפי' יחיד יכול לעכב וגם אין בנ"ד דין מצר שהחזיקו בו רבים וכמו שנבאר בס"ד

והנה האדון הניח במונח קיים על ההיא דסי' קס"ב ס"ד וי"א וכו' שהוא דלא כהלכתא יען רבים חולקים עליו ואמר מר דמאן דגרים בההיא דפ' לא יחפור דכ"א ופסקו הש"ע ריש סי' קנ"ג אחד מבני חצר שביקש וכו' דטעמא הוא משום ריבוי הדרך כמ"ש הרמב"ן הביאו ב"י שם ודייקי מיניה דוקא חצר אכל מבוי לא מצר מעכבי דאין טענת ריבוי הדרך במבוי ס"ל נמי בבעיית ר"ה דפ' השותפין די"א במי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר ופשט ליה דמצי מעכבי היינו בני מבוי החרש כפירש"י ז"ל אבל בני מבוי הישן לא מצי מעכבי דאין טענת ריבוי הדרך לגבי בני המבוי וסייע עצמו מדברי הפרישה בסי' קס"ב ועפי"ז מצא מקים לומר דרוב הפוס' ס"ל דבני מבוי הישן אינם יכולים לעכב וחולקים על פי' מהר"מ והרא"ש ז"ל ודעימייהו

ואני איני אומר כן דלקושטא דמילתא רבים מהפוסקים ראשונים וכמעת רובם ככלם מהנך דגרסי בההיא דפ' לא יחפור אחר מבני החצר מצו סברי דבני מבוי הישן נמי מצו מעכבי ולא תלג זה בזה דאי כדבריו מה יענה הרא"ש והבינו הטור והרמב"ן ונמק"י יוסף ז"ל דכולהו גרסי אחד מבני החצר דמשמע דוקא בני החצר מצו מעכבי אבל בני מבוי לא ועכ"ז המה הסוברים דבעיא דרב הויא דבני מבוי הישן מעכבי כמפו' בטו"ר וב"י סי' קס"ב וכל כי האי גוונא דחצר העומדת בין שני מבואות אית ביה טענת ריבוי הדרך לגבי בני מבוי הישן ולדידהו לא מצי לתרוצי דתירוץ זה יועיל למאן דמפרש ההיא בעיא דר"ה דמיבעיא ליה לבני מבוי החדש לא כן להרא"ש ודעימיה דמפרשי דאפי' על בני המבוי הישן קא מבעיא ליה אינו מתורץ כזה

והיותר קשה לפי שיטת האדון דהרי כתב הב"י סי' קנ"ו סוף חלק א' ונ"ל הלדעת הרמב"ם כל היכא דבני חצר מצי מעכבי בני מבוי שאינו מפולס נמי מצו מעכבי ואין כן דעת המרדכ"י והתוס' ונמק"י והרמב"ן וכן נר' דעת הרי"ף עכ"ל. ואילו בסי' קס"ב כתב דדעת הרמב"ן והנמ"י סוברים בדין חצר עומד בין שני מבואות דבני מבוי הישן מעכבי ושניהם לא יכינו לפי דעת האדון. ולא זו בלבד אלא דסיים שם הב"י ואפשר דדינו של ר"מ דין אמת לכ"ע אלא שאינו מתפרש על הבעיא הזאת לדעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ע"כ ובסי' קנ"ו צירף דעת הרי"ף עם התוס' ודעימיה שאין בני מבוי יכולים לעכב וזהו היפך סברת כת"ר. הן אמת דלדעת הרא"ש והטו"ר י"ל כמ"ש הפר"י סי' קנ"ו דס"ל דמבוי שאינו מפולש כחצר דמי וכלם דין אחד להם דיכולים לעכב ולבמבוי שאינו מפולש חצר קרי ליה ומאי דנקט הש"ס חצר לאו דוקא אמנם לדעת הרמב"ן והנמק"י שמפורש בדבריהם בההיא דאחת מבני החצר דדוקא חצר אבל מבוי לא מצי מעכבו ק' דהני כי תרי סתרי אהדרי כפי הנחת כת"ר. ומ"ש האדון דהרמב"ן חזר בו ואף שכתב בכעיית רב הונא דבני מבוי הישן מעכבי והוכיח כן מהתוספתא הדה ביה בההיא דחנות שבחצר ודקדק כן מלשונו עמו הס"ר דהרואה לשונו שם בין יבין דליכא למשמע מידי ועוד דהרי הב"י עומד נגדו שצירף להרמב"ן עם מהר"מ והרא"ש ואף הוא ראה לשון הרמב"ן הכתוב בההיא דחנות שבחצר כמ"ש תחילת דבריו הב"י בסי' קנ"ו ואם היה שום משמעות חזרה לא היה כותב בסי' קס"ב דהרמב"ם קאי בשיטת הרא"ש ומהר"מ. ועוד דהרשב"א הביאו הב"י בסי' קס"א בתשו' אחרונה אחר שכתב סברת עצמו דאין במבוי ריבוי הדרך הביא דברי רבו הרמב"ן דס"ל איפכא מלשון התוספתא ופירשה לדעת רבו ונראה שם מדבריו דחייש טובא לס' רבו הרמב"ן ז"ל ואם איתא דחזר בו היה אומרו ובודאי דאיהו בקי טפי במיליה דרביה מכ"ע אלא ודאי דאין כאן חזרה ומ"כ בההיא דחנות שבחצר דאין טענת ריבוי הדרך וכן מה שסיים וכן בכל הני ברייתות וכו' היינו משום דהתם בכל הנך ברייתות מיירי בחנות ואומן שבחצר וקושטא קאי דהתם הכי ס"ל בחצר ולא מבוי ואולם לפותח פתח אזיל ומודו להתוספתא דבני מבוי הישן מעכבי ולא מדי להדדי ובחילוק הנמק"י ז"ל שנכתוב לקמן וכל כתוס' שהביאו מחלוקת זה צירפו להרמב"ן עם מהר"ם והרא"ש דבני מבוי הישן יכולין לעכב

הדרן למאי דאתן עלה דאם אמת הדבר כת"ר א"ה קשו דברי הפוס' הנז' אהדדי וגם דברי הב"י