זרע יעקב שלג

דבני מבוי הראשון יכולים לעכב וא"א להם לתרץ כהרמב"ן בע"כ מוכרחים לתרץ כמ"ש הנמו"י נמצא בנ"ד גם להרא"ש וסייעתו אין יכולים בני מבוי הראשון לעכב דהא יש אומן במבוי דצריכים ליה כ"ע ואתיא ליה לקנות וראיה כה"ר אהרן מכר ביתו החדש התנה עם הקונה ונתן לו אלף גרוש כדי שיהיה מחויב לפתוח לכל באי אליו לקנות יי"ג או שום דבר

כללא של דבר רש"י וכל רבותיו של הרמב"ן וכל גירסת הגאונים והרמב"ם והרשב"א ותו' ומרדכי והר"י ן' מיגאש והרי"ף והר' המגיד בשם המפרשים כולנו ס"ל דגבי מבוי אין שייך ריבוי הדרך ולדעתם יכולים לפתוח פתח ממקום אחר והרמ"א ס"ל כדעתם. והרמב"ן אף דהב"י הביאו דס"ל כדעת הרא"ש תימה הוא ולפענ"ד כוותייהו ס"ל וכמ"ש לעיל. והרא"ש והנמו"י והר"מ ומשמעות מהתוספתא והגמי"י ס"ל דיכולים גם בני מבוי ראשון לעכב והב"י הביאם בשם יש אומרים נמצא דרבים המה המתירין לפתוח פתח וראשונים הם וידעו סברת האחרונים האוסרים דהא סברתם הוא מדלא כתב בגמרא בני אותו מבוי כמ"ש בני אותו העיר וכמ"ש הרא"ש וגם מדמשמת כן בתוספתא והרמב"ן והרשב"א הזכירו ג"כ אותו הדיוק והביאו התוספתא ואעפ"י כן הסכימו למעשה דאין יכולים לעכב א"כ באופן זו לא קיי"ל כאחרונים במקום ראשונים ובפרט בנ"ד שיש ג"כ אומן במבוי כל ראשונים והאחרונים מודים דאינם יכולים לעכב מלבד הרמב"ם כמ"ש ב"י בשמו ריש סי' קנ"ו יחיד הוא לגבי כל הני רבוותא

ועתה נבאר מדין מצר שהחזיקו בו רבים. בב"ב פ' לא יחפור אמר ר"פ א"ל כולנו ולא יכילו לי' עד דאמרי לי' דאמר ר"י אמר רב מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ופירש"י שהחזיקו רבים לעשותו להן דרך אעפ"י שהוא של יחיד. ובסוף חזקת אמרינן במשנה אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא וב"ג איבעייא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזור ופשט לי' להוציא גזוזטראות לכ"ע מוציא כי פליגי להחזיר כותלם למקומם הראשון ר"י אומר אינו מחזיר ריש לקיש אומר מחזיר והלכה כר"י דאין מחזיר משום דר"י אמר רב מיצר שהחזיקו בו רבים ופירש"י וה"נ הרי החזיקו בהך כניסה וכן פסק הרמב"ם הלכה י"ג מנזקי ממון וכן פסק בש"ע ס"ט וסי' שע"ז ובפ' המוכר פירות ד' ק' פירש רשב"ם מיצר שהחזיקו בו רבים שהשווהו ותיקנוהו להילוך והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו וכש"כ כשנתן להם ההוא דרך בידים וכוונתו אפי' נתן להם בטעות כדמשמע בהמניח דכ"ח כשעבדו להם דרך מה שנתן נתן ושלו לא הגיע וא"כ בנ"ד ממה נפשך החזיקו דאם יש בעלים להחורבה למה שתקו ומדשתקו לרבים מחלו ואין לומר מה היה להם לעשות הלא גם בגמרא בכונס לתוך שלו מה היה לו לעשות לרבים וברשב"א אלף קנ"ב כתב דמיד כשכנס אסור לו להחזיר דבודאי רבים הלכו בו וקנו תכף בהילוכא ואי משום שיש בעלי חובות אין להם כ"א מעות חובם

אך מכיון דדבר זה קשה לקבל עלמא נוכל לצדד בזה מהא דגרסינן באהלות פ' י"ח משנה ד' שדה בוכין לא נטעת ולא נזרעת ופי' הרב רבינו שמשון משום יאוש בעלים נגעו בה דכיון דמתייאשין הבעלים ממנה הוי להו כמצר שהחזיקו בו"ר ודוקא כשנתייאשו הבעלים שהחזיקו הרבים כדין אבל לא נתיאשו דהשתא שלא כדין החזיקו מותר לקלקלו והשתא לפי דעת הר"ש לא החזיקו כ"א בנתייאשו הבעלים ונ"ל שמפ' הר"ש ג"כ הש"ס כך דכיון שכנס לתוך שלו ע"כ כוונת הכניסה היה כדי להוציא גזוזטראות ובודאי בעת שכנס נתייאש מהמקום הזה וכיון דרבים הלכו בו ע"כ אסור להחזירו וגם הפו' שפסקו לדין זה כנזכר אפשר לפרשם כה"ג. וא"כ כשיש ב"ח עז החורבה ונימא שיעבודא דאורייתא וכבר האריך הש"ך סי' ל"ט בח"מ ס"ק ל"ב ומסיק דספיקא דדינא הוא אי שיעבודא דאורייתא או לא ואי דאורייתא א"כ בעינן כאן יאוש בע"ח דהבע"ח הוו להו בעלים ודוקא כשבאו הבע"ח וטוען שלא נתייאש דאל"ה טענינן לרבים שמוחזקין בו עתה כמ"ש בסמ"ע ס' שע"ז. וזהו דוקא על החורבה אבל אותו השביל שבין חצר הנתבע לבין ר' אהרן לית דין זה צריך בושש שהחזיקו בו רבים לכ"ע דכיון שחלקו מצויין בצד זו וחלק חבירו ציין כנגדו והניחו מקום למעבר הרבים דרך שם החזיקו בו רביםת כף בהילוכם בפעם אחד כמ"ש מהרימ"ט ח"א סי' ל"ה יעו"ש

שלמים מרובים כטל מאת ה' כרביבים. למע' כבוד הו"ד והד"ר והד"ר כק' מע' הר' המובהק מר דיינא הוא המאה"נ ב'ן מגדו"ל כמהר"ר אברהם צבי הלוי אשכנזי נר"ו יאיר עד כי יבא משיח לישראל כיר"א

ראיתי בקונטריסו המדבר נכוחות על ענין חצר