זרע יעקב שלב

הדרך במבוי כדשנינן בחזקת הבתים וכדבעינן למכתב קמן איכא למימר זו אינו דומה לזו שבודאי למי שיש לו פתח ודרך במבוי אעפ"י שמרבה עליהם נכנסין ויוצאין אין יכולים לעכב אבל מי שאין לו פסק במבוי כלל ואין לו שם פתח דין הוא שיעכבו עליו ואדרבה מדקא מבעייא לר"ה ש"מ דאין במבוי דין ריבוי ודרך בבני מבוי עצמם שא"כ פשיטא שמעכבים לאחר אלא לפי שאין דנין בי דין ריבוי הדרך בבני מבוי עצמם ע"כ הוצרך לשאול על בני מבוי אחר ופשט ליה דמעכבים ואח"כ הביא הרמב"ן התוספתא וכתב דמשמע מהתוספ' דבני מבוי ראשון מצי מעכבי ולדינא לא הסכים עם הפוספ' דהא אח"כ בפ' חזק' ד"כ גבי חנות שבחצר האריך הרמב"ן לבאר דבמבוי אין טענת ריבוי הדרך וסיים וז"ל והיינו דקתני בכל הני ברייתות וכן שגם שדרים בחצר ואחד מבני חצר ומי שיש לו בית בחצר וכ"כ בכל הנוסחאות ובפיר"ח ובהלכות רז"ל וכבר כתבנו זה בפרק א' בס"ד עכ"ל. וכתב בפרישה סי' קס"ב דלכל הפוסקים שבסי' קנ"ו דס"ל דאין במבוי טענת ריבוי הדרך מפרשים להא דר"ה בבני מבוי האחר החדש שפותח להם עתה הם יכולים לעכב לא בני מבוי הא' אף שמרבה עליהם הדרך דמי שיש לו פתח במבוי זה אין עליו טענת ריבוי הדרך והם המה הפוסקים דס"ל כך רש"י והרמב"ן וכל רבותיו וכל גיר' הגאונים ורשב"א ותוס' ומרדכי והר"י ן' מיגאש וה"ה בשם המפרשים וכתב בב"י ס"ס קנ"ו דכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם אף דס"ל בסי' קנ"ו גבי אומן וכו' דמבוי שאין מפולש כחצר דמי כמ"ש הטור בשמו אעפ"י כן ס"ל גם במיא דר"ה דבני מבוי הראשון אין יכולים לעכב עליו כמ"ש הרשב"א בשמו חלק א' סי' מ"ז ודקדק כן מדכתב הרמב"ם גבי ה' חצירות דהפנימיות יכולים לפתוח פתח בינו ובין החיצונה אלמא כל שיש רשות להשתמש יכול לרבות בפתחים וא"כ אין טענת ריבוי הדרך בפבוי ויכול לפתוח אף ממקום אחר ואומן חמיר לי' כמ"ש בגמ"י בשם הירושלמי וז"ל למדנו שהיזק ריבוי הדרך של אומן בחצר נזק גדול הוא כקוטרא וביהכ"ס דלא מהני להו חזקה ובב"י סי' קס"א מביא ג' תשו' מהרשב"ם ולא ציין מקומם וכתבם בקיצור ותשובה אחת הוא בחלק ד' סי' ל"ה ותשובה ב' בחלק ג' סי' קע"ד ותשובה ג' בחלק הנז' סי' קע"ה ובשלשה תשובות הללו האריך שאין טענת ריבוי הדרך במבוי אף שאין מפולש וכן בב"י סי' קס"ב כתב דהרי"ף ורמב"ם ורש"י מפרשים בעייא דר"ה דבני מבוי אחר החדש מעכבים לא בני מבוי הא' ונ"ל טעמם ג"כ כמ"ש הרמב"ן ופרישה משום דמסקינן גבי אומן ורופא דבמבוי אף שאין מפול' אין שייך טענת ריבוי הדרך ובכנה"ג כ' מסבר' דהרשב"א אין פוסק כהתוספת' משו' דלאו כסמכא הוא משום שלא הביאו בתלמוד ע"כ פוסק כהרמב"ם וסייעתו דרבים המה עכ"ל. ואני ראיתי מפורש כן להרשב"א סי' קע"ה שהביא להרמב"ן בשם התוספתא ולהלכה מסיק דאין ריבוי הדרך במבוי והיינו כסברת כה"ג ורמ"א בהג"ה ג"כ ס"ל כן דהא כתב סי' קס"ב ס' ז' וי"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה וכן הגיה ר"י סי' קנ"ו וכתב דבמבוי אין יכולים למחות

ואגב נר' לכאורה לתרץ קושית הט"ז על רמ"א שהק' עליו דהא ברשב"א אין כתב רק דבמבוי אין טענת ריבוי הדרך אבל כאן בהל' חצרות מיירי בבונה אצטבא וצריכים בני מבוי הפנימיים לסבב מנ"ל לרמ"א דיש פלוגתא בזה איפשר גם הרשב"א יודה לזה וסבור הייתי לומר כיון דהרשב"א ס"ל דיכול לפתוח פתח בינו ובין החיצונה דכל שאין שם גזילה יכול לפתוח וכל פתח יש לה ד"א והיא מטעם כדי לפרק משאו שם כמ"ש ר"י סי' קע"ב ובודאי כשיפרק משאו שם יצטרך הפנימי לסבב המשא כמו שיצטרך לסבב האיצטבא ואעפ"י כן רשאי

אך ראיתי להרשב"א ח"א סי' מ"א בסופו כתב בפירוש דיכולים בני מבוי למחות מלבנות אצטבאות מטעם ריבוי הדרך וא"כ בע"כ אנו מוכרחים לחלק דאף שיכול לפתוח פתח אעפ"י כן אסור לבנות איצטבא ונ"ל דס"ל להרשב"א כתוב דאין במבוי ד"א לפתח

נחזור לעניינו דהנה גם הנמו"י גבי חנות שבחצר פ' לא יחפור כתב וז"ל ולענין דינא נ"ל דבמבוי אין בו טענת ריבוי הדרך וסיים וז"ל וצ"ע דלעיל כתבנו בקש להחזיר פתחו בני מבוי מעכבים משום ריבוי הדרך ושמא נחלק בין ריבוי הדרך דאתי מעלמא לריבוי הדרך של מבוי האחר שאינם צריכים להם לא לקנות ולא למכור. והנה קושיית הנמו"י היא קושיית הרמב"ן ותירוצו דחוק מאד ומה שלא מתרץ כהרמב"ן הוא פשוט משום דס"ל דלא כהרמב"ן בזה הדין וס"ל דבני מבוי הראשון יכולים לעכב ע"כ הוכרח לתרץ דיש חילוק בין אומן שבמבוי שבאים שמה לקנות ולמכור אין טענת ריבוי הדרך משא"כ העוברים ושבים של בני מבוי האחר שאינם צריכים כלל לבני אותו מבוי יכול למחות וכתירוץ הזה מוכרחים אנו לתרץ גם להרא"ש ורבו הר"מ דהא הם גורסים גבי אומן ג"כ חצר ולא מבוי והמה ג"כ ס"ל כהנמו"י