זרע יעקב שכט

האמנם ר"ת מקל בע"א כשגופו שלם ונאמן בט"ע ולא מצריכינן סימנים אלא כשנשחתה צורתו כמ"ש רבינו ירוחם שם בהדיא ואינו ט"ס כמו שרצה לומר מהרח"ש דאינו כן כמו שבררנו ועוד מפורש בתשו' רא"ם סי' ל"ו שר"ת אינו מצריך לומר קברתיו אפי' במלחמה ומביא ראיה ממה שהקשה ר"ת על הנך עובדי דמייתי הש"ס הקשה ר"ת אמאי אצטריכו למימר וקברתיו האי אפי' במלחמה לא צריך למימר הכי אלא גבי רעבון כדקאמר בפרק האשה שלום ותירץ מעשה שהיה כך היה וכו' עי"ש. וא"כ איך קאמר הגאון ז"ל דלדעת ר"ת אפי' אמר שמכירו שפיר וקברו אינו מועיל באופן שמכל האמור פשוט דלדעת ר"ת איפשיטא הבעיא ועיין להרב בני דוד פלקון בקו"ע שלו או תצ"ט ותי"ט ותקל"ת שנשא ונתן בזה לדעת התוס' ולא דבר הרשב"א ז"ל אלא בדעת ר"ח וכאמור. ויותר היה לו להגאון להביא דברי הריב"ש בסי' שע"ח שכתב שר"ת לא אמרו אלא ביבשה אבל במים מודה דלא סגי בט"ע אלא שגם בזה נראה מדברי המרדכי בסוף יבמות דהביא משם ר"י מבואר שם שר"ת אפי' במים אמרה למילתיה דמוקי לה ההיא דדיגלת כשאין לו אלא פרצוף פנים עם החוטם עי"ש גם הרא"ם בסי' ט"ל סובר שדברי ר"ת בכל גוונא אתמר באופן שדברי הגאון תמוהים בעיני בתשובה הזאת ככל מה שכתבנו והיה לו מה להאריך עוד בזה אלא שאין כאן מקומו

איך שיהיה נשובה למאי דאתאן עלה דיש רבים מהפוסקים דסברי כהריב"ש דאין חילוק בין ראה או ידע הטביעה ומ"מ בנ"ד אין זה מעכב כיון שהוא איסורא דרבנן בעלמא כמ"ש א"כ נקטינן כמאן דמקל בכל איסורא דרבנן שהוא לקולא כמ"ש לעיל והרב לחם רב שם לא חשש לסברת הרא"ש דמצריך בראה הטביעה סימנים משום שהיה נדונו איסור דרבנן כ"ש בנ"ד שהוא ידיעת הטביעה דאפשר דהרא"ש מודה דסגי בט"ע

ועוד דמה שמספקא ליה להרב מהר"י אלפאנדארי ז"ל מפשט פשיטא ליה להרב כנסת יחזקאל ז"ל סי' מ"ו דראה או ידע הטביעה דים אינו שוה לראה או ידע ההריגה דיבשה שכתב וז"ל ועוד נראה לענ"ד דלא דמי אשתהי אחר שהוציאו מן המים דבזה גם ריב"ש מודה ואין מי שחולק בזה. בזה קאמר הרא"ש וכו' לחלק בין ראה הטביעה וכו' משא"כ ביבשה דפליג ריב"ב וס"ל לא כל אדם ומצינו בירושלמי רב פסק כריב"ב ובזה מודה הרא"ש והטור לגמרי לר"ת וזה נראה לע"ד ברור כשמש אף שראיתי קצת תשובות כתבו ידעו ההריגה שוה לידע הטביעה לע"ד ליתא עכ"ל

הא ראיתה שהרב פשט ספקו של מהר"י אלפאנדרי לקולא גם הרב דרכי נועם חאה"ע סי' י"א חולק' בין ראה או ידע הטביעה דים לראה או ידע ההריגה דיבשה ואסברא לן בטעמי עיי"ש גם הרב במ"א ז"ל ח"ב סי' כ"ח מחלק בין ראה או ידע דים ליבשה וטעמא טעים כדברי הרב' כנסת יחזקאל ז"ל ועוד הוסיף טעם אחר וכפי שני הטעמים מבואר בדבריו שחולק עם הרב אלפאנדרי ז"ל עיי"ש

הן אמת שהרב פ"מ ח"א סי' ט' דייק מלשון ריא"ז ז"ל דסבר דראה הטביעה וראה ההריגה דמלחמה שוים דאם ראהו מת אחרי כן חיישינן לבדדמי לדעת ריא"ז

כבר עמד תלמידו הבא אחריו הרב אליה רבה סי' א' הפיס והדיח מה שפירש רבו בדברי ריא"ז ז"ל אשר מתוכו למדו דבראה ההריגה דיבשה חיישינן לדדמי ופי' הוא דברי ריא"ז בדרך אחרת עי"ש ג' ע"ב

ועוד דאפשר דאף הרב אלפאנדרי ז"ל לא אמרה אלא בראה ההריגה או דבר הקרוב להריגה ממש כנ"ר לא כן ביודע ההריגה גם הוא ודעימיה מודים דביבשה לא מחמרינן כולי האי לחוש לסברת הריב"ש ז"ל להשות ידיעה לראיה ואף אם נימא דיש בתשו' דסברי דגם ביבשה שוים ידיעה לראיה להחמיר כמו שכתב הרב כנסת יחזקאל ז"ל הא רובא דאייתי קמן דלא חיישי ביעשה לבדדמי משום שראה ההריגה וכותייהו נקטינן היות מילתא דרבנן

ומה גם דיש בנ"ד ס"ס ספק אי הלכה כפוסקים דסברי דידיעת הטביעה חשיבא כראיה או לא ואם ת"ל דהלכתא כותייהו דילמא הלכה כפוסקים דביבשה אין חי' בין ראה ההריגה או לא ראה דאף דראה לא חיישינן לבדדמי ועיין בהגהת מור"ם סעיף נ' שנראה שמפרש תשו' המרדכי כן שאף שראו ההריגה במלחמה אם אח"כ הכירו יפה בט"ע דמהני ולא חיישינן דילמא אחר הוא וקאמר בדדמי וכן פי' דבריו הרב אליה רבה שם עי"ש

ובר מן דין ובר מן דין כבר כתב הרב מהרח"ש בתשו' אה"ת סי' כ"ו דחף למ"ד דשמע הטביעה ראה מקרי היינו דוקא שידע ידיעה אמיתית אכל אם לא ידע אלא מכח השמוע' וקול דבר' לא דיינינן לה כרחה הטביעה וכן כתב הרב גו"ר חאה"ע כלל ג' סי' כ"ד וכן כתב