זרע יעקב שכח

האמת ולא פקח עינו ולא ראה דברי הפוסקים הרשב"א והר"ן והריב"ש שכתבו שהרי"ף מצריך קברתיו במים כמו במלחמה עי"ש שהאריך בזה גם בזה עמו הס"ר כראוי כי בחנם הטיח דברים ברגלו ומי כמוהו הרב מה"ד דכל רז לא ארם ליה אף הוא ראה דברי הרשב"א ודעימיה ועכ"ז לאו סבר כותייהו משום דמצא השובה להרי"ף הביאה הרב בעל העיטור בדף ט"ל שמבואר ממנה דאף במים אינו מצריך הרי"ף קברתיו וה"ל התשובה מי שטבע במים שאל"ס אין התר לאשתו ער שיבא מי שיאמר אני עמדתי עליו לאחר שהשליכוהו המים כשהוא מת והכרתיו שהוא זה ואם לא אמר אלא מת בלבד ולא אמר ראיתיו מת והכרתיו אסור להנשא לכתחילה ואי אנסיבא לא מפקינן מניה עכ"ל

הא לדמת דאף במים אינו מצריך קברתיו אלא אם אומר הכרתיו שהוא זה וראיתיו שהוא מת דיו להתירו לכתחילה וזה הוא כדברי הרב תה"ד ונמצא שכוין אל האמת והצדק

וכמה מילי מעליתא איכא למשמע בדעת הרי"ף מתשו' זו חדא דלא בעי קברתיו אפי' במשאל"ס כדברי התה"ד בפסקיו שנית דמה שאמרו בש"ס דאסקוה קמיה קאי להמים דהיינו שאמר אני עמדתי עליו לאחר שהשליכוהו המים כמ"ש בתשו' ולא כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ח דפי' אסקוה קמיה היינו שנתעסקו בו בני אדם והוציאוהו מן המים ועפ"י פירוש זה דן את הדין כדעת הרי"ף דטלטול חשיב כמו קברתיו

וקרוב הדבר בעיני דהרז"ה נמי מפרש הבי ההיא דטבע בכרמי ודטבע בדיגלת דקאמר דכי אסקיה חזיה בשעתיה היינו דאסקי מיא' אבל אי אסקוהו גברי דהיינו שטלטלוהו ונתעסקו בו ה"נ דמועיל במקום קברתיו למאן דמצריך קברתיו וזה שלא כדברי הריב"ש דדייק מינה ממאי דמוקי הרז"ה הך דדגלת בלא ראוהו הטביעה ש"מ דלית ליה דטלטול מהני במקום קברתיו ולדידי אף שאיני כדאי אפשר לומר כמו שכתבתי וך שהרי"ף ז"ל בתשובה מפרשהכי

תו שמעינן מתשובה זו דמאי דמצריך הש"ס אסקוהו קמאן דחזיה בשעתיה והכרתיו וכו' היינו לכתחילה לה אבל אם נשאת ל"ת אף שאמר מת פתם והיינו כסברת הרמב"ם בדין קברתיו וזה ג"כ הפך מה שכתב הריב"ש בסי' שע"פ דלדעת הרי"ף אם לא אמר קברתיו אם נשאת תצא דאין כאן עדות ברור לי מ"סל זה נראה ברור כי תשובה זו דהרי"ף לא ראה אותה הדיב"ש ז"ל או כי ראה אותה ולא רצה לסמוך עליה אף כי זה לדעתי אינו שכיון שהביא אותה הרב העיטור ודאי שידע והכיר שראוי לסמוך ומעתה סרו מהר תלונות הגאון נודע ביהודה מעל הרב תה"ד

עוד אחרת אני תמיה על הגאון תמיה רבה במה שכתב שם בדף כ"ב מאה"ע וז"ל ועכשיו נשיבה דעת הפוסקים וכו' ואפי' נקח דעת היותר מקל שהוא רבינו תם ז"ל שכתב שכשהוא שלם מעידים עליו אפי' אחר כמה ימים מ"מ אשה זו אסורה לדידיה שהרי העיד הרשב"א בתשו' שהבאתו לעיל שהועתקה בתשו' רבינו בצלאל סי' ל"ב דלר"ת לא אפשיטא הבעיות ואין עד אחד נאמן במים ואפי' מכירו שפיר וקברו אינו מועיל ואשה זו אין לה אלא עד אחד עכ"ל ותמיה גדולה היא זו היכן מצא עדות זו בתשו' הדשב"א הנז' כי מה שכתב שם הרשב"א הוא משם ר"ח שלא הופשטה הבעיא עי"ש ואיך נתחלף לו להגאון ז"ל ר"ת במקום ר"ח כי בעל סברה זו הוא ר"ח וכמ"ש התוס' בדף קט"ו ד"ה וקאמרי סימנים וז"ל פי' ר"ח ש"מ דאשה וע"א בספינה שנטבעה ואמרו מת לא מהני וע"ש נכרי ואפי מסל"ת וטעמו משום דסבר דלא אפשיטא הבעיא וכן כתב הרב העיטור שם וז"ל והלכתא עד במלחמה לאו איפשיטא וכתב ר"ח ע"א בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימן וכ"ש גוי מסל"ת וכו' עכ"ל. וכן כתב רבינו ירוחם בח"ג נתיב כ"ו וז"ל אבל ר"ח פירש מדבעיא הכא סימנים ש"מ דאשה וע"א בספינה שנטבעה לא מהני ע"כ ונהגו עכשיו להתירה כשטבע בט"ע ור"ת פי' כי הא דאמרינן צריכא סימנים כשלא נמצא הגוף פלם שאכלוהו דגים וכו' ע"כ. הא למדת שר"ח הוא המחמיר משום דלדידיה הבעיא לא איפשיטא ומכל הכתוב אתה למד שמה שכתוב בתוס' שם ותימא איך משיאין וכו' ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם וכו' הכל היא מדברי התוס' שהקשו על מנהג העולם ותירצו לדעת ר"ה ברם ר"ח מחמיר דלא מהני עדות אשה ושנ"א בלא סימנים ושח לפי תומו הוא דברי ר"ח ומשם והלאה הם דברי התוס' ומכאן תשובה להרב מהרח"ש בקו"ע דף מ"ו שהבין בכונת התוס' דכולא מילתא שכתבו ושמא הוא דברי ר"ח ונדחק מדברי רבינו ירוחם הנז' ועשה ט"ס בדבריו ר"ח במקום ר"ת עי"ש ועמו הס"ר כי שלשה עמודי הוראה הם מעידים בדעת ר"ח שמחמיר ואינו מתיר ע"א אלא בסימנים המה הגבורים הרשב"א והטו"ר ורבינו ירוחם ז"ל ומזלת' הויא חזקה מעליא דסברי מרנך דר"ח מחמיר בע"א בלא סימנים בכל גוונא וא"כ פשיטא שגם כונת התוס' כן: