זרע יעקב שכז

הרב מהר"י אלפאנדארי בתשו' אתת הובאה בספר מהר"י קצבי סי' י"ג כתב וז"ל עוד נראה לפקפק בנ"ד דלשיטת הרא"ש ז"ל ודעימיה דס"ל דמי שראה הטביעה אינו די בט"ע רק ע"י סמנים א"כ יש להסתפק ביבשה נ"כ כנדון דידן דכפי דברי הגוי שאמר שבפניו לקחוהו הרוצחים והוליכוהו ומסתמא לטבח יובל וא"כ מה שאמר שלמחר ראה אותו הרוג דילמא כדדמי קאמר ושופט בדעתו שהוא הוא ולא מהני ט"ע והנה לא מצאתי מי שנסתפק בזה כלל ושמא לא בא נדון כבזה שלפניו לקחוהו ולדידי הוי ספק הראוי לעמוד עליו עכ"ל

איכו השתא כאן בנ"ד יפול הספק אף דלא דמי לנדון הרב דהתם ראה והכא שמע מהקול הא הריב"ש סבר דידיעה חשיב בראיה כאמור

ונראה לענ"ד דאין לחוש בנ"ד להאי מכמה טעמי תריצי חדא דסברא זו דידע הטביעה חשיבא כראיה רבים מהפוסקים קראו עליה ערער ומי לנו גדול מרבינו הטור דהוא בקי במילי דאבוה הוא הרא"ש ז"ל מאריה דהאי שמעתתא ומבואר בדבריו דדוקא ראיה מזקת ולא ידיעה ובודאי דהוא ידע שכן דעת אביו וכן הסכמת הרב תומת ישרים בסי' קמ"ז וסי' קנ"א והרב מהר"א ששון בסי' י"א כתב שדעת כל הפוסקים להתיר בלא ראה הטביעה אף שידע ואף שבסי' ח' החזיק דברי הריב"ש מדברי הרמב"ן בהשגותיו בתראה עיקר שהיא אחרונה וכן הרב פ"מ סי' צ"ט נראה שהסכים להלכה ולמעשה דלא כהריב"ש בזה שכתב וז"ל ואע"ג דשמעו הטביעה והריב"ש סובר מה לי ראה מה לי שמע כבר נמצא חולק עליו וכמ"ש החכם השלם עכ"ל ואף שבח"ב סי' כ"ד כתב על דברי הרב תומ"י דלא צייתינן ליה נגד הריב"ש לההיא דח"א שומעין שהיא אחרונה כפי סדר הזמנים גם הרב גו"ר תאה"ע כלל ג' סי' ה' כתב שלא אמרה הריב"ש רק דרך חששא בעלמא ובדברי מהר"א ששון ז"ל סי' י"א גם בסי' ד' פסק כן ועיין י"א הגהט"ו אות תקל"ה ואף שרבים מהפוסקים ז"ל עשו עיקר דברי הריב"ש כמבוא' בדבריהם לכל היד המרבה לבדוק עיניו יחזו ואתיא מכללא הגאון הרב נודע ביהודה סי' כ"ח ז"ל נתאמץ בסברא זו ואסף איש טהור קצת מהפוסקים המחמירים והנה גם הוא הביא ראיות לדבר ויחזקיה כמסמרים

ולא אמנע מלכת ומאי דחזית קשה בתשו' הגאון הלזו ראשונה מאי דמייתי ראיה דידיעת הטביעה וראיה שוים מתשו' הרשב"א שהביאה הרב בצלאל סי' ל"ב עיי"ש הרואה יראה שאין משם שים דמות ראיה דהרשב"א מיירי שם לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא מפליגי בין ראה הטביעה ללא ראה דלעולם חיישי לבדדמי ולהכי בעו דאסקו קמי וחזו בשעתיה כמבואר בדבריהם ולהכי שפיר קאמר דלדידהו משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב הוא שמת לא כן לדעת הרא"ש דסבר דבלא ראה הטביעה לא חיישינן לבדדמי ודי בט"ע ואף דלא חזי לשעתיה אימא דאף דידע אינו כלום ועוד דאין דמיון בדדמי דמיירי ביה הרשב"א דהתם הוא דילמא אכתי חי הוא זה וחושב הוא שמת ולהכי מצריך קברתיו לא כן הרא"ש אמר דילמא אף שראהו לזה שמת מ"מ אכתי נימא דאחר הוא זה ואינו אותו שראה שנטבע דאמר בדדמי א"כ מה דמות דברי הרא"ש להך דהרשב"א דמייתי מניה ראיה באופן שראיתי לענ"ד אינה ראיה כלל. נם מה שהקשה שם בד' כ"א ע"ד על דברי הרב תה"ד שרצה לומר דהרמב"ם דמצריך קברתיו היינו למי שראה הטביע' וכסברת הרא"ש ועל זה הפליג לתמוה עליו כמ"ש בדבריו ואני הקטן שבתלמידיו לא ידעתי מה כל החרדה הזאת דהא הרז"ה ז"ל חד מן קמאי סבר הכי דאי ראה הטביע' בעי קברתיו ואי לא ראה הטביע' אץ צריך קברתיו וכמו שמבואר כן בדבריו ומפורש יותר בתשו' הריב"ש סי' שע"ח א"כ איפה לא נפלאת היא ולא רחוקה אם אמרה הרב תה"ד בדעת הרמב"ם כיון שנמצא בין איתני עולם דסברי הכי ומה שהקשה דכיון דהרמב"ם מיירי בדדמי לענין מיתה מה בכך שלא ראה הטביעה מ"מ כיון שהעלו אותו מן המים בפניו הרי הוא רואה בעיניו שנטבע ואומר בדדמי שמת וזה ברור עכ"ל נראה לענ"ד דיש לתרץ שפיר דכשלא ראה הטביעה כיון דאין לו במי לתלות ולומר שזה הוא כיון שלא ראה הטביעה א"כ מוכרח הוא להתבונן בו ולהסתכל בו היטב בהסתכלות יתירה למען דעת מי הוא זה וכיון שמסתכל בו כראוי להכירו מסתמא יכיר בי ג"כ שמת בודאי לא כן כשראה הטביעה שאומר בדדמי לענין ההכרה מפני שסומך שזה הוא האיש שנטבע ואינו מסתכל בו יפה א"כ חיישינן דילמא לא מת עדיין אלא נתעלף והוא לא נסתכל בו היטב לדעת אם מת וחשב שמת ולא מת זה נראה נכון בדעת הרז"ה וה"נ כונת הרב תה"ד בהרמב"ם

תו חזינן להגאון הנז' הפליג לתמוה על הרב תה"ד שכתב בדעת הרי"ף שאפי' במים לא בעי קברתיו וכתב עליו שהוא בנה לעצמו דייק והעיד נגד