זרע יעקב שכו

דאפי' עד מפי עד ואפי' עבד ושפחה הם נאמנים וא"כ כפי הנדון שלפנינו שיש גוי שמסל"ת שראהו צף ע"פ המים והכירוהו בט"ע גמור בהכרת פנים עם החוטם כעת לא צינות ולא חמה מתוך הלכה פסוקה נראה לנו להתיר את אשתו ואין לפקפק בדבר עכ"ל וכן הסכמת מהריב"ל ס"א סי' ה' ו' וז"ל שם נפסק הרב כאלו הגאונים כיון שדבר זה אין לי שורש בגמרא ולא מצינו זה החילוק בין ישראל המעיד ע"י ט"ע ובין המסל"ת ע"י ט"ע בשם אחד מהגאונים אשר מימיהם אנו שותים כמו האלפסי והרמב"ם ז"ל וזולתם עכ"ל וכן הסכים מהרש"ך ז"ל ח"א סי' קפ"ג וכתב שגם הר"ן לית ליה כר"ש ור"ן וראייתו מתשו' מימין מאלקי שהיה בספינה ונטרפה מכמה שנים ועתה בא גוי מסל"ת שהיה מכיר את מימון מאלקי והכירו על שפת הים בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סי' שהיה בראשו וצלקת שהיה בזרועו וכו' והשיב על זה וז"ל דכיון שלא העיד דחזיה בשעתיה אין להתיר אשה זאת ואפי' לפי מה שכתבו התוס' וכו' דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין תולין אלא בתוך שלשה מסתברא לי שאין ענין לנדון זה שכיון שאין שעורו אלא שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך שעה אחת שנפלט ראהו שיותר מצוי שישהה יותר משעה אחת וכו' עכ"ל ומדחזינן דלא חשש הר"ן אלא דילמא אשתהי ש"מ דלא סבר כר"ש ור"ן דאי סבר כוותייהו דט"ע דגוי לא מהני הרי ההוא עובדא בגוי מסל"ת הוה וא"כ אפי' לא אשתהי לא מהני אף דחזיה לשעתיה כיון שההכרה היתה ע"י ט"ע וסימנים שאינם מובהקים וכ"ת שסובר הר"ן שסי' שבראשו וצלקת שבזרועו הוה סימנים מובהקים וסבר נמי דגוי מסל"ת אינו מועיל בט"ע וסימנים שאינם מובהקים אבל בסימנים מובהקים מהני עדותו א"כ אף דלא חזיה בשעתיה הוה לי' למשריה שם דבסימני' מובהקי' אפי' אחר כמה ימי' מהני כמ"ש הרא"ם שם והרב ב"י ושאר הפוסקים אלא ע"כ דלית ליה להר"ן כסברת ר"ש מר"ן ושרי מסל"ת להעיד בט"ע וכ"ש בסימנים מובהקים אלא דהני לא הוה סימנים מובהקים ואין כאן אלא ט"ע וסימנים בלתי מובהקים ואי חזיה בשעתיה שפיר דמי אלא דשם לא חזיה בשעתיה ומשו"ה פסל

וכן כתב מהרח"ש בקו"ע ד' מ"א דהר"ן לית ליה כר"ש ור"ן ומייתי מהך תשו' של מימין כדברי מהרש"ך ופירש הראיה כמ"ש וכן מר"ן הק' כתב שלדעת הר"ן אותם הסימנים שאמר וכו' לא חשיב סימנים מובהקים דא"כ אפי' שנשחה' הוה ליה למשרי אשה זו ע"כ

ומתוך בל האמור תמוה לי טובא על רבינו מהרימ"ט ז"ל חאה"ע סי' ל"ה שהביא תשו' הר"ן הלזו ומה שכתב עליה הב"י כנז' וכתב עליו וז"ל ולכך אני אומר שמה שבא בתשו' הר"ן על מימין מאלקי וכו' וכתב עליו הרב מהרי"ק שנראה מדבריו דלא חשיב הנך סימנים מובהקים מדלא התירם אפי' נשתהה נ"ל שאם היה ישראל המעיד שהוא היה מכירו לשעבר וראה בו אותם הסימנים בדמותם כצלמם במקומם ודאי דחשיבי סימנים מובהקים אלא שהגוי אין לו עדות וראיה שכן כתב הרב תה"ד מאז בשם ר"ש ור"ן דאין מסל"ת וכו' הרי שבהכרת סימנים שהיו מדוקדקים ומכונים לא סמכינן אמסל"ת ולכך לא חש הר"ן ע"מ שאמר אותם הסימנים אבל אם היה ישראל היו מקבלים עדותו כשהיה מעיד וכו' וסמכינן עליהו דחשיבי סימנים מובהקים עכ"ל ובעיני יפלא הפלא ופליא על הפלגת חכמתו איך לא שת לבו להכרח הרב מהרח"ש ומהרש"ך דאי טעמיה הוא משום שהגוי אין לו עדות וכסברת ר"ש ור"ן א"כ אפי' חזיה בשעתיה נמי אין לו עדות והוא לא אסר אלא מטעם דלא חזיה בשעתיה והוכרח לתקן סברת התוס' ולמה ליה כולי האי כיון דגוי אין לו עדות אפי' בסימנים מובהקים

איך שיהיה היוצא מן המחובר שכל רבותינו הנז' לא חיישי לסברת ר"ן ור"ש ובשיטה זו רוב ככל הפוסקים האחרונים הבאים אחריהם מהר"א ששון סי' ב' ג' לחם רב סי' ל"ו פ"מ ח"ג סי' ל' מהרח"ש בק"ע ד' כ"ג דף מ"א ורבים כמוהם עיין כנה"ג הגב"י מאות ש"פ ואילך ובכן אין לחוש בנ"ד מטעם הנז' כיון דלית דחש לסברתם ועיין בס' בני דוד פאלקון בקו"ע ד' ל"ב ע"ב

אתאן לספק השלישי שכיון שהקול יוצא בכל העיר שבן אל דבאביזי הוא מן המתים ברעש תחת המפולת א"כ אפשר דחשיב כידוע שנפל עליו מפולת ועכשיו מה שמעידים עליו שמצאוהו אמרי בדדמי דוגמה מה שכתב הרא"ש דבראה הטביעה וראוהו אח"כ ע"ש היס חיישינן דאמר בדדמי ולא מהני ט"ע וכתב הריב"ש ז"ל דידע הטביעה תשיב כידע וא"כ בנ"ד אי חשיב הקול ידיעה א"כ הוי כאלו ראה וכו' ככתוב בספקות

ואף דלא אמרה הרא"ש ודעימיה אלא בראה או ידע הטביעה בים אבל ראה או ידע ההריגה דיבשה לא מצינו כבר נתעורר בזה