זרע יעקב שכה

נתפח כי אוירא גורם לנפוח עיי"ש שהאריך להוכיח כן ואף שהרב עצמו לא מלאו לבו לסמוך עליו זת היינו משום שהיה הזמן בניסן כמבואר שם בתשו' לא כן בנ"ד שהיה טבת ושבט שהוא זמן הקור והגשמים וגם היה טמון בארץ דחשיב כקבור ועדיפא כיון שהאבנים והעפר מושלכים עליו ממש ואין שום אויר מפסיק פשיטא דמעמיד אותו בכגון דא כ"ע מודו דראוי לסמוך אסברת ראב"ן ולהתיר עדות אחר שלש

הנה ערכתי לפניך שולחן בחמשת המינים מיני מטעמים טעמי תורה במועצות ודעת כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת להכשיר עדות זה אף שהיה אחר שלש כיון שגופו שלם ולא נחבל בפניו והמבין יבין כי יש בחמשה טעמים יש מהם שראוי לסמוך על אחד מהם לבדו וכ"ש בהצמדם יחד ואף אם היתה האשה בחזקת א"א דאורייתא היה מספיק מהטעמים הנז' להכשיר העדות אחר שלש וכ"ש שאין בנ"ד כי אם איסור דרבנן כדברירנא ומעתה יצאנו ידי חובת הספק הראשון וספק הרביעי

ואשימה עיני לספק השני אי חיישיין לסברת הפוסקים דסברי דבעדות גוי מסל"ת אינו נאמן בט"ע כיון דט"ע צ"ע ואין כונתם להעיד אינו מדקדק בט"ע היטב ובנ"ד מסתמות דברי העדים נראה שהכרתם היתה ע"י ס"ע וכיון שכן היה מקום לומר דניחוש לכת המחמרת בט"ע דגוי

והנה שורש דבר זה הוא סברת ר"ש ור"ן הביאם המרדכי סוף יבמות והגה"מ פי"ג דגירושין והרא"ם בסי' ל"ו ובסי' ט"ל והרב תה"ד סי' רל"ט וז"ל שם אך בזה נסתפקנו וגמגמנו היכא שהגוי סח שראהו צף על פני המים איך נתן טביעות עין במים דבשלמא ישראל שמתכוין להעיד נתן בו ט"ע בכונה כי אין לתלותה משום עיגון להקל בגופן של עדות דוקא בעדים מקילינן וכו' ע"כ

והנה מתוך לשון זה היה מקום לומר שלא החמירו הגאונים הנו' בט"ע בגוי' אלא כשמצאו צף על פני המים והאהו שם דכיון שמתנודד אנה ואנה מחמת המים אינו יכול להסתכל ולהתבונן בו יפה דחיישינן בגוי דאמר בדדמי' וכמ"ש הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' ב' לא כן ביבשה כיון שהוא נח במקום אחד ואינו מתנועע יכול להתבונן בו היטב בט"ע ויכול להכירו ובהא לא מפליגינן בט"ע בין לישראל לגוי אלא דמלשון הא"ז שמביא הרב מס"ד שם נראה דאף ביבשה מחמירינן בט"ע דגוי לדעת ר"ש ור"ן משום דגריע ט"ע דגוי משום דאין דעתו להעיד וצ"ע היטב וגוי לא דייק כיון שאין כונתו להעיד ועיין לשון הא"ז בתה"ד כי מיראת האריכות לא הבאתיו

האמנם גם לזאת יש תרופה דהפותח יד בתשובת הרב תה"ד ז"ל יבין דבר לאשורו שמבין הרב דחומרח ר"ש ור"ן אינו אלא משום דאיכא בהדי ט"ע סימנים דאיכא למימר דסמך אסימנים ולא דקדק בט"ע כראוי וכיון דסימנים לא מהנו משום שאינם מובהקים לפ"א או אף במובהקים לפ"ב להכי אף ט"ע בדאשיכא בהדי סימנים לא מהני דאמרינן שלא דקדק שפיר בט"ע דכיון שראה בו הסימנים דן בדעתו שזה הוא האיש המכירו שיש בו סימנים הללו לא כן היכא שמכירו בט"ע לחוד בלא שום סימנים אמרינן בודאי שדקדק בו והכירו דמה ראה בו לומר שהוא זה אם לא שדקדק יפה בט"ע שיש לו בו הן בעודנו תי והכירו יפה כן מורה רהטת לשון הרב תה"ד וכן פי' כונתו הרב מהר"א ששון סי' ב' וכן הרב פ"מ ת"א סי' פ"ד ד' רי"ו עי"ש שתקן בזה קושית מהראנ"ח על דברי תה"ד והבאתיה לעיל גם הרב מטה יוסף פי' כונת תה"ד כן ועשה סמוכות לפירוש זה עי"ש בח"ב חאה"ע סי' ד' באופן דמכל האמור אין דמיון לנ"ד דהוא עדות הגוים בט"ע לחוד כפי הנראה מפשיטות לשון העדים דאין לט לחוש דילמא. הוה סימנים בהדי דלא אמרינן כן כדי להחמיר אלא אדרבא אמרינן שלא הכירוהו כי אם בט"ע לחוד כדי להקל ובט"ע לחוד שפיר דמי עדות גוי מסל"ת ומודו ר"ם ור"ן וכדאמרנן

האמנם כפי הלשון שהביא הרא"ם שם בסי' ל"ו מאור זרוע הארוך מבואר משה שר"ש ור"ן מחמירים גבי גוי אפי' בט"ע בלא סומנים עו"ש שהאריך ולפי זה היה מקום לחוש בנ"ד אלא דהרא"ם עצמו כתב שם וז"ל בסי' ל"ו דאע"ג דהך דמצאתיו הרוג הוא פלוגתא דרבוותא ס"מ יש להתיר דמאחר שהסברות נוטות לכאן ולכאן לענין טבעא דעינא אין לעגן בת ישראל כל ימיה בסברות הללו ע"כ ובסי' ט"ל כתב וז"ל נהי שהיה לבם נוקפם מ"מ אין לפסול העדות הזאת שהרי הם עצמם לא אמרו אלא שהיה לבם נקפם לא שלא לקבל את העדות ע"כ ועוד כתב שם וכל זה אין אנו צריכים אלא לאותם הגאונים שהיה לבם נקפה על זה אבל לשאר שלא היה לבם נקפם אפי' בלי שום כונה ועיון יש להתיר את האשה ע"י ס"ע דגוי מסל"ת שכן כתב הא"ז בשם רבינו מנחם וה"א והרבינו קולונימוס שכתבו בתשובת אחת ז"ל כבר פשטה שהוראה בישראל