זרע יעקב שכד

היו רבים ומושלכים לדומן על פני האדמה וכל המכיר אחד מהם הוא מפריש הפרט מן הכלל ואפי"ה נראה משם שאינו מועיל אחר שלש דאי לא"ה מה הועיל אביה ובשלמא להרב מהר"א ששון לא קשיא דאפשר לומר דהוא לא אמרה למילתיה אלא בספק אשתהי אבל למהרימ"ט דנראה דאף בודאי אישתהי אמרה למילתיה וכמ"ש לעיל קשיא ויש ליישב וקשה ליה באופן דמדברי הרבנים הנז' למדנו דהיכא דרבים הם המתים והפריש הפרט מתיך הכלל תלינן דודאי הכירו יפה דאי לאו מה ראה לתלות בזה יותר מאחר ובכיה"ג עדותו עדות אפי' אתר שלש וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי

ועוד טעם חמישי יש בנ"ד להקל אפי' אחר שלש והוא ממה שכתב ראבן בספרו ד' קפ"ד על מתני' דאין מעיד אלא ער שלשה ימים וז"ל אין מעידים לאחר שלשה ימים אם הוא בימות החמה או מוטל במקום חמימות אבל בימות הגשמים ומוטל במקום צינה מעדים אפי' לאחר כמה ימים עכ"ל והביאו הב"ש ס"ק ומה שכתוב שם הרמב"ן ט"ס הוא וצ"ל ראב"ן וכן כתב הרב משאת בנימין סי' ק"ד ועיין להרב בני אברהם חאה"ע סי' ח' שתמה עליו שפסק כריב"ב ושבק רבנן שהם הרבים ופסק כיחידאה שאמר שלא כל השעות שוות עי"ש

ונראה לענ"ד עיין להר' בעל העטור ד' ע"ל שפסק כריב"ב מכח הירושלמי אלא שפסק לחומרא עי"ש דטעם שפסק כריב"ב הוא משום שראה בירושל' דפסק בהדיא כריב"ב וגם ראה בש"ס דילן דמבעיא להו בד' קכ"א ריב"ב לקולא או לחומרא ומאי נ"מ אם אין הלכה כמותו דלרבנן לא נ"מ מידי דהא לעולם אין מעידין אחר שלש ותוך שלש לעולם מעידים אלא ודאי מדשקיל וטרי תלמודא אליביה ש"מ דהלכתא כותיה זה היה נראה לכאורה

אלא דקשה לפי זה דריב"ב נקט ג' חלוקות דהיינו לא כל אדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין ואילו ראב"ן ז"ל לא נקט לא חלוקת לא כל השעות שוין והשתי החלוקות האחרות השמיטם כאשר יראה המדקדק

לכן נראה לפי ענ"ד דאפשר לומר דגם ראב"ן פסק כרבנן וכשאר הפוסקים אלא דהוא סבר דהך חששא שמא יתפח הוא היא גזרה דרבנן שהם החמירו משום חומרת א"א ולהם גם חכמים סברי דסברא היא לומר כריב"ב שלא כל אדם וכו' אלא כיון דהשערה זו לשער באדם אם שמן הוא או כחוש וכן במקום אם קר או חם וכן בשעות וכו' לא כל אדם בקיאים בזה כי לא כולם יוכלו לשער מתי יקרא שמן או כחוש או איזה מקום יקרא חם או קר דלאו כו"ע בקיאין בהשערות אלו ועדות מסורה לכל ואיכא למיחש שיטעו בהשערות אלו ויתירו האשה שלא כדין ולהכי השוו גזרותיהם בשתים אלה שלא לסמוך על דברי העדים בזה כיון דא"א לב"ד למיקם עליה דמילתא ואפשר דטעו העדים לא כן בחלוקה לא השעות שוין שהוא חילוק בין קיץ לחורף דליכא למטעי כיון שאינו תלוי בהשערה בהא מודו חכמים דמפליגינן בהכי אלא שצריך שיעיד ג"כ שהיה מוטל במקום צינה והיינו דדייק ראב"ן בלישניה וז"ל אבל בימות הגשמים ומוטל במקום צינה ע"ס לומר דתרתי בעינן וכיון שהוא ימות הגשמים סמכינן בהא אהשערת העד שאומר שהיה במקום צינה כיון שהזמן הוא זמן הקור אבל אם הוא בימות החמה אף שאומר שהיה במקום צינה. לא סמכינן עלים והיינו דדייק בלישניה אם הוא מימות החמה או מוטל במקום חמימות ר"ל שאם הוא בימות החמה אף שאומר שהיה מוטל במקום חמימות לא מהני דחיישינן דילמא טעה בהשערתו ואם אמר שהיה מוטל במקום חמימות אף שהיה בימות החורף חיישינן לדבריו לחומרה ולא מהני סהדותיה אא"כ היה בימות הגשמים וגם אמר שהיה מוטל במקום צינה דאיכא תרתי למעליותא וכיון ראשכחן דחכמים מודו לריב"ב בהך חלוקא דלא כל המקומות דהיינו במיא דמצמח צמית כמבואר בש"ס שם ואף דבמתני' סתמא קתני דאין מעדים אלא עד שלשה ימים וע"כ דהיינו טעמא דרבנן משום דבמיא נמי אינו תלוי בהשערת העדים דכל דאיכא במיא מצמת צמתו וממנו למר ראב"ן דה"ה נמי דמודו רבנן לחלק בין קיץ לחורף דזה נמי אינו תלוי בהשערת העדים זה נראה לי נכון בדברי ראב"ן זלה"ה ובהכי ניצול אותו צדיק מכל מה שהקשו עליו האחרונים ז"ל ודו"ק

איך שיהיה הנה יש מקום בנ"ד להקל אחר שלש ימים דברי הרב כיון שהיה הדבר בימות הגשמים משבט ואילך שהוא זמן הקור וכן הרב בני אבדהם שם משה סניף לדונו מסברת ראפ"ן וכן הרב משאת בנימין שם

ואף בנדון הרב מ"ב ז"ל היה שהיה חלק וקרח לא כן בנ"ד הא איכא בכ"ד נמי שהיה טמון תחת הגל והאבנים דחשיב כקבורה ומצינו להגאון כנסת יחזקאל ז"ל בסי' מ"ו הכריח דעתו באמרו הש"ס מיא שצמת צמתי ה"ה יש לומר אם נקבר בקרקע ג"כ אינו