זרע יעקב שכג

דוקא תוך שלשה כיון שאינו מורגל עמו כ"כ וכן פי' דבריו הרב מהרח"ש בקו"ע ד' מ"ג בפ' שלישי ואף שהרב אליה רבה סי' ב' דחה פי' זה בשתי ידים וכפי דבריו שדברי המהר"ם הם עצמם דברי ר"ת שכתבו התוס' בשמו מ"מ מדברי שאר הפוסקים נראה דמפרשים דבריו כדכתיבנא פוק חזי במהראנ"ח שם דמוכרח שמבין בכונת המהר"ם כמו שכתבנו כאשר יראה הרואה וכן הרב פ"מ בסי' פ"ד ובסי' צ"ו פירש דבריו כנז' ונסתייע מהם לנדונו והוסיף לומר שלא מצינו שהרשב"א חולק ע"ז התי' של מהר"ם וכן הרב מטה יוסף ח"ב חאה"ע סי' ד' כתב שהרשב"א מודה לחי' מהר"ם וכן תמצא להרב גו"ר חאה"ע כלל ג' בכמה מתשו' ואחד מהנה בסי' ה' וכן לרבים מהפוסקים בקש תמצא

וזו היא שקשה קצת בעיני על מהראנ"ח ז"ל שכיון שהוא מפרש בכונת מהר"ם כמ"ש ומוכרח אתה לומר כן כאשר יראה הרואה דבריו א"כ מאי קשיא ליה אדברי הרב תה"ד שכתב לדעת ר"ש ור"ן דאינו מכירו עדיף ממכירו שהוא הפך דברי מהר"ם ז"ל דלפי האמור רב המרחק ביניהם דמהר"ם מדבר בהכרה מעליא וביודעו היטב מחיים כמ"ש והרב תה"ד מיירי במכירו מחיים דרך עראי ואינו מכירו כל כך בקבע אלא ע"י סמנים וכמש"ל וחילוק זה מבואר לעיל כל ואמאי לא משני הכי ויש ליישב בדוחק

ונראה לענ"ד דלחילוק זה של מהר"ם כיון המרדכי בשם ר"י בסוף יבמות דהקשה לדעת ר"ת מההיא דאביה שהעמיד שומרים שלשה ימים ותירץ תי' שני וז"ל אי נמי אפי' אי איכא דלפעמים דרכם להתנפח ואינ' יכולי' להכירו מיהו היכא שאנו רואי' ומכיר' יפה יכיל להעיד אפי' אחר שלש' ימים עכ"ל ורהט' דלישנא משמע דבא לחלק בין יודעו ומכירו היטב מחיים בטיב הידיעה דאז יכול להעיד אפי' אחר שלש לשאינו מכירו אלא דרך עראי והיינו כההיא דמהר"ם בדעת ר"ת ואף דאפשר להסב כונת המרדכי לדרך אחרת נראה לי שזה הנכון בכונתו

באופן שמכל הנך רבוותא גאוני עולם מוכח להדיא שכונת המהר"ם לחלק בדעת ר"ת בין יודעו ומכירו היטב מחיים לשאינו מכירו אלא דרך עראי וזה הוא דחדית לן בדעת ר"ת משא"כ מובן מתוך מה שהביאו התוס' דברי ר"ת ורב המרחק ביניהם ולא ראי זה כראי זה

וא"כ בנ"ד נמי הכי שכיון שהגוים הרואים אותו דברו עם העד כמי שמדבר על אדם ידוע ומפורסם אצלם שאמרו אבן אל דאבאביזי וכו' בהא הידיעה בודאי שהיה ידוע וניכר להם מחיים א"כ לדעת המהר"ם והמרדכי שפיר יכולים להעיד עליו אפי' אחר שלש שכן הרבנים הפ"מ שם והרב גו"ר בסי' כ"ד נסתייעו מדברי מהר"ם אף בודאי אשתהי כמבואר בדבריהם

עוד רביעי בקדש יש טעם אחר להקל בנ"ד אף שהוא אחר שלש מטעם שכתב הרב מהר"א ששון סו"פ סי' מ' וז"ל והנה הוא ברור בעיני כי כשימצאו כאן אנשים רבים ויכיר המכיר איש אחד מתוכם אין ספק שלא נתלה בו שים בדדמי שכיון שהוא הפריש המפרט מן הכלל ודאי שהכיר הפרט יפה ולא חבעיא שאין לתלות בו שים בדדחי באותם האנשים אלא אפי' בשום איש אחר לא תלינן בדדמי וחילוק זה נראה בעיני נכון גם רשום בזכרוני שראיתי אותו או דומה לו בדברי הפוסקים אך איני זוכר היכן מקומו אבל מ"מ נראה לע"ד שהוא אמת עכ"ל והרב משאת משה ח"א אה"ע סי' מ"ג הסכים לדבריו וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי דכיון דמתים רבים היו מצוים בעיר בו בפרק והיו חופרים ומוציאים אותם לקבורה וגוים אלו המעידים אומרים שמצאו אב"ן א"ל דבאבי"זי והפרישו הפרט הזה מן הכלל המציים בעיר בודאי שדקדקו להכירו יפה כדי להפריש הפרט מן הכלל ואין לומר דבדדמי קאמרי וכדברי הרב מהרא"ש ז"ל ואין לחלק בין כשהמתים מונחים וצבורים לפניו להיכא שמפוזרים אחד הנה ואחד הנה כיון שעיקר הטעם הוא שכיון שהוא הפריש הפרט מן הכלל ודאי מידק דייק להכירו היטב וכיון שכן מה לי מונחים לפניו או מפוזרים מ"מ יודע שיש בעיר מתים הרבה ולמה יתלה בזה יותר מבאחר אם לא שדקדק יפה והכירו היטב

וכן מבואר בדברי מהרימ"ט בשניות אה"ע סי' ל"א שכתב שהיכא שהיו רבים הנטבעים והנחנקים הואיל והוא ידע שכמה נפשות היו שם גוים וישראלים למה יאמר בסמיכות דעתו שזה הוא פ' הן רבים הן הנטבעים ומי מפיס כי הוא זה ולמה ישפוט וידין מדעתו שזה הוא אם לא שהכיר יפה בט"ע עי"ש שסיים ומעתה יש לסמוך על מה שהעידו התוס' והרא"ש וכו' ע"כ שמטעם זה רצה לסמוך אפי' בודאי אשתהי וכן הבין בכונתו הרב גי"ר סי' ה' עיי"ש

אלא דקשה לי על זה מההיא דירושלמי בסוף יבמות שכתבנו לעיל שהושיב אביה שומרים על ההרוגי' שלשה ימים כדי שלא יכירום ויתירו את נשותיהם והתם