זרע יעקב שכב

כמ"ש מהרשד"ם תאה"ע סי' נ"ט ומהרח"ש בקו"ע דף נ"א נ"ד הסכים נמי לדברי מהריב"ל באיסורא דרבנן עי"ש ועיין עוד י"א הגהט"ו אות רמ"ז. ועוד דבנ"ד דאיכא ס"ס כו"ע יודו והייני הכי ספק אי הלכה כר"ת ודעימיה דסברי דג"ש ולא נחבל בפניו מעדים עליו לעולם ואם ת"ל דלית הלכתא דילמא הלכתא כהפוסקים דבעד מפי עד תלינן דהראשון הכירו היטב בסימנים מובהקי' והוא מתהפך ודוגמ' לזה כתב הרב פ"מ שם וז"ל אמנם על כל אלה בנ"ד בהצטרפות ב' הדברים הללו חדא דהוי עד מפי עד ואידך דגופו שלם שבכל אחת מהנה יש מקילים, כנ"ל אע"ג דבכל אחת מהנה יש מחמירים ג"כ וכנז"ל מ"מ בהצמדם יחד קולת עמ"ע וקולת גופו שלם יש להקל מטעם ס"ס ספק אם היה עד הראשון כאן היה אומר וכו' ואת"ל שלא היה אומר דילמא כשהגוף שלם הלכה כמ"ד וכו' והאי ס"ס המתהפך הוא כמבואר עכ"ל. ודוגמא לס"ס זה הקלו עשה מהרח"ש בתשו' סי' ד' וכן הרב זרע אברהם חאה"ע סי' ח' עשה ס"ס קרוב לזה ועיין י"א הגהט"ו אות ת"ע שאסף איש טהור להקת הנביאים דסברי דאי איכא ס"ס לכו"ע מתירין אותה ומשמע מכל הני רבוותא דאף שהאשה בחזקת איסור תורה שרינן לה מכח הס"ס ואף שכתב הרב הגאון בעה"מ פני יהושע בקונטריס. אחרון על כתובות דכשיש חזקת איסור דאורייתא לא שרינן בס"ס והעמיק הרחיב בראיות גדולות והפליג בענין עד שנתרעם על גדולי האחרונים מהספרדים דמתירים בתשובותיהם בס"ס אפי' בחזקת איסור א"א עי"ש

לעומת זה כבר עמד הגאון בעל כרתי ופלתי בבית ספק שלא בירר ולכן דאף דאתחזק איסורא שרינן בס"ס וכתב וז"ל וכן עמא דבר וביחיד חכמי ספרד בתשובתם אשר תמכו יסודם בהתרת עגונה וגירושין לשמש בס"ס ואף דאתחזק איסור א"א ובריך שבחר בהם ובמשנתם עכ"ל וכ"ש דנ"ד ספקא דרבנן הוא כדכתיבנא לית דין ולית דיין שיפקפק בזה

ובא השלישי טעם אחר יש בנ"ד להקל והוא דבן אל דבאביזי הנז' הוא ואביו היו ידועים ומפורסמים ונכרים. לכל גויי העיר דהוה שכיחי גביהו טובא כידוע וכל רואיו יכירוהו היטב מחרם והעדים שהעידו שמצאו אותי בודאי שהם מבני העיר ובודאי היו מכירים אותו מחיים וכן נראה מתוך דבריהם שדברו עם העד שעל איש הידוע וניכר להם מחיים הם מדברים וכיון שהיו מכירין אותו מחיים וכולים להעיד עליו אפי' אחר שלשה ימים וכמ"ש מהר"ם בתשו' מימון והביאו הפוסקים ועל צבאם הרא"ם בתשו' סי' ע"ל וז"ל דמאי דקתני מתני' דאין מעדים אלא עד שלשה ימים לאו לאדם ידוע וניכר למעידיו דאפי' עד ארבעה ימים מהני כיון שיודעים שזה הוא אלא ע"כ שאין ידוע אלא ע"י סמני פרצוף ופדחת וחוטם וכו' עכ"ל ומ"ש ארבעה ימים לאו דוקא דה"ה אחר ימים יותר מזה שמעיד כל שמכירו וידע שזה הוא ומינה דן הרא"ם ז"ל שם אפי' בודאי אשתהי בים אם מכירו מחיים יכל להעיד בט"ע וא"כ ה"ה בנדון דידן שהוא יבשה אחר שלש דדין אשתהי דים שוה לדין אחר שלש דיבשה כידוע. וכזאת וכזאת ראיתי לה' מהראנ"א בח"א סי' כ' שצדד להקל מכח הך דמהר"ם משם ר"ת אלא שעמדו נגדו דברי הרב תה"ד שנראה שסובר להפך ממה שהביא ההיא דרבינו שמחה ור"ן וכתב דגוי המכירו מקודם יותר גרע משאינו מכירו והוא הפך סברת מהר"ם ז"ל וקושיא זו כבר ישבה על נכון הרב פ"מ ח"א סי' פ"ד ד' רי"ו עי"ש שכתב שלא כתב התה"ד אלא כשמכירו בסימנין לא כן במכירו בט"ע מודה למהר"ם ור"ת דבמכירו עדיף ועוד דהך דהר"ש ור"ן דחויא היא ולית מאן דחש לה עי"ש שהאריך

ולדידי חזי לי לתרץ קושית מהראנ"א הנז' דיש לחלק בין הכרה מעליא להכר בעלמא דרך עראי דמהרי"א בעל תה"ד לא דבר אלא כשאין ההכרה שמכירו בחיו כל כך אלא דהיה רואהו לפרקים ואינו מורגל עמו כל כך והכי דייק לישני שכתב וז"ל דאיירי בענין שהגוי הכיר אותו כבר בחיו ועכשיו כשנמצא הרוג נסתפק והכירו ע"י סמנים וכו' דלשון זה מוכח שלא היה מכירו כל כך ובהא הוא דקאמר לדעת הר"ן ור"ש דגרע הכר כזה ויותר ממי שאינו מכירו כלל ונתן סימנים ובהא אפי' מהר"ם מודה בזה ודברי מהר"ם הם היכא שהיה מכירו מחיים ביתר שאת שהיה רגיל עמו ביותר דאז אחר מותו במיעוט הסתכלות בו יכל להכירו היטב בט"ע אף אחר כמה ימים וכ"ש ע"י סמנים כיון שהיה רגיל עמו בחיו והכרה כזו עדיפא מאינו מכירו כלל וכ"ש דעדיף מהכר דרך עראי דגריע מכולהו כמ"ש התה"ד לדעת ר"ש ור"ן

וזה כונת מהר"ם שבא לחדש ולהוסיף בדעת ר"ת דמתני' דאין מעידים לא מיירי בהכרה מעליא שרגיל עמו ביתר בחייו דאי הכי אפי' אחר זמן הרבה שמת יוכל להכירו בט"ע אי בסי' אלא ע"כ כשאין ידוע אלא ע"י סמנים פרצוף ופדחת פי' שאין ההכר מחיים כ"כ וצריך לדקדק בסימני פדחת כדי להכירו בכי הוא