זרע יעקב שכא

הנז' ובסי' ד' הביא עוד תשו' מהר"ם שהביא דברי ר"ת והסכים מר"ן ז"ל להלכה ולמעשה כסברת ר"ת ז"ל ומבואר עוד שם בתשו' דכל שלא אמר הגוי שהיה חבול בפניו סתמו הוא שלא היה נחבל בפנים ושהיה שלם בגופו ע"ש וכן בסי' י"ב הסכים למעשה לסברת ר"ת גם הרב משאת בנימין סי' מ"ו פסק כר"ת להקל וכן הגאון נכדו הרב כנסת יחזקאל סי' ן' הרב עבודת הגרשוני סי' פע ד' נ"ט וכן הסכים למעשה הרב גו"ר אה"ע כלל ג' סי' כ' כ"ב עיין בדבריהם עיין י"א הגהב"י אות תקצ"ב

אמור מעתה אף אנן נמי נסעה ונלכה בעקבותיהם של ראשונים הקדושים הללו ונימא בנ"ד שאף שהיה אחר שלשה ראוי להקל כיון שגופו שלם ולא היה נחבל בפניו ואף שעומדים נגדנו מערכה גדולה דסברי כהרשב"א והרמב"ם ודעימיה כמבואר בדבריהם איש על דגלו ועל צבאם הריב"ש ז"ל בסי' שע"ט שהפיץ והדיח סברת ר"ת בזה ומי יערב אל לבו לעשות מעשה נגד סברתם

מ"מ נראה דבנ"ד אף הריב"ש וכל דעימיה יודו דהא כתב שם וז"ל ואם היה בכאן מי שיעיד וכו' אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחילה ואם היינו מקילים בה מדרבנן וכו' עי"ש וכבר כתבנו לשונו לעיל וא"כ כיון דנ"ד הוא מדרבנן שפיר סמכינן ארבותנו המקילים ומדברי הריב"ש הללו למדו הפוסקים האחרונ' להקל בכמה ספקות ובמחלוקת הפוסקים ללכת אחר המיקל מהרימ"ט ח"א סי' מ"ח כתב וז"ל ואם הדבר כן הרי יצאת כאשה הזאת מחזקת א"א דמשאל"ס איסורא דרבנן היא וכו' ובהא ודאי אפשר לנו לסמוך וכו' ועוד סמכינן שכל ספקות שהיו בעדות ובמחלוקת של ראשונים דיינינן להקל כשאר ספיקי דרבנן עכ"ל. וכן כתב הרב לחם רב סי' ל"ז בנדונו שהיה שראו הטביעה ולדעת הרא"ש והטור לא סגי בט"ע אלא בעי סמנים כמו שנבאר לקמן בע"ה וכתב ע"ז וז"ל וא"כ בנ"ד אפי' לדעת הרא"ש והטור לא הוי אלא איסורא דרבנן וא"כ כיון שיש פוסקים חלוקים עליו ראוי להקל בדבר דרבנן ע"כ ובסוף לשונו כתב ומ"מ אין לחוש לדברי הרא"ש במילתא דרבנן כדכתיבנא וכן ראיתי להרב מו"ר זלה"ה בפסקיו עכ"ל. וכן הרב אליה רבה בתשו' סי' י"א י"ב הקל באיסורא דרבנן ללכת אחרי הפוסקים המקלים. ורבים כמוהם ומיראת האריכות לא רמזתים ובכן בנ"ד דהוי איסורא דרבנן כדברירנא שפיר מצינן למעבד עובדא כר"ת וסייעתו ובפרט כי מר"ן הקדוש אשר כל בית ישראל נכון עליהם עשה מעשה כר"ת

זאת שנית טעם אחר להקל בנ"ד משום שהוא עד מפי עד שאין עד הראשון לפנינו וא"כ יש לתלות ולומר דהעדים הראשונים הכירוהו הכרה מעליא בסימנים מובהקים שבגופו דבהכי מודי כ"ע דבסמנים מובהקים מעידים לעולם כיון דלא עבידי דמשתנו כמבואר בפוסקים הרא"ם ח"א סי' ל"ו ל"ז מהראנ"ח ח"א סי' כ' עיין י"א הגהט"ו אות תס"ו ח"א סי' א' וסי' ט' י"א הגב"י אות תקפ"ו וסמכינן אהוראת מהריב"ל דמקל בעמ"ע ותלינן דהראשון ראהו לאלתר פוק חזי להרב מהראנ"ח ח"א סי' ע"ד שהסכים שבעמ"ע תלינן שהראשון הכירו הכרה מעליא וז"ל שם וכן לענין מה שאמרו שכשראה הטביעה לא סגי בט"ע אלא צריך שיכיר פ"י סמנים י"ל שהכירו פ"י סמנים כיון שהם מעדים סתם וכו' יש לומר שהכירו בדרך המועיל ע"כ וכן כתב עוד בסוף דבריו ונמצא לפי זה בנ"ד ששמואל גיק"ו אמר יצחק אל זהר טבע וקברוהו אין מדקדקים אחר דבריו אלא אומרים שמסתמא ידע שפיר שהיה יצחק אלזהר כגון שהעלהו הוא והכירו בסמניו עכ"ל והביא ראיה מתשו' מהר"ם ומסה"ד עי"ש. והגם שמדברי הריב"ש נראה דלא סגי בסתם לומר שהגוי הראשון הסל"ת אם לא שנדע בפירוש והוא הפך תה"ד הנ' חלק הרב שם כשהוא גוי מפי גוי. לכשהוא ישראל מפי ישראל עי"ש. וכן מפורש בסי' כ' בדברי הרב ובודאי דלאו דוקא ישראל מפי ישראל דה"ה ישראל מפי גוי נמי תלינן להקל דהא טעמא דמלתא הוא משום דישראל המעיד מפי עד אחד אין לומר בו שהוא משנה הדברים ממה ששמע מפני שהוא בקי לחלק בין דבר לדבר ומשו"ה אנו מחזיקים דבריו כמו שאמר לפנינו וכל שסתם הדברים אין בהם נגד המכוון סומכין על סתמן ומקילין בהם עכ"ל וכיון שכן מה לי ישראל מפי ישראל או מפי גוי כולא חדא מילתא היא וא"כ בנ"ד שהוא ישראל מפי גוי דמסתמא ספר דברים כהויהן ולא שינה ומה שאמרו הוא שראו בן אל דבאביזי מת שפיר תלינן שהכירוהו הכרה מעליא בסמנים מובהקים. וכן כתב הרב גו"ר אה"ע כלל ג' סי' י"ג שפשטה ההוראה להקל בעמ"ע בהוראת מהריב"ל דתלינן שהראשון הכיר אותו בסימנים עי"ש וכן בסי' כ"ה כתב כן. וכן כתב הרב פ"מ ס"א סי' מ"ב עיין י"א הגה"ט אות תס"ט ואע"ג דהן רבים דחולקים אמהריב"ל ודעימיה היינו באיסורא דאורייתא אבל באיסור דרבנן כנ"ד מודים