זרע יעקב שכ

כן וכמוהו רבים מהפוסקים הלא בספרתם

ומעתה אשא דעי לטהר אשה אף מאיסור דרבנן ואשימה עיני בספקות הכתובים בתחילת דברינו

הלא מראש החקירה הראשונה בעדות הראשון דאפשר דהחבורות והפצעים היו גם בפרצוף פניו וכו' ככתוב בספקות נראה דכיון שביאר שיחותיו בראשונה שהיתה צוארו שבורה מה שסיים אח"כ מוכה ומעונה וכן מה שסיים לבסוף ומוכה הרבה היינו בצוארו דאי לאו הכי היה להם לפרש באיזה מקום היה מוכה כמו שפרשו שהיתה צוארו שבירה ותו דאף דנימא דהמכות והחבלות היו בפניו עכ"ז אינו מזיק לענין הכרתו כיון שלא. נחסר כלום ר"ל אבר או מקצת אבר אבל אם נפצע באחד מאבריו ובלי שום חסרון אבר אפי' נחסר קצת בשר מעידים כמ"ש מר"ן הקדוש בתשו' סי' ו ועיין במהרת"ש בקו"ע ד' מ"ג

אנכי הרואה להגאון כנסת יחזקאל סי' מ"טס שרצה להכרית מדברי מר"ן שבש"ע דפי' נחבל חבלה בעלמא אפי' שאינו חסר כלום וכמה טרח ודקדק להוציא דבר חדש כזה ואחר המחילה הראויה אליו דטרח בכדי דכל בתר איפכא מפורש בתשו' מר"ן כנז' ומה שרצה להכריח כן מדברי התוספות שבדף קט"ו לא ידענא שותא דמר דאחר הרואה דברי התוס' ישפוט בצדק דבר הלמד מדבריהם דפי' נחבל היינו נשחת וחסר ומר"ן הק' ז"ל עיקר ראיתו בתשו' היא מתוס' שבדף קע"ו עי"ש שמהם למד שפי' נחבל היינו נשחת וחסר ועיין מהרח"ש בקו"ע ד' מ"א הביא דברי התוס' הללו ועמד במה שיש לעמוד וישב על נכון

מיהו מדברי המרדכי סוף יבמות משמע קצת שפי' נחבל בפניו היינו חבלה בעלמא שכתב שם שקשה לר"י לדעת ר"ת דאמרינן במדרש בראשית רבה פ' ס"ה וירוש' סוף יבמות שאביה הושיב שומרים אצל ההרוגים שלשה ימים שלא יכירום ויתירו את נשותיהם משמע דאחר ג' אין יכולים להעיד עליהם וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות ומתקלקלים ואינם יכולים להעיד עליהם ולהכירם ע"כ. לשון זה משמע שאף שלא נחסרו אלא שפצעום נקרא נחבל ואפשר לומר שדברי ר"י אמילתי דר"ת קאי דמפרש לדעת ר"ת דכשאין לו גוף אלא פרצוף פנים עם החוטם ושפתים וסנטר מעידים עליו לעולם וזה קולה גדולה ולהכי לדידיה מחמיר בהך שמצריך שלא יהיה שום חבלה בעלמא דכיון שכל הכרתו היא ע"י הפרצוף דוקא והוא אחר שלש דלא בציר דמשתנה קצת לא כן לשאר רבוותא דסברי דאף ר"ת לא התיר אחר שלש אלא כשגופו ופרצופו שלם לדידהו כשנחבל בחבלה בעלמא אינו נקרא נחבל בפניו לדידהו כיון שגופו שלם לפניו יכל להכירו היטב אף שהוא פצוע ומוכה כל שאינו חסר אבר ולדידהו צ"ל ההיא דאביה דהרוגי מלכות במלחמה אי אפשר שלא מדוכים בחסרון אבר או כתירוצא בתרא דהמרדכי. נמצא דהלכה רוחת דחבלה בעלמא פצע וחבורה לא מקרי נחבל בפניו וא"כ בנ"ד אף דנימא שהיה חבול בפניו פצע וחבורה אינו מזיק לענין ההכרה וזה פשוט

ברם מה יושיענו זה כיון שמה שראו העדים היה אחר שלשה ואף כי לא פירש בעדות הראשון צריכים אנחנו לפרשו דאחר שלשה קאמר כי היכי דלא להוה העדיות סותרים דבעדות שניה פירש דבריו דאחר שלשה היה וכיון שכן מה יושיענו מה שלא נחבל בפניו דהא תנן אין מעידין אלא עד שלשה ימים

וכדי לבאר ולצאת ידי חובת ספק זה צריך אני לכתוב דברי הפוסקים בזה בקיצור. דבר זה במחלוקת שנויה כי הנה התוספות כתב בדף ק"ך בשם ר"ת דאם אינו חבול בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיכל להכירו אפי' אחר כמה ימים וכן כתבו בדף קט"ו וכן הרא"ש ז"ל הביא סברת ר"ת והסכים עמו והטור בסי' זה עי"ש וכן רבינו ירוחם ז"ל הסכים לסברת ר"ת

אבל הנ"י שס כתב בשם הרא"ה והריטב"א והרשב"א דמתני' בכל גוונא קתני אין מעידין אלא בתוך שלשה אף בגופו ופרצופו קיים וכן נראה מדברי הרמב"ם וסמ"ג מדסתמו דבריהם ומילתא פסיקתא נקטי בלשניהו אין מעידין אלא תוך שלשה משמע בכל גוונא כמבואר כל זה באריכות בדברי הרב מהרח"ש בקו"ע ד' מ"ג וכן כתב מר"ן בתשו' סי' ו' דהרמב"ם וסמ"ג חולקים אר"ת וכן מובן מהב"י

והנה רבים מגדולי וגאוני האחרונים פסקו להלכה ולמעשה כדברי ר"ת וסיעתו ז"ל הלא המה הרב מהריק"ו בשורש קכ"א וז"ל מאחר שרבותינו בעלי התוס' כתבו שהוא דבר פשוט להתיר כשאין חבלה בפנים וגם הגוף שלם וגם הר' עזריאל דבתרא הוא פסק הלכה למעשה בתשו' כדברי ר"מ וכן רבינו מאיר דבתראה הוא הביא דבריו להתיר וכן טור אה"ע כתב וכו' ולא הביא שום חולק ופשיטא דכדאי הוא לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק עכ"ל וכן מר"ז הקדוש בתשו' סי' ו' הביא דברי מהריק"ו