זרע יעקב שיט

פסקו כ"ר הלא המה הרמב"ם פ"ג מהלכות חמץ הי"א והראב"ד שם והרז"ה בספר המאור ז"ל ויהיב טעמא משום דרבנן דהניח עשר ומצא ט' המובא באותה סוגיא סברי כ"ר וכן הכריח הרב פ"ח בסי' תל"ט מתוך הסוגיא עי"ש פוק חזי להרב ושב יעקב בחאה"ע סי' י"א הביא מסוגיא זו ראיה לדברי הרב המבי"ט ז"ל והיינו מסברת ר' דהלכתא כותיה עי"ש

ועוד דאף מסברת רשב"ג אין כאן קושיא להרב המבי"ט דאיכא למימר דע"כ לא קאמר רשב"ג דלא אמרינן קבר שאבד הוא שנמצא אלא בשדה שאבד בה קבר דיש בו חזקת טומאה ואי אמרינן קבר שאבר וכו' הוא נגד החזקה וסבר דלא אמרינן שאני אומר להקל נגד חזקה לא כן בהך דהרב המבי"ט דאי אמרינן קבר שאבד וכו' להקל מסייע לרובא דהא בלאו הכי איכא רובא דרוב הנאבדים ונשכח זכרם הם מתים ועדיף האי רובא מרוב הנטבעים כמפורש בדבריו א"כ השתא דנמצא מת באותו דרך אשר אבד בו דאי אמרינן הנאבד הוא שנמצא הנה זה מסייע לרוב ובכגון דא שהאומדנא מסייע לרוב מודה רשב"ג דאמרינן הכי להקל ואף דאיכא נמי חזקת א"א מ"מ רובא עדיף ואמדינן אומדנא דמסייעת לרובא דעדיף מחזקה ובפרט דאומדנא אלימתא היא הא ודאי בכגון דא מודה רשב"ג לנדון הרב המבי"ט. ותדע דכן הוא דהא אשכחן לרשב"ג שם בסוגיא גבי קרדום שאבד בבית דסבר דתלינן להקל שהבית טהור שאני אומר השאילו לאחר וכו' או שנטלו מזוית זו והניחו בזוית אחרת ושכח וע"כ היינו טעמא משום דחזקת הבית שהיא טהורה מסייע לומר שאני אומר להקל ודכותה אשכחן ליה לרשב"ג בנדה ד' ס' באשה המשאלת חלוקה לשומרת יום כנגד יום וכו' ומצאה בה כתם דסובר שתולה בה להקל והיא טהורה והתם נמי טעמו משום דהאשה בחזקת טהורה ותלינן להקל להעמיד החזקה ועי"ש בתוס' א"כ ע"כ גבי שדה שאבד בה קבר דלא אמר קבר שאבד וכו' הוא משום דהוא נגד החזקה אבל כשהוא מעמיד החזקה סבר דאמרינן שאני אומר וכו' להקל וכ"ש להעמיד הרוב בנדון המבי"ט דסבר רשב"ג דאמרינן הנאבד הוא הנמצא וכן דאיתי בתוספתא הביאה הר"ש בפ"ח דטהרות משנה ג' דסבר רבי שמעון דאמרינן מחט שאבד מחט שנמצא ואף דהתם הדבר שקיל כ"ש היכא דמסייע רובא ומשמע שם דליכא מאן דפליג עליה בהא אלא דרבנן סברי דאף דנימא הכי אכתי חיישינן דילמא דרך בה ברגלו אדם טמא וטמאה עי"ש ועוד איכא למימר דדוקא התם קאמר רשב"ג דלא אמרינן קבר שאבד וכו' משום דאפשר לברר הדבר ע"י בדיקת השדה דכל ספקא דאפשר לברר לאו ספקא הוא מידי דהוה חרוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ואפי"ה לרוב הפוסקים אי איתא קמן צריכין למבדיקיה ביו"ד סי' א' וכן בסכין בדוק מצריכינן ליה לכתחילה לבודקי אחר שחיטה אעפ"י שהסכין בחזקת בדוק והכי נמי דכותא כתב הר"ש בפ"ה דטהרות משנה א' בההיא דשני שבילין דבגברא דאפשר לתקן בטבילה מצריכינן ליה לטבול ומייתי ראיה מההיא דע"ז ד' ל"ז דאמר להו ר' ינאי הא שקעה דנהרי זילו טבילו והיינו טעמא דכולהו משום דאפשר לברר ולתקן וכיוצא בדבר כתב הרב ט"ז בא"ח סי' תל"ט ס"ק ר' לתרץ קושיותיו וז"ל ע"כ נראה דלא דמי הך ספקא דאורייתא דהכא להנך ספקות דכאן יש לו לתקן הספק דאורייתא ש שיבטלנו ויהיה ספקא דרבנן וה"ה לאחר זמן אסורו דא"א לבטל אפשר לו עכ"פ בבדיקה ולמה יכניס עצמו בספק משא"כ התה דאי אפשר לתקן הספקות עכ"ל

וא"כ ה"נ נימא בטעם מילתיה דרשב"ג הוא משום דאפשר לברר ע"י בדיקת על השדה והיינו מדרבנן אבל דא"א לברר הספק מודה הנה עפ"י כל האמור אין סתירה מסוגיא זו לדברי הרב המבי"ט ואדרבא סיוע גדול יש ללמוד ממנה ועיניכם תראנה להרב כנסת יחזקאל בסי' נ"ג תשו' אחת לאחד מרבני זמנו ז"ל שעשה עיקר לדברי הרב המבי"ט והרב שתיק ומדשתיק כהודאה דמיא וכן הרב שב יעקב שם סמך שתי ידיו עליו בזה וכן הרב מאיר נתיבים סי' ל"ב עיקר יסודו הם דברי המבי"ט וכמוהו רבים בקש תמצא ואף מי שלא הודה מ"מ עשו דבריו לסניף א"כ אף אנן נמי בנ"ד נקח דבריו לסניף הטהור על ראשנו וכ"ש וק"ו דאיכא בנ"ד כמה מעלות טובית

באופן דמכל הני טעמי תריצי דכתיבנא נראה ברור דאשה זו יצאת לחירות מאיסור תורה ואין בה אלא איסורה דרבנן דלכתחילה ל"ת ואם נשאת ל"ת ומעתה כל ספקא דאיתיליד לן הן במחלוקת הפוסקים והן בשאר ספיקי יש לנו להקל משום דספקא דרבן לקילא וכמ"ש הריב"ש בהי' שע"ט וז"ל ואם היה בכאן מי שיעיד בטביעה במשאל"ס כראוי או לא היתה אסורה אלא מדרבנן ולכתחילה ואם היינו מקילים בה היינו מקילין מדרבנן ע"כ הביא דבריו הרב מהרח"ש בקי"ע דף נ"א והסכים הוא בזה וכן כתב הרב בצלאל סי' כ"א עי"ש וכן הרב גו"ר חאה"ע בכמה מתשו' כתב