זרע יעקב שיז

כיון דאפשר בהם אין הולכים בהם אחר הרוב וכו' א"כ מה יושיענו זה שנמצאו אנשים על שפת הים הרי הספק במקומו עומד שאותם האנשים לא ניצולו ע"י עץ וקורה וזה האיש ניצול עכ"ל. ולפי מה שכתבנו לא קשה מידי דסבר הרב ז"ל דכיון שיש מתים לפנינו אמרינן שגם הוא מת או מטעם מאי חזית כדברי הגאון או מטעם דאומדנא עם הרוב חשיבא כשת"ן כדברי הרב פסקים וכתבים ובכגון דא כו"ע מידו כנ"ל. הרי לך לפניך שלשת הרועים רבינו ירוחם והרב בצלאל והרב ב"ח ז"ל חברים מקשיבים לסברת הריב"ש לפי דברי הגאון נוב"י ז"ל דאם יש מת לפנינו במקום אשר היה עומד שם שהיה מקום סכנה אומדנא דמוכח דהוא הוא ומצטרף עם הרוב ומשתריא אתתא מדאורייתא

א"כ ה"נ נימא בנ"ד כיון שהיה עומד בשעת תכף הרעש במקום המפולת וההצלה רחוקה כדכתיבנא ובאותו מקום שהיה עומד נמצא מת אומדנא גדולה שהוא הוא דאין לנו לתלות באחר מהטעמים שכתבנו ומצטרפת עם רוב העומדים במקום המפולת מתים ומשתריא מאיסור תורה ואם נשאה ל"ת

ועוד אומדנא אחרת יש בנ"ד והוא כי סמוך למת זה נמצא שם אל דבאביזי עצמו קרוב לו כאמתים והכירו אותו בט"ע וסמנים כידוע וכיון שאב ובנו הנז' היו עומדים בשעת תקף הרעש במקום אחד כמבואר בעדויות ואביו נמצא מוטל סמוך למקום שהיו עומדים וסמוך לו כאמתים נמצא מת אחר אף שלא הכירוהו אומדנא חזקה שזה בנו אשר היה עמו דהא חזינן שאביו שהיה שם לא ניצול גם בנו לא ניצול והוא זה המת. שרחק מאד לומר שאביו מת ובנו ניצול ודמי להא שכתב הרב בצלאל ז"ל שם שרחוק לומר שכלם מתו והוא נצול ה"נ דכותא והא עדיפא כאשר יבין המבין ואין סברא לחלק בין רבים לשנים. ומה שגמגם עליו מהרח"ש ז"ל בקי"ע ד' כ"א ע"ב מעובדא דשני ת"ח שאמרו דבעינן דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר אינו גמגום ופשוט כאשר יראה הרואה

ואפשר להביא ראיה לדבר מההוא גברי דאתלי נורא וכו' אמר רחב"א היינו עישנו עלינו את הבית וכו' א"ל רבא מי דמי וכו' ועוד הא גברא חרוכה דשרי ופס ידא דשריא ורחב"א גברא חרוכה דשריא אימא אינש אחריני אתא לאצולי ואכלתיה נירא ופסתא דידא דשדיא נורא איתליה ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא ערק ואזל ליה לעלמא ע"כ. ופי' רש"י ופסתא דידא מאיש אחר ע"כ והשאר הוא הגהת רש"ל ועיין הרב מהר"א ששון ז"ל סי' ט' שמחק תוספת זה ופי' בו מה שפי' ולפי ע"ד נראה דלשון רש"י זה אמילתא דרבא קאי דסבר דאף לסברת רבא הוו תרי גברי וכדבעינן למימר וקשה דמה ראיה מיתי רבא מפס ידא דשדיא ואדרבא פס ידא מגרעות נתן דאיכא למימר דערק כרחב"א ואי לא הוה התם פס ידא הוה עדיפה ליה. ואמילתיה דרחב"א קשה חדא לישנא דקאמר אימא אינש אחרינא אתא וכו' דנראה שהוא חדש דבר זה לומר שבא איש אחר והא רבא נמי ידע דהוה תרי כדפי' רש"י אלא שסובר ששניהם מתו האחד נשרף לגמרי ונשאר ממנו פס ידו והאחר נחרך והכי הול"ל ורחב"א פס ידא דשדיא נורא איתלי וכו' וערק שזה הוא עיקר החילוק שביניהם ועוד קשה דקאמר היינו עישנו עלינו את הבית וכו' ופי' רש"י דאמרן כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא וכו' ע"כ ולא דמי דהתם הא אתרחיש ניסא לחד מניהו ואיכא למימר שפיר כי היכי וכו' לא כן הכא אף שהיו שנים האחד נכרך ובמה נתלי לומר על האחר דערק ולא שייך למימר כי היכי ואף דנימא דהיינו דקי"ל לרבא מיהו רחב"א לא תקן לזה כלום דאכתי לא דמי

לכן נראה דלתרויהו שנים היו עומדים בגננא בשעה דאיתלי ביה נורא אלא דבהא פליגי דרבא סבר כיון שהיו שנים בתוך השרפה ועתה יש לפנינו גברא חרוכא ופס ידא והוא מאחר כדפי' רש"י הרי כאן שנים א"כ אומדנא דמוכח דתרויהו מיתו דאין לתלות שאחד מת והאחד ברח ונימא דמארי דגננא הוא דברח שזה אין סברא כלל וכסברת הרב בצלאל והא עדיפא דהרי פס ידא לפנינו ובמה נתלי לומר שניצול כיון דאין כאן כי היכי דאתרחיש ניסא להאי וכו' ורחב"א סבר כיון שלא ניכר האי גברא חרוכא אם הוא אחד מהשנים הראשונים או לאו א"כ אכתי איכא למיחש דילמא אחד מהשנים נמלט מהשרפה שלם בגופו והאי גברא חרוכא הוא אחר דאתי מעלמא לאצולי ואכלתיה נורא ומעתה שפיר שייך למימר הכא כי היכי דאתרחיש ניסא להאי דברח שלם אחד מהראשוני' אתרחיש נמי להאי ואמרינן נורא איתליק וכו' וערק זה נראה לפרש כונת מחלקותם ובהכי אתי שפיר כל מה שדקדקנו

ומכל האמור למדנו דאף רחב"א דחייש לאינם דאתי מעלמא היינו משום דלא ידענו באלו השרופים אם הוא אחד מהראשונים הא אי הוה ידעינן כנ"ד ועיין להרב מהרשד"ם אה"ע סי' ל"ו