זרע יעקב שטז

כאן אלא איסור דרבנן עי"ש שהכריח הדבר מכח קושיא ואף שהרב כתב שלא מצא חבר להריב"ש בזה לדידי חזי לי דיש ויש כמה אשלי רברבי דסברי הכי

ראשון בקדש הוא רבינו ירוחם ז"ל. והוא ממה שכתב ופסק בההוא עובדא דאתלי נורא בשלהי הלוליה לחומרא שכתב וז"ל אם נפלה דלקה במטתו או בביתו ואמרה אשתו ראו פ' בעלי מת וראו אדם מושלך חרוך ופס ידא מושלכת לא אמרינן זה הוא בעלה אלא אמרינן שמא האי אדם חרוך אדם אחר מעלמא הוא שבא להציל דזה הפס מבעלה היה ומתוך שנפל בו מים ברח מהבושת ודינו כמו עישנו עליו את. הבית עכ"ל. ועל כל אלה כתב שכל אלו שאמרנו שנפלו למקום סכנה וכו' אם נשאת אין מוציאין אותה כמו שכתבנו לשונו לעיל וזה אחד מאותם שנפלו למקום סכנה. וע"כ דאין זה מטעם דלא חיישינן לבריחה כאינך דהא בזה יש מקום לחוש כיון שיש לפנינו פס ידא וגברא מוכחא מילתא דשנים היו והאחד אינינו כי ברח אלא ע"כ לומר דהיינו טעמא דכיון שיש מת לפנינו אף דיש כאן שנים והאחד ברח תלינן הבריחה באחד שבא להציל דאמרינן מאי חזית על בעל האשה שניצול ולהניחו בחזקת חי ולהוציא לאחר שבא להציל מחזקת חי ולומר שהוא המת כיון ששניהם היה להם חזקת חי וכיון דרוב הנופלים במקום סכנה מתים ואתי רובא ומבטל חזקת א"א נשאר חזקת חי וחזקה זו רעועה היא מטעם מאי חזיה להכי מדאורייתא שריא אתתא וכמ"ש הרב נודע ביהודה עי"ש זה נ"ל בכונת רבינו ירוחם. והיינו בהך דהריב"ש ובהך שוים הם ולא פליגי כיון שיש מת לפנינו וגדולה מזו מצאנו ראינו להרב ב"ח בתשו' סי' נ"ה שעשה אומדנא זו דמת לפנינו עיקר גדול דלא תלינן באחד והתיר מכח אומדנא זו אפי' לכתחילה ופי' פלוגתא דרחב"א ורבא בעובדא ההוא דאתלי נירא דבהכי פליגי ופי' דברי רבינו ירוחם בדרך זו עי"ש שהאריך וכיוצא בזה כתב בסי' ע"ב וכן כתב בספרו גבי נפל לתוך כבשן האש דאי חזינן גוף שרוף בפנינו בתוך כבשן האש דפשיטא דתלינן דאותו שנפל לתוכו לפנינו הוא דנשרף דלא חיישינן שמא ברח והאי אחר הוא אפי' שאפשר לו שיברח כגון שנפל למדורה עיין במקומות הנז' ואף שבנדונות הנז' מצריך שלא נפקד אחר מהבית היינו כדי להתיר לכתחילה ולהחשיבו דבר ברור אבל כדי לצאת מאיסור תורה נראה ברור שמודה דסגי במת לפנינו כיון שבמקום שהיה עומד שם שהיה מקום סכנה שם נמצא מת אין לנו לתלות באחר מטעם מאי חזית ואף שבהב"ש ס"ק צ"א חילק עליו היינו נמי להתיר לכתחילה אבל אם נשאת אף הוא מודה של"ת

וגם הרב בצלאל בתשו' סי' כ"א סבר הכי דאם יש מת לפנינו שריא אתתא מדאורייתא שכתב וז"ל ומסתברא לי בנ"ד כיון דסח דהספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום אע"ג דלא קאמר תו בהאי שיחה לחוד סגי לדונה כמים שאל"ס ואפי לדעת הרשב"א ז"ל דכיון דסח דהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק הוא שהוא נציל ואמטו להכי אם נתברר שזה היהודי נכנס בספינה זו אפי' שלא אמר תו מהיהודי אשר נכנס אם נמצא על שפת הים הרי אתה דן אותה כמים שאל"ס דאם נשאת ל"ת עכ"ל. הא למדת מדבריו דכיון שיש מתים לפנינו לא אמרינן דהאחרים מתו והוא נציל ואזל ליה לעלמא וטעמו נראה ברור כמ"ש הרב הגאון נוב"י ז"ל דכיון שיש לפנינו מתים וכולם היה להם חזקת חיים מאי חזית למיהב ליה לבעל האשה הזאת חזקת חיים יותר משאר האנשים אשר היו עמו ובכל אחד מהנמצאים נימא דהאי הוא בעל האשה דמאי חזית דנימא דאחד הוא ולהניח בעל האשה בחזקת חי כיון שגם האחר היה לו חזקת חי

ועוד אפשר לומר בטעם דברי הר"ב ז"ל שכיון שאומר שמתו האנשים אשר בתוכה ומתים לפנינו ולא נודע לנו שנצול ממנה איש אומדנא דמוכח שגם בעל האשה מת עמהם שרחק מן השכל דאתרמי שזה ניצול יותר מכלם ואומדנא זו מצטרפת עם הרוב דהנטבעים רובם מתים ורוב כזה דאיכא אומדנא בהדי הוא אלים ועדיף מתרי חזקי חזקת א"א וחזקת חי ומשתריא מדאורייתא ודמיא למ"ש הרב פסקים וכתבים סי' קל"ט וז"ל ודע דכי היכי דמקלינן במשאל"ס בענין שאם נשא' ל"ת ה"ה דמקלינן בשאר אומדנות דמוכיחות להקל דאע"ג שכתב המרדכי שלהי יבמות שאין לנו לבדות חילוקים מלבנו היינו להנשא לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי למיזל בתר אומדנות עכ"ל. ולזה כיון הר"ב ז"ל דכיון דאיכא אומדנא שמת בעל האשה כיון שהמתים לפנינו כנז' מצטרפת האומדנא הזאת עם הרוב דאומדנא זו חשיבא כאילו שהה כשה"ן ומשתריא מדאורייתא ובהכי מתרצא שפיר קושית הרב מהר"א אלפאנדארי שהקשה עליו וז"ל ולא אבין שכיון שעיקר טעמו של הרשב"א דבלא שהה עליו הוי ספקא דאורייתא הוא משו' שמא ניצול ע"ג עץ או קורה כדרך שנצולים הרבה פעמים והריב"ש הוסיף על זה אעפ"י שרובם לאיבוד