זרע יעקב שטו

כי רוב המתים ברעש היה בשעת בריחתם מידי עוברם במבואות הצרים וכגןן דא חששא רחוקה היא עד מאד לומר שניצול ולכן נראה שכ"ע מודו שכיון שהוא שעת מפולת איני צריך לעדות שנפל עליו מפולת ודי במה שמעדים שנמצא שם בשעת תקף הרעש וסגי בהכי להוציא האשה מאיסור תורה דמדאורייתא לא חיישינן להצלה רחוקה כזאת

וראיה לדבר מדברי רש"י יבמות קט"ו גבי מפולת הרי הוא כמלחמה פי' רש"י שנפל עליו מפולת או בא רוח סערה והיה מציל כל בתי העיר ע"כ ויש להבין מאי בינייהו בין הנך תרי לישני דכיון דטעם דאמרינן גבי מפולת בדדמי הוא משום דחיישינן שראתה שנפל עליו מפולת וחשבה שמת ואמרה כן א"כ מה לי אם לא היה מפולת כי אם בבית אחת או שהיה בכל העיר מרוח סערה אלא שכיון למ"ש והיינו דאיכא בין שתי הלשונות דבשאין מפולת אלא בבית אחת אזי לא אמרה בדדמי אא"כ ראתה שנפלה עליו מפולת דאז הוא קרוב למיתה משא"כ אם היה שעת מפולת בכל העיר מרוח סערה או רעש אז אומרת בדדמי אף שלא ראתה שנפלה עליו מפולת שכיון שידעה שהיה במקום המפולת בשעת הרעש וגם הוא שעת מפולת בכל העיר היא חושבת שבודאי מת כיון שההצלה בכגון דא רחוקה עד מאד ולא שכיחא ודנה בדעתה שבודאי מת ולהכי אומרת בדדמי אף שלא ראתה נפילת המפולת עליו זה נ"ל

ועוד נראת דנ"ד דמי לההיא דנפל לתוך כבשן האש שמעדים עליו לפי מה שפירשה רבינו ירוחם ז"ל שם דדוקא שאינו יכל לצאת משם דאז אפי' לא ראה מיתתו מעדים עליו עי"ש וא"כ כשיכל לצאת משם ולא ראה מיתתו שאינו מעיד עליו משום דחיישינן שמא ברח היינו מדרבנן דהא כל הני דאין מעדים עליהם משום דחיישינן ביהו לבריחה כללא כייל ביהו רבינו ירוחם דמדאורייתא משרא שריו ואם נשאת לא תצא דכיון שנפל למקום סכנה אף שאפשר לו שיברח לא חיישינן מדאורייתא והך דנפל לתוך כבשן נמי הויא דכוותייהו וכן פרשה הרב מטה יוסף ח"ב חאה"ע סי' א'. ונראה פשוט שמה שכתב רבינו ירוחם שם וז"ל וכן הדין לכל אותם שאמרנו שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם א"א שלא ימות ואף דאפשר דברח והלך ולא ראינוהו וכו' דוקא לכתחילה ואם נשאת אין מוציאין אותה ע"כ. היינו דאף שלא שהה העד כדי שת"ן דאז אירא למיחש לבריחה וע"ז קאמר דמדאורייתא לא חיישינן לבריחה וכן פירשה הרב מטה יוסף שם וכן נראה מדברי הרא"ם סי' ל"ח ח"א ד' מ"ט שהבין כן בכונת רבינו ירוחם מדהשוה דעתו לדעת הרמב"ם עי"ש וא"כ בנ"ד נמי כיון שהיה במקום המפולת בשעת תקף הרעש שאם נשאר שם ודאי מת שהרי נפל שם מפולת אלא דאיכא למיחש דילמא ברח ולבריחה לא חיישינן מדאורייתא אף שלא שהה העד שם כשת"ן

וכן נמי יש לדמות נ"ד לההיא דעישנו עלינו את הבית שכתב רביר"ו שם דה"ה אם אמרה עישנו עליו את הבית והיא בחוץ ולא ראתה אותו וכ"ש הוא עי"ש וכן פי' הב"ח בכונת הטור דנקט עישנו עלינו לרבותא וכ"ש עישנו עליו דמהיכא ידעה שנשאר שם דילמא ברח ע"כ. ופשיטא דגם דין זה דעישנו הוא בכלל מקום סכנה שכתב רביר"ו עליהם שאיסורם מדרבנן אף דאיכא למיחש לבריחה א"כ עישנו עליו את הבית אף דאיכא למימר דילמא ברח כמ"ש הב"ח עכ"ז אין איסורם אלא מדרבנן דון מינה דה"ה לנדון דידן אף דאיכא למחש לבריחה עכ"ז לא חיישינן מדאורייתא כיון שהיה במקום המפולת בשעת תכף הרעש ואם היה נשאר שם ודאי היה מת שריא מדאורייתא כן נ"ל

הן אמת שהריב"ש בסי' שע"ט פליג על רבינו ירוחם בזה וסבר דכל הני דאיתא במתני' וברייתא דאין מעדין איסורן מדאורייתא ואם נשאת תצא וכן כתב הב"י מיהו אפשר דבנ"ד יודה הריב"ש כיון שהוא שעת מפולת כדכתיבנא לעיל שהבריחה בשעת שיש מפולת בעיר וגם היה עומד במקום מפולת הצלה רחוקה היא ולא שכיחה ולא חיישינן לה מדאורייתא כאמור

ועוד מטעם אחר נראה דיודה הריב"ש לנ"ד שיצאה מאיסור תורה והוא שכיון שנמצא שם במקום שהיה עומד נמצא מת דכפי העדות של ר' יום טוב שהיה עומד במדרגות בהכ"נ ושם תחת המדרגות נמצא מת זה שהוא סמוך ממש למקום שהיה פימד א"כ אף דנימא שלא הכירוהו אם הוא בן אל דבאביזי או לא מ"מ הרי מת לפנינו במקום שהיה עומד בן אל דבאביזי ויש לנו אומדנא גדולה לומר שהוא זה ואומדנא גדולה כזו מחזקת את הרוב ומבטלת תרי חזקי ואף הריב"ש יודה בזה דאלים רוב כזה המחזיקו האומדנא ומבטל תרי חזקי. וכן כתב הרב נודע ביהודה בתשו' סי' ס"ג בדעת הריב"ש דהיכא שנפל למשאל"ס ולא שהה כשת"ן דלדידיה אכתי באיסור תורה קימא אם מצאו אדם מת במים הדין הוא דאם נשאת ל"ת ואי