זרע יעקב שיד

הספינה בשעה שנשקעה וכ"ש אם אמר שראה את האיש שנטבע אף שלא שהה כשת"ן אם נשאת ל"ת ואילו ההיא דר"א ב"ר מוקמו לה הרמב"ן והרשב"א ודעימיה אף שראה הטביעה כל שלא שהה אף אם נשאת תצא אלא נראה ברור שהירושלמי מבין בההיא דר"א ב"ר כדמפרש לה הרמב"ם דפי' אבדה היינו שנשברו הכלים והעצים ואין לה עוגין ומשוטות וכו' ומשו"ה לא תאכל בתרומה ואם נשאת תצא דשכיחא הצלה דאפשר הרוח יוליכנה ליבשה ומשו"ה מבעיא ליה הירושלמי להיכא שהזכיר העד שקיעת הספינה לחוד ולא בא אל פיו שם האיש אלא דאנן ידעינן כי זה האיש נכנס בספינה זו מי מדמינן ליה למעדים שנטבע במשאל"ס שאם נשאת ל"ת או דלמא חיישינן דבשעת הטביעה לא היה האיש בתוכה שאפשר שיצא ממנה ועל זה השיב דשפיר חיישינן דילמא בשעת הטביעה לא היה בתוכה וכההיא עובדא דאבא סימי והיינו דוקא משום דלא ידעינן ידיעה ודאית שהיה שם בשעת טביעת הספינה הא אי נודע בודאי שהי' שם בשעת הטביעה והעיד העד שידע שהיה שם בשעת השקיעה אלא שלא ראהו בשעה שנטבע כי אם ראה טביעת הספינה בזה ודאי מבואר מהירושלמי שאם נשאת ל"ת דהא תלי טעמא משום דדילמא לא היה בתוכה הא אי ידעינן בבירור שפיר דמי לאם נשאת ל"ת דלהכי הוא דמבעיא ליה כדפרישנא בריש תלין ואפשר שזה המכריחו להרמב"ם לפרש מתני' דר"א ב"ר דבלא נשברה הספינה מיירי והוא הכרת נכון לע"ד ועוד איתא התם בירושלמי אבד פ' נתרי פ' אינו בעולם אבד פ' אנא אמר רבך מן עלמא נתרי פ' אנא אמר אתרין פ' מאכל אינו בעולם טפח פ' רוחיה עליה ופי' הפ"מ וקמ"ל כלם לשון עדות מיתה הן ודבר זה הוא שנוי בתוספתא פי"ד וז"ל שם מת פ' אבד פ' נהרג פ' אין פ' בעולם אין ממנו כלום תנשא אשתו אין מעדין עליו ע"כ ומדברי הירושלמי ניכר כי תוספתא זו נפלו בה טעיות ומ"ש בסיף אין מעדין עליו ט"ס הוא גם מ"ש בתוספתא אין ממנו כלום ל"ג לה הירושלמי ובמקום נהרג גורס נתרי וה"ג נאבד פ' נתרי פ' פ' אינו בעולם תנשא אשתו וקמ"ל דלשונות אלו לשין עדות מיתה הם ותנשא אשתו וכדמפרש ליהו בירושלמי ולשון הירושלמי הזה והיה העלמ"ה מעיני הרב בעה"מ מאיר תתיבס סי' ל"ב ד' מ"סט שהביא תוספתא זו ויגע וטרח לישבה ולא עלתה בידו ומשו"ה לא רצה ללמוד ממנה למי שאמר איני בעולם שמועיל כיון שאין בידינו לישב התוספתא ואם היה רואה הירושלמי הזה לא הוה מספקא ליה באומר איני בעולם אי מהני או לא וגם היה מבין שיש ט"ס בתוספתא והגירסא כדכתיבנא וגם הרב חסדי דוד בפירושו על התוספתא לא ראה הירושלמי הזה ופירש בה מה שפירש עי"ש

איך שיהיה הראת לדעת שלדעת הרב בצלאל ז"ל כי סברת הרמב"ם דאם העיד שנשברה הספינה אשר היה בה פ' אף כי לא ראהו שנטבע מהני להוציא האשה מאיסור תורה ועיין בתשו' לחם רב סי' ט"ל תשו' מהר"ש שרביט דסבר בדעת הרמב"ם בכי ועיין י"א הגב"י אות תרמ"ז פרי אדמה ח"א ד' פ"ט ע"ג ואף דאיכא למיחש דילמא קודם שבירת הספינה אחז קורה או לוח וישב עליהם ונמלט ליבשה ולא נפל למים או כל כיוצא לזה עכ"ז לא חיישינן לה דחששה רחוקה היא הלה כזו ומילתא דלא שכיחא היא ולא חיישינן לה מדאורייתא וא"כ דכותא נמי גבי מפולת שהוא כמשאל"ס כיון שראהו בשעת תקף הרעש במקום המפולת שאחרי סמוך נהיה המפולת חשיב כשעת שבירת הספינה סגו בהכי להוציא האשה מאיסור תורה דרובא דרובא הוא שנשאר תחת המפולת ולא חיישינן מדאורייתא שברח ברגע קטן אשר עבר בין תקף הרעש למפולת כמו דלא חיישינן בספינה שנשברה לדעת הרבנים הנז'

וכ"ש דבנ"ד איכא אומדנא גדולה שלא ברח כמו שהעיד העד שלא היה מניחו אביו לברוח ובפרט שהיה שעת מפולת בכל העיר אין מקום נקי דאיכא למימר דאף דניחוש שברח ממקום שהיה עומד שם אכתי לא פלט נפשיה ובסכנה עומד מידי עוברו ברחובות קריה דדילמא נפל עליו מפולת ממקום אחר אשר היה עובר בו והצלה רחוקה כזאת אי מצד מקומו אשר היה עומד בו ואי מצד המבואות חששה רחוקה היא עד מאד ולא חיישינן לה מדאורייתא

כי מכל זה אני אומר דאף הרמב"ן והרשב"א ודעימיה דמחמירים במים שאל"ס ומצריכין עידי טביעה ושיכסוהו המים שהה כשת"ן כדי שתצא מאיסור תורה מודים בנ"ד דעדות ר' יו"ט הנז' מוציאה מאיסור תורה אף דאין כאן עדות מפולת מטעם דכתיבנא דכיון שהיה שעת מפולת בכל העיר וגם הוא היה עומד בשעת תקף הרעש במקום שהיה שם מפולת וכדי לומר שניצול צריכה רבה לומר שברח באותו רגע קטון ממקום המפולת וגם אתרחיש ליה ניסא שבכל מקום שעבר נמלט ולא נפל עליו כלום עד אשר יצא מחוץ לרחוב מה שהוא רחוק מאד משכל אנוש כי ראינו