זרע יעקב שיג

לכולהו הני חששא רחיקא ודחיק במקום שאין שום הוכחא כל דהוא וא"י בההיא עובדא דחששנו הינו להתירה אף לכתחילה דמדרבנן בעינן דבר הברור וצלול כשמש בצהרים וכל שאינו מפורש חיישי לה רבנן אף שהיא רחק המציאות אבל להתירה מדאורייתא ודאי דלא חיישינן

ונראה שזה הוא טעם רבינו ירוחם. נכ"ג ח"ב שהבאנו לעיל דסבר דכל אותם שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם א"א שלא ימות אפי' שיכול להיות שברח עכ"ז אם נשאת ל"ת ע"כ. וטעמו אפשר כדכתיבנא דאם איתא דברח למה לא שב אל ביתו ובחר לו דרך לעצמו נע ונד בארץ ואין לנו לחוש מדאוריתא לחששות רחוקות וההיא עובדא שאני דהוה ידים מוכיחות כדכתב הוא עצמו או דמדרבנן הוא דחיישינן להתירה לכתחילה וכאמור

באופן דמכל הני טעמי דאמרן הדבר יצא דמי שנפל עליו מפולת ואבד זכרו עדיף טפי וראוי להקל עליו ביתר שאת ממים שאל"ס שאין הצלתו ע"י אחרים דוקא ואיכא למיחש דדילמא גלי השפליהו למרחקים ואין לאל ידו לשוב אל ביתו תיכף בצאתו ואכתי לא אסתיע ליה מילתא לשוב וגם לית ליה קלא ולהכי אמינא דאף להרמב"ן והרשב"א ודעימיה דסברי דבעדי טביעה בעינן שישהה כשת"ן להוציא האשה מאיסור תורה גם המה יודו דבעדי מפולת לא בעינן שישהו כדי שת"ן דכיון שאבד זכרו ואיכא כל הני אומדנות דכתיבנא דאין לחוש שניצול אי משום דקלא אית ליה אם ניצול ע"י אחרים ואי משום דלא חיישינן דערק ולהכי אף דלא שהה כו"ע מודו דיצאה מאיסור תורה ואם נשאת ל"ת

אמור מעתה בנ"ד בעדות ר' יום טוב הנז' שמעיד שבשעת הרעש שם נמצא בפתח בהכ"נ עם בן אל דבאביזי הנז' והוא ברח והניחו שם עם אביו וכבר אביו מלאוהו וידעוהו והכירוהו הכרה מעליא וקברוהו והבן נעלם מצינא למימר שפיר יפה כח עדות זה להוציא האשה מאיסור תורה אף שאין כאן עדות שראה שנפל עליו מפולת אין זה מעכב בנ"ד וחשיב כאילו אמר שנפל עליו מפולת מכמה טעמי

חדא דהא חזינן להרב בצלאל בתשו' סי' כ"א דסבר כדעת הרמב"ם דכדי להוציא האשה מאיסור תורה לא בעינן שראו שנטבע במים אלא כיון שידע שנשברה הספינה או נטבעה בחזקת מתים הם ואם נשאת ל"ת וחייליה מפי המשניות שפי' הרמב"ם בההיא דר"א בן פרטא גבי ספינה שאבדה בים שנותנים עליו חמרי חיים וחמרי מתים דהיינו שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה ע"פ המים להנהגת המים ולא נשאר עוגין ולא משוטית שיתנהגו בה ע"כ. ומשמע דדוקא בכה"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלימה הוא דנותנים עליו חומרי חיים דאפשר שהרוח יוליכנה ליבשה אבל אם העידו שנשברה או נטבעה בחזקת מתים הם מן התורה ואם נשאת ל"ת והעיד הרב משם הרדב"ז שכן ראה בפי' ר"ח שפי' ההיא דר"א ן' פרטא כמו ספי' הרמב"ם וכדברי הרב בצלאל כן סבר הרב בנימין זאב סי' כ"ו וכן פי' הגאון פני יהושע בחדושיו שם בדעת הרמב"ם עי"ש

ונראה לע"ד להביא ראיה לדבריהם מהירושלמי סוף יבמות אמרו התם טבעה ספינתו בים אתיא בהדא דאמר רבא בר זבדא בשם רב מעשה באבא סימי ששקעה ספינתו בים והוא לא היה בתוכה והכא כן עכ"ל ופי' הפ"מ בפירושו וז"ל לשון בעיא הוא אם אמרו שקעה ספינתו בים ולא הזכירו שטבע פ' אם הוי עדות ע"כ. וע"כ לפרש דכונת הבעיא הוא אי דינינן ליה כאילו אמר נטבע פ' וחשיב כמשאל"ס ואם נשאת ל"ת או גרוע ממשאל"ס כיון שלא הזכיר טביעה באיש ואף אם נשאת תצא דאי אף להתירה לכתחילה קא מבעיא ליה הא מתני' היא משאל"ס אשתו אסורה והינו לכתחילה אף בהזכיר טביעה באיש וכ"ש היכא דלא הזכיר טביעה כי אם בספינה כנדון הבעיא אלא ע"כ כדכתיבנא. וכן פירשה הרב כ"מ בתוספותיו אלא דאכתי קשה מאי קא מבעיא ליה הא מתני' היא בפ' כל הגט ג' דברים העיד ר"א בן פרטא וכו' ועל ספינה שאבדה בים שניתנים עליו חומרי חיים וחמרי מתים והיינו שנעבעה הספינה וכמו שפירשוה רוב הפוסקים והוסיף עוד הרמב"ן דאפי' העידו שנטבע האיש כל שלא שהה כשת"ן הוי בכלל עדות ר"א ב"פ ואם נשאת תצא כמפורש בתשו' המיוחסות סי' קכ"ח ותשו' הריב"ש הנז' והבאנו דבריהם לעיל. וא"כ כ"ש בחומר שקעה וכו' ומאי קמ"ל ומה שתירץ לזה הרב כ"מ שם דממתני' לא שמעינן אלא לכתחילה עי"ש אחר המ"ר לא תקן בזה כלום דהא הפשטן הפשיט לה מההוא עובדא ששקעה ספינתו בים והוא לא היה בתוכה והכא כן והיינו דאפי' אם לשאת תצא משום דחיישינן דילמא לא היה בתוך הספינה והעד לא העיד אלא שנשקעה ספינתו בלבד הא אם העיד שהיה האיש הזה בתוך