זרע יעקב שיב

שאמרו מת פ' אעפ"י שנשאת עפ"י עדות זה ופקעה חזקת א"א עכ"ז אין היורשין יורדין לנחלה עפ"י עדות זה דאכתי בחזקת חי הוא לענין נחלה הא קמן שאע"פ שאזלה לה חזקת א"א והותרה לינשא אכתי חזקת חי קיימת לגבי היורשים וכן להפך מי שנטבע במים שאל"ס עפ"י עדים או שראוהו צלוב או שראוהו נדקר במלחמה וכו' שיורדין לנחלה עפ"י עדות זה דאזלא מיניה חזקת חי דרובם דהנך למיתה קיימי ועכ"ז אכתי בחזקת א"א קיימי מדרבנן כמבואר בהרמב"ם פ"ז דנחלות והש"ע סי' רפ"ד הא קמן דחזקת חי אזלא לה וחזקה א"א במקומה ואף דמדרבנן הוא דאסירה מ"מ ס"ל להגאונים הנז' כיון דזמנין משכחת יעמדו כל חזקה לבדה ואין עוזר לה חברתה ע"כ ראוי והגון להחשיבם כשתי חזקות דאלימי יותר מחד רובא. את זה ראיתי לתת טעם כעיקר לדברי הריב"ש והבוחר יבחר

באופן דאף לדעת הריב"ש דאיכא תרי חזקי חזקת א"א וחזקת חי כיון דמפולת נמי איכא תרי רובי רובא דמיתי ורוב הנצולין ע"י אחרים קלא אית ליהו ורובא עדיף מחזקה אתו תרי רובי ועקרי לתרי חזקי

והכי חזינן לרש"י ז"ל דנראה דלא חייש להצלה דע"י אחר גבי ההיא דנפל לתוך יורה מלאה יין ושמן ד' קכ"א מעידים עליו משום ר' אחא אמרו של שמן מעידים עליו מפני שהוא מבעיר של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה פי' רש"י שהוא מבעיר כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכל לצאת ומה ע"כ. ומבואר מדברי רש"י שטעם שלא יכל לצאת לא מפני שהיא עמוקה אלא מפני שרגליו צומקים ולא יוכל להזיזם משם ודלא כמ"ש הח"מ ס"ק נ"ז דמיירי שהיורה עמוקה וכדפי' הה"מ בשם הרשב"א בההיא דנפל לתיך כבשן האש וכן כתב הרב הכנה"ג הגהט"ז אות ש"פ משם מהרח"ש והביאו הי"א אות הק"ג עי"ש ולע"ד הא ליתא לדעת רש"י דאי הכי אמאי הוצרך לומר וצמקו רגליו ולא יוכל לצאת הא בלא צמקו נמי לא יוכל לצאת מפני עומקה אלא ודאי כדפרישית ומה דמטו בה משם מהרר"ש אחד הרואה דברי מהרח"ש במקומם בלבבו יבין דלא כוין לומר דבעינן שתהיה עמוקה דלא כתב אלא דבעינן שיהיה באופן שלא יוכל לצאת ודייק הכי מדברי רש"י והיינו דממ"ש וצמקו רגליו נראה דבעינן שיהיה באופן שלא יוכל לצאת וכיון דמסתמא צומקים רגל"ו תו לא בעינן שיהיה עמוקה וזה פשוט

ומעתה קשה על רש"י דניחוש דדילמא באו אחרי' והוציאוהו משם וישאוהו במוט בשנים והעד הזה המעיד שנפל שם לא ראה ולא ידע כיון שלא עמד שם אלא ודאי דלהצלה דע"י אחרים לא חיישינן לה דאם איתא דניצול קלא אית ליה ואף דהתם הוא להתירה לגמרי כ"ש להוציאה מאיסור תורה. ואין להשיב מההיא דמלחמה דחיישינן דילמא עבדי ליה סמתרי וחי' דלא דמי כלל כאשר יראה הרואה בעין השכלל ואף אם ירצה הדוחה להכנס בפרצה דחיקה לדחות מ"מ הכל מודים דלהוצאה מאיסור תורה דבר תורה לא חיישינן להצלה דע"י אחרים דאם איתא דסליק ע"י אחרים קלא אית ליה והוי תרי רובי ומבטלי תרי חזקי כדכתיבנא

ועוד זאת היתה יתירה במפולת אומדנא תקיפא דמת יותר ממשאל"ס דצריכים לחוש עוד חששה רחוקה שתיכף בצאתו מתחת המפולת ויברח וימלט בארץ מרחקים נתיב לא ידעו עיט ואיך יוכל לרוץ אורח מהר לגבעה והוא מחולל מוכה ומעונה פצע וחבורה שבר יד או שבר רגל ושאר הגוף לא פלט ויסר כחו מעליו ואף אי נימא דמקום נתבצר לו ויסך אלוק' בעדו לבלתי הכות אותו וכל חבל לא השתכח בה ואכתי כחו במותניו מ"מ למה וה יעזוב את כל אשר לו ועזב את ארץ מולדתו אביו ואמו וביתו זו אשתו והלך לנוע על העצים ועל אבנים לא יעשה כן כי אם חסר לב וכל מי שאין בו דעת וחששה רחוקה עד מחו א' מאלף לא יעשה כן ואף דאשכחן דחיישינן לדילמא ברח בההוא גבר' דאתלי נורא כי גנני בד' קט"ו דחייש רב חיא בר אבין דילמא פרק ואזל ליה לעלמא והסכימו הפוסקים דהלכת' כותי' עיין תשובת הגאון נודע ביהודה סי' ע"ב שכתב שם אבל מה שכתבנו דהיכא דאין מקום לתלות שברח אמרינן כאן נמצא וכו' היה עי"ש מיהא מהך עובד' ואקלי נורא כי גנני. התם שאני דאיכא קמן פסידא וגברא חריפא דיש הוכחה שהיו שנים והאחד ניצול ונשרף ידו האחר נשרף כולו אלא ולא ידע אי מניהו נצול והוא בעל מום ואי מניהו נשרף ומשים חומרת א"א אזלינן לחומרא דדילמא בעל האשה הוא דניצול וערק משום כסופא דכיון דאי. אמרינן דניצול ודאי נעשה ב"מ דהא פסידא קמן א"כ תלינן דערק משום כסופא לא כן היכא דאין הוכחה בשום הצלה ואדרבא איכא רובא דמתים למה ניחוש שניצול וגם נעשה בו מום במקום שאינו מעכבו מלכת בדרכים והלך ערום ויחף ושוב מייוכו שאי ודאי דחששה רחוקה היא עד מאוד לומר דמדאוריתא חיישינן