זרע יעקב שיא

דבעינן אבד זכרו להיציאה מאיסור תורה ונראה לע"ד דלמד הרמב"ם כן מההיא דאמר רב אשי בדף קכ"א הא דאמור רבנן מים שאל"ס אשתו אסורה ה"מ באיניש דעלמא אבל צורבא מרבנן לא דאי סליק קלא אית ליה ולא היא לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צ"מ דעבד אין לכתחילה לא ע"כ. ועל כרחין דמתני' דקתני מים שאין להם סוף אשתו אסורה מוקמי ליה רב אשי דאבד זכרו ומשו"ה הוה ס"ד דר"א למימר דהא דלא מהני אבד זכרו היינו באיניש דעלמא אבל בצ"מ מהני להתירה לכתחילה דאם איתא דסליק קלא אית ליה ומדחזינן דאבד זכרו ש"מ דלא סליק אבל אי אמרי' דמתני' לא מיירי באבד נמי זכרו א"כ היכי ס"ד. דר"א למימר דצ"מ משום דקלא אית ליה אשתו מותרת במשאל"ס הא אף דנימא דצ"מ קלא אית ליה השתא דלא אבד זכרו דבהכי מיירי מתני' היכי שרינן ליה דילמא עוד חזון למועד וישמע בחוץ קולו ונדעה איה מקום כבודו דעד האידנא לא אבד זכרו אלא פשיטא דר"א מפרש לה למתני' דמשאל"ס דאיכא נמי איבוד זכרו ועלה קאמר רב אשי דאם נשאת ל"ת ש"מ דאי ליכא איבוד זכרו בהדי סהדותא דמשאל"ס אכתי באיסור תורה קיימא ומהכא יליף לה הרמב"ם והיא ראיה נכונה. וכן ראיתי להרב מהר"ם ן' חביב הובאו דבריו בתשו' גו"ר חלק אה"ע ד' ל"ב דפי' אלא דהוא מפרש לה דאף דלא שהה כשת"ן אם אבד זכרו סגי להוציאה מאיסור תורה עיי"ש דברי הרמב"ם כדכתיבנא ומייתי ראיה דבעינן איבוד זכרו מעובדא דחסא עיי"ש

ומעתה עלו כהוגן דברי הרמב"ם דלא סתרי אהדדי דההיא דפ"ו לא הזכיר אבד זכרו ונשכח שמו ומשום הכי אכתי באיסור תורה קיימא כל עוד שלא נשכח ואבד שמו והדבר מבואר מעצמו שם שהוא כדין שליח הגט שקודם נתינת הגט הוגד להם שאירע לו אחד מאלה ועדיין לא ידע אנוש כי אם בעת ההיא ומשו"ה אכתי מספיקינן דילמא אכתי תי הוא או ניצול ואף שאח"כ עבר זמן רב ואבד זכרו ויצא מכלל חי עכ"ז היא ספק מגורשת דדילמא בההיא שעתא שנתן הגט עדיין היה חי עד שיתברר שקודם נתינת הגט כבר היה מת וזהו שמסיים הרמב"ם ואם נודע שמת בעלה קודם שיגיע הגט לידה אינו גט ועיין בלבוש סוף סי' קמ"א ומעתה אין לו דמיון עם ההיא דפי"ג

ובכן במפולת נמי שפיר מחליקינן בין ההיא דפ"י דמיירי בדלא אבד זכרו דאף דרוב הנשארים תחת המפולת מתים עכ"ז כיון דאיכא שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א דלא עדיף רובא מתרי חזקי כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט ואף דרובא עדיף מחזקה הכא דאיכא תרי חזקי שאני ואף שנתרועעו החזקות מ"מ משיב כספק שקול לא כן היכא דאבד זכרו דזה מוסיף פה כח הרוב דאומדנא חזקה ותקיפא היא שכבר מת כל כי האי עדיף מתרי חזקי ובטילות הם ונפקא אנחתי מאיסור תורה

ועוד נראה לע"ד דרובא דמפולת עדיף טובא ממשאל"ס דבמשאל"ס משכחת לה שינצל ע"י עצמו דשט מתחת המים או דנזדמן לי דף או קורה וניצול על ידם או דגלי השפילוהו והוציאוהו למרחקים ולא ידע אנוש בהצלתו וכל כיוצא בזה הן ישועתה לו ע"י עצמו ולהכי בדין הוא דאי לא שהה שם כדי שת"ן שנחוש להצלה כזאת דשכיחא ואיכא נמי שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א לא אתי רובא ומבטל תרי חזקי כיון דבהאי רובא איכא מעוטא דשכיחא דנצולין כדכתב הריב"ש לא כן במפולת דא"א להנצל על ידו כיון שהוא טמון בגל ועפר בעפר תל גבוה ואיך יוכל להמלט על עצמו אם אין שני להקימו וישועתו תלויה לו באחרים להצילו במרא וחצינא ויחפרו שם להסיר מעליו אבנים גדולות וכולי האי ואולי ימצאוהו חי והצלה כזאת קלא אית לה דחברא חברא אית ליה והקול נשמע וכל כי האי אמרינן אם איתא דסליק קלא אית ליה כיין שהצלתו ע"י אחרים נשמעת והויא דומיא דמאי דאמר ר"א גבי צו"מ אם איתא דסליק קלא אית ליה ואע"ג דלמסקנא לא קיימא הכי היינו כדי להתירה לכתחילה אבל להוציא את אשתו מאיסור תורה כדי שאם נשאת ל"ת פשיטא דמהני דהא איכא תרי רובי רוב דמפולת מתים ורוב הנצולין ע"י אחרים קלא אית להו ואתו תרי רובי ומבטלי תרי חזקי חזקת א"א וחזקת חי ומשתריא מדאורייתא ועיין תוספות ד' קכ"א ד"ה ולא היא

וכ"ש לדעת הרב הגאון נודע ביהודה דסבר דשני חזקות הללו כחדא חשיבי כיון ששני החזקות נאחזות ונקשרות זו בזו דאי קיימא חדא קיימא אידך ואי אפשר לחזקת א"א בלא חזקת חיים ותמה על הרב פני יהושע והריב"ש דחשבי להו כתרתי עי"ש בסי' מ"ג שהאריך הרחיב לסתור דבריהם

ויציבא מילתא דדברי הריב"ש והגאון פני יהושע נכונים בטעמן לפי ע"ד וטעמא רבא איכא למילתיהו להחשיבם כשתי חזקות אף שהם קשורות זו בזו דהא אשכחן דזמנין דקיימי חדא בלא אידך דהא לענין ירושה אשכחן דהאשה שאמרה מת בעלי וכן מסל"ת