זרע יעקב שי

להאי מעוטא ולהכי אם נשאת ל"ת אמור מעתה זה הדבר אשר דברו הרמב"ם בפ"ו כשלא שהה כדי שת"ן ובפי"ג מיירי שהעידו שנטבע ושהה כשת"ן והייני דנקט הכא ולא עלה וכמו שדקדק הכ"מ עי"ש

אלא דאין זה מספיק חדא דהתינח לדעת מר"ן הכ"מ ודעימיה דסברי דהרמב"ם מצריך שהיה כדי שאם נשאת ל"ת אלא לדעת הפוסקים דסברי דהרמב"ם לא בעי שהיה אלא כל שמעיד העד שנטבע סגי לשאם נשאת ל"ת וכמבואר בדברי הרב בצלאל סי' כ"א והרב מהר"א ן' חסין בתשו' מקור ברוך סי' וו"ד והרב מהר"א אלפאנדארי בתשו' סי' י"ב ורבים כמוהם ועיין מהרח"ש בתשו' סי' מ"ז שביקש לומר דהאי דבעינן שהיה סברה יחידה היא הרשב"א ז"ל עי"ש ולדידהו דברי הרמב"ם סתראי נינהו בדין מים שאל"ס מפ"ו לפי"ג כדכתיבנא והן אמת שמה שכתב בפ"ו וספינה שאבדה בים יתפרש היטב שלא נשברה גוף הספינה אלא שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים ולא נשארו עוגין לא משוטות שינהגו בה וכמו שפי' בפי' המשניות ההיא דר"א ן' פרטא עי"ש אך מה שכתב אח"כ או שטפו נהר הא ודאי קשיא דהיינו נפל במשאל"ס ואפי"ה קאמר דנותנים עליו חומרי חיים וכמו שהקשו האחרונים ועיין בס' בני דוד בקו"ע אות תע"ד

ועוד דלענין מפולת אינו נראה לחלק בין שהה ללא שהה מתרי טעמי חדא דנראה ברור דאם ראה שנפל עליו מפולת ושהה פשיטא דאיתתא שריא אף לכתחילה ואינו דומה למים שאל"ס דלמאי ניחוש להחמיר כיון שמעיד שנפל עליו מפולת הא ודאי שאינו יכול עוד לנוס כי טמון בעפר ואבנים ואיך יזוז ממקומו ואחרים לא הצילוהו שהרי עומד שם וריאה עד שעור יציאת נפשו וזה דומה למים שיל"ס דרואה מארבע רוחותיו ושהה שם שמותרת לכתחילה מפולת נמי דכותא ולא דמי למש"ס דאיכא למיחש דילמא יצא למרחקים דגלי הכבליהו והוא לא ראה ולא ידע

ועוד דאף דנימא דבמפולת מפלגינן בהכי אנחנו לא נדע שעור יציאת נשמה דגבי מפולת כמה הוי דבשלמא דמים אמור רבנן שלשה שעות כמ"ש הריב"ש או בציר מהכי פורתא לא כן במפולת אי אפשר לשער דזמנין דחיי טובא תחת המפולת אם יהבצר לו מקום חלל ולא הגיע לו אבנים ועפר וכיוצא אפשר לו לחיות ימי מספר כאשר שמענו כן ראיני בעינינו ביום הרעש וגם אפשר שמיחות תיכף ברגע קטן בנפול עליו המפולת והוכה ומת א"כ איפה איך נוכל לשער כמה הוא שעור כשתי"ן

האמנם הקרוב אלי לתקן דברי הרמב"ם הוא במה שיש לדקדק עוד בדברי הרמב"ם בפי"ג שכתב ואבד זכרו ונשכח שמו הרי זו לא תנשא על עדות זו וכו' ואם נשאת ל"ת דנראה מכאן דבעינן מלבד עדות הטביעה עוד ג"כ שאבד זכרו וכו' ואז הוא דאם נשאת ל"ת ומנא ליה הא ובש"ס אמרו סתמא דמי' שאל"ס אשתו אסורה נראין הדברים דבעדות טביעה לחוד ועלה קאמר רב אשי דאם נשאת ל"ת והרב מרח"ש סי' מ"ז כתב דאתא לאשמועינן דאפי' אבד זכרו ל"ת לכתחילה ולאפוקי מסברת ר"א מורבין ז"ל שהביא המרדכי והביאו מר"ן בב"י שרצה להתיר אשה שנתעגנה ד' שנים עי"ש ולהכי קאמר הרמב"ם ואבד זכרו כו' לומר דאפי"ה לא תנשא לכתחילה ולענ"ד אין זה מספיק דאין דרכו של הרמב"ם לכתוב מה שלא נאמר בגמרא ואם יחדש דבר אומר נראה לי ועוד דא"כ הי"ל לכתוב זה בדין ט"ז שהוא עיקר דין מישאל"ס ועליו ואמר דאף שנאבד זכרו לא כן בדין כ' דעיקרו הוא להשמיענו דאם נשאת ל"ת דאילו לשלא תנשא הא שמעינן לה מההיא דלעיל דאין מעידים אפי' שני עדים כ"ש בע"א אלא רבא להודיענו דאף בע"א אם נשאת ל"ת והיינו עובדא דחסא ועלה קאמר דבעינן אבד זכרו ועוד דבפ"ז דנחלות דין ג' כתב מי שטבע במים שאל"ם ובאו עדים שטבע בפניהם ואבד זכרו אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחילה הרי היורשים נוחלין על פיהם וכן אם באו עדים שראוהו וכו' ככל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח"כ יורדין לנחלה בעדות זו אעפ"י שאין משיאין את אשתו שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתם למיתה וכו' ואבד זכרו וכו' הרי אלו נוחלים על פיהם עכ"ל מבואר יוצא שאבד זכרו הוא הכרח כדי להוריד לנחלה ואם איתא דלהוציאה מאיסור תורה לא בעינן אבד זכרו א"כ למה זה להורידו לנחלה בעינן איבוד זכרו הרי כל שאם נשאת ל"ת מורידים לנחלה אלא ודאי דמה שכתב אבד זכרו כה' גירושין לעכובא הוא כדי שאם נשאה ל"ת הא לאי הכי אם נשאת תצא אף דאיכא עדי טביעה ולהכי בירושה נמי כדי להורידם לנחלה בעינן אבד זכרו בהדי עדות דטביעה וכל כיוצא שחזקתן למיתה הא אי אכתי לא אבד זכרו באיסור תורה קיימא ולא מהני מידי עדות טביעה לחוד אלא דקשי מנ"ל להרמב"ם