זרע יעקב שט

ודכותא במים שיל"ס ניתרת אפי' לכתחי' ולא חיישינן דאמר בדדמי ה"ה במלחמה אבל היכא דאומר במישל"ס ששהה כשת"נ פשיטא ליה דלא מיישינן לבדדמי וא"כ מאי קא מהדר ליה הרא"ש מהיכא דשהה דלא שייך לומר בדדמי הא הראב"ד נמי מודה בהכי אלא נראה דכונת הרא"ש כדכתיבנא דכל שאומר מת סתם אף שלא אמר ששהה מסתמא שהה ולהכי גמר בדעתו שמת הא לאו הכי אינו אומר שמת וא"כ הוי כאלו אמר בפירוש ששהה כדי שת"ן ובכן לא שייך ביה בדדמי דאף דנימא דלא ראוהו מת כיון ששהה הותרה לכתחילה משא"כ במלחמה דבעינן שיראהו מת ממש כך נ"ל

הא למדת מכל האמור דלא אמרינן דאמר העד בדדמי אא"כ תלינן דראה דבר שרובא דרובא למיתה והנצולין מעוטא דלא שכיחא דוגמא דמים שאל"ס דאמרינן שראה הטביעה ושהה כשת"ן ולהכי אמר שמת שלאחר השהיה מעוטא דלא שכיחא הנצולין ובכה"ג גומר בדעתו שמת ואומר בדדמי הא לאו הכי אינו אומר שמת

וגם לפי גירסת הרב הכ"מ בדברי הרב הה"מ שגורם שמים שאין להם סוף שאי אפשר לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד וכו' אף לפי גרסתו יוצא לנו ככל האמור דהא כונת דבריו הוא כמו שפירשם הרב מהרח"ש שם דבא ליתן טעם דבאומר מת במשאל"ס היכא אמרינן שאם נשאת ל"ת ניחוש דילמא העד ראה הטביעה ולא שהה כדי שת"ן ודימה בדעתו שמת והוא לא מת ובהכי אף נשאת תצא לזה בא לומר דכל מי שמעיד במשאל"ס שטבע ומת בהא סגי לענין שאם נשאת ל"ת דמסתמא לא היה מעיד שמת אם לא שלפחות שהה כדי שת"ן עיין במהרח"ש שם ובתשו' סי' מ"ה בסיף ד' קצ"ו ועיין במהר"א אלפאנדארי בקו"ע ד' ל"ב ובדברי הרב פרהא"ד פי"ג דגירושין ובלח"מ הי"ט

ומעתה אי לאו דמי שהועד שנפל עליו מפולת היא רובא דרובא למיתה והנצולין הם מעוטא דלא שכיחא לא הוה חיישינן דאמר בדדמי כיון שאינו אומר העד שמת אלא א"כ ראה דבר הקרוב הרבה למתה שא"א לינצל אלא בדרך רחוקה דוגמה דמשאל"ס דאמרינן ששהה כדי שת"ן אלא ודאי דרוב המתים במפולת היא רובא דאלים דוגמת דרוב הנטבעים מתים דמשאל"ס ומשו"ה חיישינן באומר מת במפולת לבדדמי כיון דהנצולין הם מעיטא דלא שכיחי

וא"כ קם דינא דשוה למשאל"ס וכי היכי דמים שאל"ס אם העיד העד שנטבע אם נשאת ל"ת ה"נ בעד המעיד שנפל עליו מפולת ואין ביניהם ולא כלום. וכן יש להבין מדברי הב"ש בס"ק ק"ב שכתב וז"ל לאו דוקא בנטבע במים שאל"ס אלא ה"ה בכל מקים שעפ"י הרוב הוא מת ל"ת אם נשאת עכ"ל ומפולת מאותם שעפ"י הרוב הוא מת דהא מנה אותו מרן בסעיף שקודם זה בכלל משאל"ס ומלחמה שרובם למתה וכן נראה מדברי רבינו ירוחם נכ"ג ח"ב שכתב וז"ל וכן פשוט מן הגמרא שמים שאין ל"ס אין מעדים דוקא לכתחילה אבל בדיעבד ל"ת וכן הדין נמי לכל אותם שאמרו שנפלו למקום סכנה דאי אשתהי שם א"א שלא ימות אפי' שיכל להיות שברח עכ"ז אם נשאת ל"ת לסברת הרמ"א עכ"ל ונפל עליו מפולת אי אשתהי שם ודאי מת והוי דינא לדעת הרמ"א דאם נשאת ל"ת ומפולת עדיפא מאותם שאמרו שנפלו למקום סכנה דאי אפשר לומר עליו שברח שאיך יברח והוא טמון בגל אם לא שנאמר שאפשר שבאו אחרים והצילוהו וזו חששא יותר רחוקה מחששת שמא ברח דשכיחא יותר ובכן במפולת אף החולק על הרמ"א אפשר שיודה

ואחר אשר בררנו דדין מפולת כדין מים שאל"ס דדינא הוא דאם נשאת ל"ת מעתה חל עלינו חובת ביאו"ר מה שנראה לכאורה סותר לזה מה שפסק הרמב"ם בסיף פ"ו מגירושין וז"ל אבל עיר שכבשוה גוים והובקעה וספינה שאבדה בים וכו' או נעלה עליו מפולת נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואם היה גט אחד מהם ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת וכתב הה"מ ונ"מ במקום יבם חולצת ולא מתיבמת ושלא במקום יבם אסורה לכהן ע"כ והיינו ההיא דר"א ן' פרטא ומה שהוסיפו עליהם בירושלמי עוד שלשה ומהכא משמע דמי שנפל עליו מפולת הוא ספק מן התורה ומספקא נותנים עליו חומרי חיים ואם נשאת תצא

והנה קושיא כזאת קשיא במה שאמרו בש"ם במשאל"ס אם נשאת ל"ת ור"א ן' פרטא אמר ספינה שנטבעה בים ניתנים עליו חומרי חיים משמע דמדאורייתא אסורה ואם נשאת ל"ת והיינו מים שאל"ס ולזה תירץ בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח והריב"ש סי' שע"ט דההיא דר"א ו' פרטא מיירי שנטבעה הספינה והיהודי אשר בתוכה ולא שהה עליו כדי שת"ן ומשו"ה לא יצאת האשה מאיסור הורה וההיא דנטבעה במשאל"ס מיירי במעיד שנטבע ושהה שעור כדי שת"ן דהוא מעוטא דלא שכיחא דנצולין לא חיישינן