זרע יעקב לא

רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן תרי זימני דכתיב ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד המים למבול ומדלאו תרי זימני הן נמי תרי זימני ע"כ

וכתב הרא"ש ז"ל שם דהרי"ף ז"ל גורס והוא דאמר לאי לאו תרי זימניה דכתיב לא אוסיף עוד להכות כל חי ולא יהיה עוד מים למבול ע"כ. והוא ז"ל כתב דאינו נראה לו לא כגירסת הספרים דהיינו גירסת הגמ' ולא כגירסת רב אלפס ז"ל. אלא הני תרי קראי שאמר הקב"ה לנח כשבנה מזבח והקריב קרבן וערכה עליו מנחתו והבטיחו שלא ישחית עוד עולמו דכתיב וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל האדמה בעבור האדם ולא אוסיף עוד להכות כל חי כאשר עשיתי והנך תרי לאוין אמר הקב"ה לנח לשם שבועה כי לא רצה נח לעסוק בפריה ורביה עד שנשבע דכתיב וידבר אלהים אל נח צא אתה ואשתך ובניך ונשי בניך וכתיב ויצא נח ובניו ואשתו כמו שכתוב בבואם אל התיבה ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו שאסרו בתשמיש המטה כל ימי היותם בתיבה והתירם הקב"ה בצאתם ולא רצו לקבל ההיתר עד שנשבע להם. אבל הנך תרי קראי לא יכרת ולא יהיה המים עוד למבול דכתיב בפרשת הקשת לא לשם שבועה נאמר אלא לסיפור דברים להבטיח שבראיית הקשת ישכח חמתו ולא ישחית עולמו. תדע לך דתלתא לאוי כתיבי התם לא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר וא"כ ליבעי תלתא לאוי ואי מצרפינן להו ליבעי ה' לאוי אלא ודאי לא חשיב אלא הני תרי דכתיב ויאמר ה' אל לבו שאמר לשם שבועה ודומייא דהני שאמר זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשים האדם על הדבר ואמר לא אעשה ועוד בקשוהו שנית ואמר לא אעשה אין בזה בית מיחוש ע"כ

והנה טרם בואי לדרכו של הרב מוהרח"א זלה"ה יש לי לעמוד על דברי הרא"ש ז"ל הללו טובא חדא דבאיזה כח דחה גירסת התלמוד וגירסת הרי"ף והוליד גירסא חדשה אשר לא כתוב בספר דהגם דמי לנו גדול כמותו וגדול כחי מ"מ לדחות גירסת התלמוד וגירסת הרי"ף ז"ל כגון דא צריכא רבה וצריכא ראייה כדי למחוק כל הספרים. ועוד במ"ש דהרי"ף ז"ל גורם הב' לאוין א' מפרשתא קמייתא לא אוסיף עוד להכות כל חי וא' מפרשתא בתרייתא ולא יהיה עוד המים למבול הרואה יראה בנוסחת הרי"ף שבידינו שכתוב הב' לאוין מפרשתא בתרייתא דהיינו ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר וכן ראיתי בג' מיני דפוס הנוסחא כן. ולזה י"ל דשמא בדפים שהיה לפניו היה כתוב כן כמו שכתב הוא ז"ל

ועוד קשה במ"ש דהנך תרי לאוי א"ל הקב"ה לשם שבועה אבל הנך תרי קראי לא יכרת ולא יהיה המים עוד למבול דכתיב בפ' הקשת לא לשם שבועה נאמר אלא לסיפור דברים וכו'. לא ידעתי מנין בא לו לומר כן דתרי קראי דבפ' א' א"ל לשם שבועה והתרי קראי דבפ' ב' איני אלא סיפור דברים אדרבא נראה דב' פסוקים הא' אינו אלא סיפור דברים דהיינו ויאמר ה' אל לבו וכו' לא כן בב' פסוקים אחרונים נראים דבאו לשם שבועה דכתיב והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר וכי' ונודע דברית היינו שבועה

ועוד קשה במאי דסיים ואמר דלא חשיב אלא הני תרי וכו' ודומייא דהני שאמר זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשים וכו' נראה דבא לתת טעם למה בחר באלו הב' פסוקים דבפ' א' ולא בפסוקים דפ' ב' משים דנפקא מינא לענין דינא דבעינן שיהיה הדבר בלי שום הפסק כלל בזה אתר זה והוא תימא דאי משום הא אדרבא יותר היה לו לגרום הב' לאוי שנאמרו בפ' ב' בפסוק א' דהיינו והקמותי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ דאין בניהם שים הפסק כלל אלא בזה אחר זה לא כן בב' פסוקים הא' יש בהם מעט הפסק דהיינו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות וכו'

ובעיקר הגירסא דגרים הרא"ש ז"ל תרי לאוי לא אוסיף לא אוסיף וכו'. אהמ"ר קשיא לי טובא ולא זכיתי להבין דבריו חדא דבאלו הב' פסוקים שהביא דהיינו לא אוסיף עוד לקלל האדמה ולא אוסיף עוד להכות כל חי וכו' לא נזכר שם מי מבול כלל אלא סתמא לא אוסיף להכות וכו' והנביא אמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח משמע דבשביעה הזכיר בפירוש מי מבול ואינו כן אבל לגירסח התלמוד דידן והרי"ף ז"ל א"ש דהוזכר בפי' מי המבול כנז'

ועוד דבב' לאוין אלו שהביא הרא"ש ז"ל אמר