זרע יעקב ל

ולפי דרכנו יתכן שכונת רז"ל שאמרו שהעלהו אותו למעלה מכיפת הרקיע הכונה הוא שעד עתה היה השגחתו יתברך על אברהם אע"ה ע"י שליח מלאכי רומה ועי"ז א"א לעשות המלאך אלא דרך טבע ולאט לאט אבל שלא בדרך טבע לא והשתא זכה להיות מושגח מאתו יתברך בעצמו והוא למעלה מהרקיע ר"ל למעלה מי שעשה את הרקיע ועי"ז יש לו עדיפות שהוא נהנה שלא כדרך טבע כיון שהוא תושגח מאתו ית' אשר ברא עולמו שלא כדרך טבע ומהיכן זכה א"א ע"ה למעלה זאת ע"י הצדקה שגדול כחה להיות האדם מסתופף תחת צילו ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף

ולזה רודף קדים הקדים קרא הולך צדקות זה אאע"ה שנא' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וכיון שהיתה מחזיק במצוה זאת ובג"ח הוא מרומים ישכון שזכה שהעלה למעלה מכיפת הרקיע הכונה להיות מושגת מאתו ית' בעצמו ויהיה הכל שלא בדרך טבע כשם שברא עולמו יש מאין כך יהיה הכל בדרך נס וכמו שכן היה

ועפי"ז מפורש אצלי כונת הכתוב אני בצדק אחזה פניך הכונה דכשאני בצדק דהיינו שאני עושה צדקה וג"ח אז אחזה פניך דייקא שאהיה מושגח ע"י הקב"ה דוקא בעצמו ולא על ידי מלאך ודו"ק

עוד מצינו מעלה יתירה במצות הצדקה דלא זו בלבד העושה צדקה עם בני אדם מגן שוויא ועביד ומהני אלא אפי' מי שעושה צדקה עם חיות ובהמוח חשיבא צדקה מעליא וכדברי מאמרינו הנצב פתח השער שאמר אאע"ה אלולא שעשו צדקה נח ובניו בתיבה עם בהמות וחיות יצאו. אני אם אעשה צדקה בבני אדם עאכ"ו. שמעינן מזה שעשית הצדקה אינו דוקא עם בני אדם אלא אפי' אם יעשינה עם בהמות וחיות חשיבא צדקה ומגנא ומצלא שהרי נח לא ניצול אלא בשביל צדקה וחסד שעשה עם הבהמות שזן אותם

והכי אמרו בב"ר פ' ל"ו אשריהם הצדיקים שהם הופ' מדה"ד למדה"ר בכל מקום שנא' אלהים הוא מדה"ד וכו' ויזכור אלהים את נח מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס אותם כל י"ב חדש בתיבה ופי' מוהרש"י ז"ל דהפליא לעשות צדקה גדולה עם כולם וע"ז נאמר ולוקח נפשות חכם כי כל י"ב חדש לא נתן שינה לעיניו ברוב טירחתו הוא ובניו כדאיתא בתנחומא

אשר עפ"י דברי רז"ל אלו אפשר לפרש כונת הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' דא"ל מה קשר יש במ"ש צדקתך כהררי אל עם מ"ש אדם ובהמה תושיע ה'. ונראה שיובן עפ"י דברי רז"ל במ"ר פ' ל"ג שדרשו קרא דצדקתך כהררי אל בנח וז"ל אמר הקב"ה צדקה שעשיתי עם נח בתיבה לא עשיתי עמו אלא עם ההררי אל וכו' עכ"ד נמצא שפסוק זה נדרש בנח

וא"כ נאמר דמשו"ה אמר אדם ובהמה תושיע ה' דהוא נדרש ג"כ על נח והוא דכבר מלתא אמורה מדברי רז"ל דמה שיצא נח מן התיבה הוא בזכות הצדקה שעשה עם הבהמות לזון אותם ואם לאו לא היה ניצול. וז"ש אדם שהוא נח ובניו בעבור הבהמה חושיע ה' דאילו לא היה עושה צדקה עם הבהמות לא היה ניצול ומעין זה דרשו במ"ר פל"ג יע"ש

ומעתה נבוא אל הבא"ר שנים שלשה גרגרים בפרשה. גרסי' בפ"ק דסוטה די"א וז"ל הבה נתחכמה לו א"ר חמא בר חנינא בואו ונתחכם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב כי באש ה' נשפט וכו' אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם וכו' והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים וכו' ע"כ. הנה מכאן משמע דשבועת הקב"ה ולא יהיה עוד מבול הוא דוקא של מים אבל של אש מביא וכן איתא בהדיא בילקוט ע"פ ולא יהיה עוד המים למבול מבול של מים אינו מביא אבל של אש מביא

וקשה מהא דאמרי בזבחים דקי"ו וז"ל כשנתן הקב"ה תורה לישראל היה קולו הולך מסו' העולם וע"כ נתקבצו כלם אצל בלעם וא"ל מה קול ההמון הזה שמא מביא מבול לעולם א"ל כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנא' וכו' א"ל שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' כי הנה ה' באש יבא א"ל כבר נשבע להם שלא יביא מבול כל עיקר שנא' ולא יהיה עוד מבול דמשמע משום דבר ע"כ. א"כ נמצאו מאמרים הללו סותרים זא"ז

וכבר האחרונים אחזו שער ומכללן מורינו הרב הגדול מוהרח"א ז"ל בס"ה עץ החיים בס' זה כתב דפליגי הני מאמרי רז"ל בפלוגתא דהרי"פ והרא"ש ז"ל בפי' הסיגייא דפ' שבועת העדות דל"ו ע"א וז"ל א"ר אלעזר לאו שבועה הן שבועה בשלמא לאו שבועה דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול וכתיב כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי אלא הן שבועה מנ"ל סברא הוא מדלאו שבועה הן נמי שבועה אמר