זרע יעקב שח

דמפילה הרי הוא כמלחמה ומלחמה כמים שאל"ם וכן הרמב"ם פי"ג מגרושין הי"ט כתב וז"ל פד אחד אומר ראיתיו מת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה וכו' והעתיק דבריו בש"ע מרן הק' ז"ל למדנו ששלשה אלה שוים בשעוריהם שרובם למיתה ומכיל ליהו כחדא ש"מ שאין חילוק בין רוב דמפולת לרוב דמשאל"ם דשניהם שוים שהם רוב ככל למיתה ומפוטא דלא שכיחא דנצולין ודינם שוה שאם הועד שנפל אחר במשאל"ם או שנפל עליו מפולת הורה אחת לשניהם דמדאורייתא שריא ואם נשאת ל"ת

ואין לחלק וליתר דדילמא האי דאמרינן דרוב הנשארים תחת המפילת מתים לא אלים כילי האי רוב זה דאפשר דמיפוט הנצולין הוא מעוטא דשכיחא ולא דמי לרוב הנטבעים במשאל"ח דהתם הוא מעוטא דלא שכיח' ומאי דמדמי להו בגמרא וכן הרמב"ם להדדי הייני דוקא לענין דחיישינן לבדדמי שאם העיד עד אחד על אדם שמת במפולת או במים שאל"ם דחיישינן דאופר בדדמי ולא דשוים לכל מילי

הא ליתא דהא טעמא דפיישיט במלחמה ובמשאל"ם האומר בדדמי אמור רבנן בטעמא דתלינן דראה אותו שנפל במשאל"ם שהוא רובו למיתה ומעוסא דלא שכיחא דנצילץ וכמ"ש הסיס' בכורות ד' ך' ד"ה חלב פוטר והרואה אינו חושש למעוטא דלא שכיחא וביפר בדעתו שמת ולהכי אומר שמת וכן במלחמה חיישינן שראה דמחו ליה בגירא ורומחא שרובו למיתה ודילמא עבדי ליה סמתרי חששא רחוקה היא ולא שכיחא ולהכי מעיד עליו שמת בדדמי לא כן היכא דאיכא מעוטא דשכיחא דנצולין אף דרובם למיתה אינו אוסר בדדמי דהרואה אינו אומר בדדמי שמת שגם הוא אינו גומר בדעתו שמת דחייש למעוטא דשכיחא דנצילין ואם אומר בכה"ג ודאי דקישסא קאמר ואינו משקר ולהכי גבי דבר בעיר פסק הרמב"ם שם וכל הפוסקים שאם אמרה מת בעלי בדבר נאמנת וכמ"ד בש"ס בכי ולא תיישינן דאמרה בדדמי ואף פ"ג דאיכא רוב מתים אינה סומכת על רוב מתים והינו טעמא משום דאיכא מפוסא דשכיחא שנצילין דאמרי אנשי שב שנו הוה מותנא וכו' באיפן דהיכא דאיכא מעוטא דשכיחא נצולין אף דאיכא רובא דמיתי לא חיישינן דאמר בדדמי דכ"ע חיישי למעוטא דשכיחא ואינם אומרים שמת ואם אחרעודאי קישטא קאמר

ודבר זה מפורש יוצא בדברי הרב המגיד פי"ג מגירושין הי"ם שכתב בסוף דבריו וז"ל ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שיש ל"ס שאפשר לעמוד על בוריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד שישהה כדי שת"נ ולא חיישינן שאמר בדדמי וזהו שכתב רבינו או שטבע בים הגדול עכ"ל. זו היא הגירסא הנכונה והאמתית בדברי הה"מ שרק מפורש הדבר בשי' הרשב"א ומרן הקדוש ז"ל לא ראה שיטת הרשב"א כי בימיו לא נדפסה. וכונת הה"מ לדייק מדברי הרמב"ם דבמים שילים אם אמר העד מס סתם לא חיישינן דאומר העד בדדמי ודייק לה מדנקט בדדמי גבי מים שאל"ם משמע דבמים שילים ליכא חששת בדדמי ויהיב טעמא הה"מ דלעולם כל עד המעיד שפ' מה במים בין שאל"ם ובין שיל"ם איני מעיד שמת אא"כ שהה עליו כדי שתצא נפשו ולא עלה אז גומר בדעתו שמת כיון שההצלה אחר השהיה הוא מעוטא דמעוטא דלא שכיחא ולא חיישי לה ולהכי אף שלא ראוהו מת ממש בעיניו חשוב כמת ואומר ומעיד עליו שמת ולהכי גבי מים שאל"ס דבעינן שיראהו ממש להתירה לכתחילה חיישינן דאמר בדדמי משום דראה כאמור. לא כן במשיל"ם אף דנימא שלא ראוהו פת כיון שאינו אומר מת אא"כ שהה כשת"נ ובהכי סגי להתירה לכתחילה ומשו"ה לא שייך דין בדדמי לפשיל"ם ולחיש שאומר מס אף שלא שהה בהת"נ לזה לא חיישינן דכל שלא שהה שכיחי שנצילין ואף דמעוטא הוא חיישי אנשי למעוטא דשכיחא ואינו גימר בדעתו שמת ובכן אינו אומר שמת דדילמא אחרי שהלך משם יצא והוא עלה מן הים ולהכי אינו אומר עליו שמת ואם אמר ודאי שראוהו מת דלא משקר כאשר כל זה מפורש בדברי מהרח"ש בקו"ע ד' נ"ח בשנוי לשון שהרחבסי הביאור. ובדרך זה פי' הרב מהרח"ש בדף ס"ב כונת רביני ירוחם עי"ש. ונראה לע"ד שכינה זו יאמר בדברי הרא"ש בפסקיו בריש האשה שלום שכתב וז"ל והראב"ד כתב דע"א במלחמה לא בעי קברתיו ומנסבא לכתחילה ודייק לה מעובדא דחסא דאנסי בא אפומא דחד סהדא ולא אפקוה אפי' במשאל"ם אלמא במים שיל"ם אפי' לכתחילה מנסבא ואפי' לא אמר קברתיו ואינו נראה לי ראיה דמשיל"ם אינו דומה למלחמה דלא שייך למימר בהו בדדמי כיון שרואה כל סביבות המים ושהה כשעור שתצא נפשו ודאי מת עכ"ל. ויש לדקדק על דבריו דנימא דהראב"ד מדמה מלחמה למשיל"ת היכא דאומר מת סתם ואיני אומר ששהה כשת"ן דנראה שהותרה אפי' לכתחילה דוגמא דעובדא דחסא דלא אמר אלא טבע חסא