זרע יעקב שה

קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותה לגרשה אמנם יש לנסות אם יוכלו לפיסו במנה כסף ואם לא יאות אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה עכ"ל והיינו טעמא דהסכים בנדון הנז' לכוף בטענת מ"ע משום דבקדושין הנז' דהוו בטבעת שאול הוי מחלוקת הפוסק' אי הוו קדושין או לא אף דמסקינן כמ"ד דהוו קדושין מ"מ אם טוענת מ"ע נקטינן לקולא בנדון זה כמ"ד כופין דהוי כס"ס כמו שפירש דבריו הרב רמ"א בתשו' סי' ל"ו עיין שם שקיצר בדבריו וביארם הרב משאת משה חאה"ע סי' י"ז עיי"ש. אף אנו נאמר בנדון דידן דאף דבאשה דעלמא האומרת מאיס עלי נקטינן לחומרא ואין כופין. בשומרת יבם האומרת מ"ע מיהא נכוף כיון דבלא טענת מ"ע איכא פלוגתא אי כיפינן או לא השתא דטענה מ"ע נפסוק דכיפין דהוי כס"ס ואזלינן לקולא ואל תשיבני דשאני ההיא דהרא"ש דאיכא ספיקא בעיקר הקידושין לא כן בנ"ד. הא ליתא דעכ"ז לא גרע מיבמה דליכא הכא כי אם זיקא דהויא דרבנן לא כן בקידושין דאגידא ביה מדאורייתא ואפי' דהויא ספיקא הוי ספקא דאורייתא באופן כי עפ"י האמור נראה לע"ד דיש לכופ' מכח טענת מאיס עלי

אנן מה נענה אחרי ראותיאשלי רברבי העומדים נגד כל האמור (פה מחוק בכת"י). מהלכות יבום (פה מחוק בכת"י) כופין את היבמה לחלוץ זהו כפי דעתו ז"ל שכתבו בהלכות אישות פי"ד שכופין את הבעל לגרש אשתו כשהיא מורדת ואומרת מאיס עלי וכ"ש ביבמה שכופין היבם לחלוץ לה וכו' וכבר הארכתי שם בדעות החולקים עליו וכתבתי שאין לסמוך על רבינו בזה וכו' ע"כ והביאו הב"י בסי' קנ"ד וגם הדרכי משה כ' בסי' זה אות ז' הביא הך דהה"מ ולבסוף דבריו כתב דאין כיפין לגרש במורדת וה"ה לחלוץ. גם מהר"י ברב בתשו' סי' מ"א ד' ל"א ע"א כ' ג"כ דאף ביבמה האומר' מאיס עלי אין כופין כמו באשה דעלמא. גם מהרלב"ח סי' ל"ו ד' נ' ע"א השוה חליצה לאשה דעלמא עי"ש שלאהבת הקיצור לא אעתיק לשונם וכן כתב הריב"ש בסי' ר"ט בהדיא וז"ל וכבר פשטה ההוראה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל כמו שהוכיחו כל האחרונים בראיות ברורות שלעולם אין כופין להוציא בטענת מאיס עלי וכן אין כופין ליבם לחלוץ בטענה זו ע"כ. וגם הראיה דמיתיה הריב"ש שם לסתור דברי הרמב"ם מההיא דהנודר הנאה מיבמה דמוכיח מהתם דאין כופין מיירי ביבמה ויליף מינה לאשה דעלמא אלמא בשומרת יבם דאומרת מ"ע נמי אין כופין ומכאן קשה לסברת בנימין זאב הנז' ולסברת מים רבים דהם אמרו דרבנן דסברי באשה דעלמא האומרת מ"ע דא"כ מודו בשומרת יבם דכופין ודא תברתיהו וראיה זו שהביא הריב"ש הלא היא מדברי הרמב"ן כמבואר שם בסי' שס"א עי"ש. איך שיהיה עיניך הרואות חבל נביאים דסברי דאף בשומרת יבם אמרינן דבמ"ע א"כ אפ"ה מי הוא אשר יוכל להורות הלכה למעשה נגד כל הפוסקים הנזכרים ומאן ספין ומאן רקיע להכריע ביניהם

האמנם כל זה אינו אלא לענין כפיה בשוטים אבל לעשות הרחקת ר"ת נראה פשוט דבאומרת מ"ע עבדינן לה דהא ר"ת דאית ליה באשה דעלמא ואומרת מ"ע דאין כופין והחמיר בדבר מאד אשכחן ליה דאמר דעבדינן ליה הרחקה כמבואר בתשובתו הביאה מהריק"ו בשורש ק"ב עי"ש ואם הוא אמרה באשה דעלמא כ"ש בשומרת יבם דאמרה מ"ע ובזה כו"ע מודו ואין חולק דלא פליגו אלא בכפיה בשוטים אבל בהרחקת ר"ת פשיטה דכולהו רבנן אזלי ומידו. ומכאן תשובה להרב אורים גדולים למוד ע"ח שהיתה טוענת מ"ע ולא הסכים אפי' לעשות הרחקת ר"ת וזה תימא כיון דטענה מ"ע פשיטה דעבדינן הרחקה במכ"ש באשה דעלמא

כלל העולה מכל האמור מראש ועד סוף מכל אמתלאות האמורות שתים שהן ארבע על שתים מהם כיפינן ליה בשוטים, ועל שתים הרחקת ר"ת וכ"ש בהוסדם יחד דכיפינן ליה בשוטים כל זה כתבנו להלכה ולמעשה כפי מה שעלה במצודתנו ועל דייני ישראל רמיא מצוה זו להעמיד משפטי הדת על תילה ולהציל עשוק מיד עושקו. וצור ישראל יצילנו משגיאות כיר"א. היום כ' ח לחדש רחמים התקצ"ד ושלום על דייני ישראל: תשובה ד'

קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים מלאכי שלום מר יבכיון ביום אף ה' ביום חרון אפו מפשע ארץ נפל פתקא משמיא עברה וזעם וצרה יום עברה היום ההוא ביום ד"ך טבת שנת התקצ"ז ויהי בעלות המנחה קלא משמיא נפק קול רעש גדול ותגעש ותרעש הארץ מוט התמוטטה פור התפוררה הארץ ושתי הערים החמודות עה"ק צפת ת"ו ופה"ק טבריא ת"ו ברגע קטן