זרע יעקב שד

דבאשה דעלמא דאמרה מ"ע אין כופין ביבמה הקילו וכן ראיתי להרב בנימין זאב סי' ע"ט שכתב שאף שהאשר"י בתשובותי' החמיר בהפלגה והזהיר לשואלו מלכוף באשה דעלמא האומרת מ"ע מ"מ בנד"ז יודה האשר"י מכמה טעמים חדא דפשיטא דטעמא דלא כיפינן במ"ע דא"כ נתתה מקום לפושעים ופתחין פה לנשים להבזות בעליהן בעיניהם בלי שום טענה ואתיין לידי תקלה משא"כ לומר ביבמה כלל ועיקר וליכא חששא כלל עכ"ל. והוא תנא דמסיע למה שכתבנו וכן הסכים הרב מים רבים חאה"ע סי' ל"ד דשומרת יבם האומרת מאיס עלי לכו"ע כייפינן לחלוץ עי"ש וכן הרב פ"מ סי' ט' עשה סברת מהריק"א שבתשו' הנז' סניף לנ"ד עי"ש והן אמת שכתב שם וז"ל ואף כי לא נופל ממני דדברי מר"ן כאן אחרי נשיקת עפרות זהב יש מהם מן התימא כמבואר ומה גם שדברי הריב"ש שבסי' נ"ט עומדים מנגד דברי מר"ן מהריק"א הנז' כמו שיע"ש מ"מ לסניף מיהא הוי עכ"ל. ואף כי לא ביאר שיחותיו מאי דתמיה ליה על מר"ן מהריק"א ז"ל אני אפרש שכונתו להקשות על מה שכתב שם מהריק"א וז"ל ועוד שמאחר שהר"מ הוא מארי דאתרין ונקטינן כותיה בפציח י"ק אית לן למנקט כותיה במ"ע שכופין לחלוץ ואעפ"י שפשטה ההוראה שלא כדבריו במ"ע מ"מ מהניא לענין שלא נתפוס החבל בשני ראשין דכמאן דינת לה לומר דמי"ק כהרמב"ם הא איהו סבר דכופין לחלוץ במ"ע ואי לא בעית לדון כותיה לכוף לחלוץ בטענת מ"ע לא תידון כותיה במאי דאמר פי"ק אלא כמ"ד מח"ק עכ"ל. ועל זה תמיהא ליה דהא איכא מאן דס"ל דמי"ק ואית ליה באומרה מ"ע א"כ וכמו כן אית מאן דס"ל דמח"ק ואפי"ה לא כיפינן ליה לחלוץ אף במכוין שלא לשם מצוה כמבואר בפוסקים וס"ל דבאומרת מ"ע לא כיפינן וא"כ לדידהו שומרת יבם דאמרה מ"ע אין כאן כפיה וא"כ נימא דנקטינן כותיהו ולדידהו לא כיפינן אף דאמרה מ"ע ולדידהו אין כאן תפיסת החבל בשני ראשין זה נראה בכונת תמיהתו

ואם לזה כיון נראה לע"ד דאין כאן תמיהא כלל דהרואה בדבריו בין יבין דכל תכלית כונתו להסכים פסקו לדעת הרמב"ם והרי"ף והתוספות והרא"ש אשר הם גדולי המורים אשר הבית נכון עליהם כי כן דרכו דרך הקודש בבית אשר בנה שכל מקום שארבעה עמודי עולם מסכימים לדעת אחת לא חייש מר לשאר הפוסקים. והוא ס"ל כדעת ר"ת והרא"ש דס"ל דמח"ק דא"כ כיין שלא לשם מצוה דכיפינן ליה לחלוץ כמבואר בדבריו בתשובות הנז' א"כ אפ"ה שומרת יבם שטענה טענת מ"ע והיבם אינו מכוין לש"מ לדעת ארבעה עמודי עולם הנז' ורבים כמוהם כופין אותו לחלוץ לדעת הרי"ף והרמב"ם משום מענת מ"ע ולדע' התוספות והרא"ש ודעימיהו משום דמח"ק ואינו מכוין לשם מצוה פש גבן שאר רבוואתא דאזלי לחומרא בתרוייהו חשיבי מעוטא לגבייהו. זאת היתה כונתו למסתכל בדבריו

ומה שהקשה שדברי הריב"ש בסי' ר"ט עומדים מנגד מר"ן ז"ל לדבר הזה יסלח אדוני שאחד הרואה דברי הריב"ש במקומן בעיניו יראה שאין משם שום התנגדות לדברי מר"ן דנדון הריב"ש שם איירי במכוין לשם מצוה כמבואר בשאלה באר הטב ובזה אף התוספו' והרא"ש אזלי ומודו דאין כופין ואדרבא מצוה ליבומי ושוים בזה עם הרי"ף והרמב"ם ועל זה כתב שם דאין לכוף אותו מטעם שאומרת מ"ע כיון דאין זה אלא סברת הרמב"ם וכבר פשטה ההוראה דלא כותיה ולדעת התוספות והרא"ש אין כופין כיון דמכוין לשם מצוה ואין שם צד כפיה אלא לדעת הרמב"ם דוקא משום הכי דחאה בשתי ידים. לא כן בנדון מהריק"א דעסיק בה באינו מכוין לשם מצוה דלסברתו לדידהו כיפינן בלא טענת מ"ע אף דלא קי"ל כותייהו מיהו בזאת שטוענת מ"ע דאף לדעת הרמב"ם כופין הוי הכא ממ"נ וכופין וזה פשוט

דבר הלמד מכל מאי דכתיבנא דיש מקום לומר דכופין לחלוץ בטענת מאיס עלי אי מטעה דברי מהריק"א ז"ל או פטעמא דמהריק"ו או מטעם דברי התשב"ץ הנז' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ובהצטרפות סברת הרב בנימין זאב ומה גם שכבר תצאנו ראינו להרב פ"מ שעשה סברת מר"ן לסניף והרב מים רבים הסכים בכל לבבו לזה עיי"ש

ועוד זאת נראה לע"ד להביא ראיה דבחליצה כופין באומרת מאיס עלי ממה דכתב הרא"ש בכלל ל"ה סי' א' הביאה הב"י סי' קנ"ד באיש שקדש אלמנה אחת בטבעת שאול לקדושין והביא שם מחלוקת והסכים שאם כבר קדש שהיא מקודשת והיא אומרת שמואסת בו ושאלו אם כופין אותו לתת גט והסכים וז"ל. אמנם אם נראה לכם רבותי הקרובים אל הדבר שאם המקדש אינו ראוי והגון לדבק בבת טובים ובתרמית פתוה וקרוב הדבר לדמותו וכו' גם זה שעשה שלא כהוגן נהי דקדושין לא נפקיע מ"מ יש לסמוך בנדון זה על דברי