זרע יעקב שג

שכופין להוציא והסכים עמו ריב"ם והביא ראיה לדבר. גם ה' המבי"ט ח"ג סי' רי"ב אחד שצדד בסברת רבינו יואל בסוף דבריו הוסיף על השמיעה שאם יש סכנה בדבר דלא שבקינן ליה אנן עי"ש. והן אמת שכתב המרדכי בפרק המדיר הביאו הב"י בסי' קנ"ד וז"ל אע"ג דנכפה לגבי אשה מום הוי אין משם ראיה להחשיבו לגבי איש מום דאשה בכ"ד ניחא לה ואין בידו לכפות בלא ראיה גמורה ותש לספקי רבינו חיים בר יוסף ז"ל המובא בחשובת הרא"ש הנז"ל וכן אסף איש טהור הרב המאסף בסי' זה הגהב"י אות ה' כמה פוסקים דחשו לספקו של רבינו יואל

מיהו ביבמה דקילה כו"ע מידו דכופין אותו ולא אמרוה החוששים לספקו של רבינו יואל אלא בא"א ולא ביבמה דקילה טפי כמו שבארנו לעיל וכן מבואר בתשו' מהר"י הלוי בסי' ט' הבאתיו לעיל ומש"ה הביא ס' התשב"ץ בלי חולק וראיה לזה דהא ממה שהביא הב"י ספקו של רבינו יואל ולא הזכיר תשובת הרא"ש הנז"ל החולקת על רבינו יואל נראה דהוא חושש להחמיר כרבינו יואל כמ"ש הרב הכנסת בסי' זה עי"ש ואילו בסי' קס"ה הביא הב"י תשובת התשב"ץ בענין יבם וז"ל וכתב עוד שם ביבם שהיה נכפה בחיי אחיו וטוען שנתרפא עליו להביא ראיה וכיון דנכפה הוי מימין שבסתר ואי אפשר להביא ראיה הרי הוא בחזקת בעל מום ואין חוסמין אותה ע"כ. הרי דס"ל למר"ן הקדוש דביבמה אין חוסמין אותה כשהוא נכפה ולגבי אשה דעלמא חייש לספקו דרבינו יואל וע"כ לומר דביבמה שאני דקי"ל טפי כדכתיבנא ואף רבינו יואל אזיל ומודה דכופין אותו לחלוץ ודו"ק

ועל טענתה שהוא משועמם ולפעמים משתטה לגמרי זו בלבד יספיק לכופ' דבאשה דעלמא אשכחן למהרימ"ט ח"א סי' קי"ג כתב בהדיא דבר כפיה הוא וכן פסק הרב נאמן שמואל סי' ס"ו ומייתי לה מהא דהרא"ש דפסק בנכפה דכופין וכ"ש שוטה דגריע עי"ש. וחזי הוית להרב יד אהרן בסי' קנ"ד הגה"ט אות י"ב שהקשה עליו מדברי הרא"ש כלל מ"ג אות ג' שכתב על אשה הטוענת שבעלה מטורף וטפשות מתוספת עליו וכו' ופסק שאיני רואה בטענתה דברים שראוי לכופ' שאין להוסיף על מה ששנו רז"ל בפרק המדיר עי"ש. הרי כאן כתב בשוטה דאין כופין לגרש והוא הפך הרב נ"ש והצ"ע ועמו הס"ר דההיא דכלל מ"ג כבר ישבה הרב מהרימ"ט סי' הנז' דההיא לא הויא אלא טרוף דעת ורגזנות דאפי' לדבריה לא חשיב אלא תרבות רעה ולא מים. גם הרב מהרח"ש אוקים האי דכלל מ"ג אלא באיש רגזן דמבואר בדבריהם דבשוטה מוחלט דמודה הרא"ש דכופין כמבואר בדברי' וכדברי הרב נ"ש ואין כאן קושיא והרב לא שת לבו לדברי מהרימ"ט ומהרח"ש סי' ל"ו הללי. והגם שהרב משאת משה חאה"ע סי' י"ז בהסכמה עלה בשיטה אין כיפין עי"ש שהאריך בפלפולו בנ"ד שהוא ביבמה אזיל ומידה דכיפינן ליה ומבואר הדבר בדברי התוספות ביבמות ד' ט"ל ד"ה ובחרש ושוטה שכתבו בהדיא דאין חוסמין אותה דומיא דמוכה שחין עי"ש.וכ"ש דהכא איכא תרתי שוטה ונכפה לית דינא ולית דיינא דיחלוק על זה דכיפינן ליה

ומה שכתוב בשאלה שמכח כלולין טעמי מואסת האשה ביבם הזה וכו' כונת השואל בזה לומר שטוענת מאיס עלי ויש בזה מקים לומר דכיפינן ליה כאשר נבאר דהרי כתב מר"ן בתשו' לאה"ע בהלכות יבום דבאומרת מאיס עלי ולא בעינא ליה אף לדעת הרמב"ם והרי"ף דס"ל מי"ק עכ"ז כיפינן ליה לחלוץ דאיהו ס"ל באשה דעלמא דאומרת מאיס עלי דכיפינן ליה וה"ה בשומרת יבם ולמאן דס"ל דמח"ק הם ס"ל דכופין אותו באינו מכוין לשם מצוה א"כ היבמה דאומרת מאיס עלי כופין אותו ממ"נ דאי לסברת הרי"ף והרמב"ם דאית להו מי"ק עכ"ז כייפינן ליה כיין דס"ל דאשה דעלמא דאומרת מאיס כופין. ולשאר פוסקים דס"ל דאשה דעלמא האומרת מאיס לא כייפינן והוא ר"ת ודעימיה הרי הם ס"ל דמח"ק וכופין לחלוץ כשאינו מכוין לשם מצוה וכיוצא בזה כתב מהריק"ו בשורש ק"ב עי"ש

וכ"ת הא איכא מאן דס"ל דמי"ק ואית ליה באשה דעלמא דאומרת מאיס עלי דאין כופין וכן נמי איכא כמה מרבוותא דס"ל דמחק ועכ"ז אית להו דאין כופין לחלוץ אפי' שאינו מכוין לשם מצוה כמבואר לעיל. ויותר מזה דאית מאן דאמר דאפי' ר"ת לא ס"ל דכופין כאשר בארנו לעיל ואית להו דבאומרת מאיס עלי לא כיפינן וא"כ לדידהו לא משכחת כפיה לשומרת יבם אפי' באומרה מאיס עלי כיון דלית לה אמתלאות יש למצא פתח לנ"ד במה שכתב התשב"ץ סי' ק"פ וז"ל דהא כתב הרא"ש דאף באשה המורדת על בעלה אם כפו אותו לגרש מגורשת בדיעבד וכיון דאפי' בגט הויא מגורשת בדיעבד בחליצה אפי' לכתחילה כיפין לחלוץ שהרי מצינו בגמרא דהחמירו בגט יותר מבחליצה עי"ש ומינה נילף לנ"ד דלכ"ע אף דס"ל