זרע יעקב שב

הזה לחלוץ אליבא דכ"ע כמבואר מכל הני טעמי תריצי דכתיבנא

ועל טענה שניה שיש לו אשה אחרת ואינה יכולה לשבת עם צרתה ומה גם דאי אפסר ליה למיקם בספוקיהו לפי כבודה. לכאורה היה נראה דטענה מעליתא היא דהרי כתב הטור בסי' קס"ה משם סמ"ק שאם יש לי אשה אחרת שכופין ומנרין אותו לחלוץ. וגם הריב"ש בסי' ש"ב כתב דאפי' למאן דס"ל מי"ק בנ"ד דנשוי אשה לכו"ע מצות חליצה קודמת משום דמכניס קטטה בתוך ביתו ובאין לו לזונה מצינו בתשובת הרא"ש הנוכרת שפסק שכופין לחלוץ והביאה הטור בסי' זה וכבר ביארנו בדבריו לעיל שאין כונתו שאין לו לזונה כלל דא"כ מילתא דפשיטא הוא דכופין לכו"ע אלא דחיישינן שמא יבא לידי כך כיון שהוא נער ובער ועכ"ז פסק דכופין ומינה נילף לנ"ד דאין לו לפרנסה לפי כבודו דכיפינן ואף דהתם מיירי למ"ד דמח"ק הא נ"ד דיש לו אשה אחרת כו"ע מודו דמח"ק כמ"ש הריב"ש

האמנם כד דייקת שפיר אין למדים מכל האמור דכייפינן לנ"ד דהרי כתב המרדכי והביאו הב"י בסי' זה דטעמא דכייפינן בנשוי אשה היינו משום חרם רגמ"ה הא לאו הכי. נראה דאין כאן כפיה וכן כתב הרב מהרלב"ח בסי' ל"ו הביאו הרב המאסף סי' זה אות ל"ח עי"ש שהביא רבים מהפוסקים דמפרשי דברי הסמ"ק בהכי וכן כתב הרב לב שמח יו"ד סי' וכ"כ הרב ב"ד של שלמה חאה"ע סי' א'

זאת ועוד אחרת הכל זה שכתב הסמ"ק לא אמרה אלא לסברת מ"ד מח"ק אך להסוברים מי"ק, אף דאיכא חרם רגמ"ה לא כייפינן כמ"ש מהריב"ל בם גי' סי' נ"ד וגם הריב"ש כ' בסי' חק"ק כיוצא בזה וכבר האריכו הפוס' האחרונים בענין זה הלא בסברתם

א"כ אנן דקי"ל דמי"ק כהרמב"ם וסיעתו וגם תקנת רגמ"ה לא נהיגא באתרין כמבואר בפוסקים וגם שבועה שלא ישא אשה אחרת ליתא לגבי האי יבם שהוא מעיר מכנאם ולא נהיגי בארעהון לישבע שבועה הנז' הא ודאי אין מקים לכופ' כלל גם מתשו' הרא"ש אין כל כך ראיה דהמדקדק בה יראה דשם המציאות שרוצה היבם לחלוץ אלא שרוצה דבר קצוב בזה הוא דפסק דכופין לחלוץ בחינם דמצות לאו ליהנות נתנו אבל אם רוצה ביבום אפשר דלא כייפינן ליה לחלוץ וכמו שיש רבים מהפוסקים דפרשו דבריו הכי. ועוד נראה דאף הרחקת ר"ת היה מקום לומר דלא עבדינן בנ"ד כיון שאינו מושבע וגם אין כאן תקנת רגמ"ה דרוב הפוסקים שכתבו הרחקה זאת הוא דהיה בנדון שלהם תקנת רגמ"ה או שבועה כמבואר בדבריהם אבל בדליכא אפי' אחד מהנה לא. ועיין בספר בי"ד של שלמה בסי' הנז' שאסף איש טהור להקת הנביאים דהסכימו בהרחקה ואת וכולהו טעמיהו משום אריה דשבועתא וחרם רגמ"ה דרביע עליהו וגם הוא בהסכמה עלה דהיכא דליתא חד מהנך לא עבדינן . הרחקה עי"ש

ואף גם זאת לא נאמרה הרחקת ר"ת אלא להסוברים מח"ק דכיון דאיכא מי"ד כופין ואיכא מ"ד אין כופין עשו פשרה ואת דוגמת מה שעשאה ר"ת לגבי האומר מאיס עלי דאית מ"ד כופין ואית מ"ד א"כ עשה ר"ת הרחקה זו דרך פשרה לא כן למ"ד מי"ק דאין מי שיסבור שכופין לחלוץ מאין לנו לומר לעשות הרחקת ר"ת וכמו שמפורש בתשובת לב שמח עי"ש

מיהו נראה דבנ"ד עברינן הרחקת ר"ת לכו"ע כיין דאיכא שתי רעותות חדא דיש לו אשה אחרת וכבר כתב הריב"ש דבזה כו"ע מודו דמח"ק ועוד זאת היתה יתירה דאין לו לפרנסם לפי כבודה וכתב הרב פ"מ בח"ב סי' ט' דלדעת הריב"ש אם יש לו' אשה אחרת ואינו יכול לפרנסם לפי כבודו דלפחות עבדינן הרחקת ר"ת עי"ש ד' י"ז. ועוד דכיון דנ"ד הוי לכו"ע מח"ק כדברי הריב"ש ובזה איכא מ"ד דכופין ואיכא מ"ד אין כיפין שפיר עבדינן ליה הרחקת ר"ת דרך פשרה דוגמת מה שעשאה ר"ת גבי האומרת מאיס עלי בהצטרפות דהרב מהריק"ו בשורש ק"פ כתב דעבדינן האי הרחקה אף באינו נשאוי אשה אחרת וכן הם דברי הסמ"ק הביאו מהריק"ו שם והגם דשורשו פתוח שם לסברת מח"ק כבר כתבנו דנ"ד דנשאוי אשה כו"ע מודו דמח"ק וכ"ש דאי אפשר למיקם בספיקיהו לפי כבידה. ובפרט דמדברי מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מ"א נראה בהדיא דהרחקת ר"ת עבדינן אף כי אין לו אשה אחרת ואף למ"ד מי"ק כמבואר בדבריו שם וכיון דכל הני רבוותא סברי דעבדינן הרחקת ר"ת בנדון שלהם דליכא כל הני טעמי כ"ש בנ"ד בלי שום פקפוק. ועיין בספר טל אורות סי' ד' מחלק אה"ע דפסק ביש לו אשה ואין לו לפרנסה לפי כבידו דעבדינן הרחקת ר"ת ככל האמור

אתאן בטענה השלישית שהוא נכפה וגם שהוא משועמם ולפעמים משתטה לגמרי ומתמיד בו כמה ימים הא ודאי טענה זו חזקה ואלימתא היא שראוי לכופו בעבורה לחלוץ דהא כתב הרא"ש בכלל מ"ב דבאיש שהוא נכפה כופין אותו להוציא ויתן כתובה שהוא מאותם