זרע יעקב כט

להיות מושגת מאתו יתברך אלא ע"י מלאך ונפ"מ שאין עושים לו אלא כדרך טבע

אבל מדברי המדרש הנז' נראה דבאו להשמיענו דלאו דוקא בעלי תורה זוכים למעלה זו להיות מושגחים מאת ה' ע"י עצמו אלא גם בעלי צדקה וג"ח איתנהו במעלה זאת הגם שהם בעלי מצות ולא דמו הנך מצות צדקה וג"ח לשאר מצות אלא איתנהו במעלה יתירה שהם מושגחים מאתו ית' ותק' לה מקרא דאמ' אשר באת לחסות תחת כנפיו שמסתופף תחת כנפיו ולזה דייק קרא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר וכי' ישלם ה' דייקא שהוא בעצמו המשלם ולא ע"י מלאך וכן משכורתך שלמה מעם ה' ר"ל שהוא בכבודו ובעצמו המשלם ולא ע"י שליח ולז"א רז"ל ראה כמה גדלה כחה של צדקה וג"ח וכו' שאינם מסתופפים בצל שרפים וחיות וכו' הכונה להיות מושגחים מאתו יתברך ע"י מלאך ושרף וחיות ואופנים ועי"ז נמצא שמסתופפים בצילם להיות הנהגתם ע"י אלא בצילו של הקב"ה שיהיה בהשגחתו יתברך דוקא ונפקא מינה טובא כמדובר מדברי הרב נזר הקדש אלא השגחתו הוא ע"י יתברך שמסתו' בצילו יתברך ומינה זוכה האדם שיהיה לו שלא בדרך טבע ובלא יגיעה וכו' משא"כ בשאר בעלי מצית

המורם מן האמור דלהיות האדם מושגח מאתו יתברך לדעת חכמי האמת צריך לזכות לאור תורה אבל אי לאו בר הכי הוא הוי השגחתו ע"י שליח דהיינו מלאך או שרף ולדעת המדרש אית ליה תקנה למי שאינו ת"ח לזכות למעלה זאת ע"י שיהיה עושה צדקה וג"ח להיות מושגח מאתו ית' בעצמו ולא ע"י מלאך. אלא דעדיין לא יצא י"ח דאפשר דההלכה היא כדעת הזוה"ק וחכמי האמת דלזכות למעלה זאת צריך שיהיה בעל תורה ובציר מהכי לא מהני

ולז"א רז"ל במדרש אם בקשת לעשות צדקה להיות מן המושגחים מאתו ית' בעצמו כדעת המדרש אבל עדיין לא יצאת י"ח דאפשר שהעיקר הוא כסברת חכמי האמת דצריך שיזכה לאור תורה ולא הועיל כלים במעשה הצדקה אי לזאת אני מיעצך עצה טובה דהיינו עשה אותה עם עמלי תורה ועי"ז פלגי בהדייהו דיש לו דין מחזיק כיששכר וזבולון ונמצא דזכה גם לכתר תורה וזוכה למעלת הת"ח להיות מושגת מאתו יתברך בעצמו ולא ע"י מלאך אליבא דכ"ע

אשר עפ"י קוטב זה סיבב הולך כונת הפוסקים בפ' כי תבא וכ"ת כי תכלה לעשר את כל מעשר תבוא' בשנה השלישית שנת המעשר ונתת' ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו ואמרת לפני ה' אלהיך וגי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו'. די"ל מפני בא ציווי זה לומר אחר הפרשת מעשר פני השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' מה שלא ציונו לומר אחר סיום שום מצוה משאר מצות

ולפי"ה ניחא והיא דכבר כתבנו דלדעת המדרש ס"ל דע"י הצדקה זוכה להיות מושגח מאתו יתברך בכבודו ובעצמו ולא ע"י מלאך וא"כ משו"ה אנו אומרים לפניו ית' אחר שהפרשנו מעשרות עני השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ר"ל שתשגיח עלינו אתה בכבודך ובעצמך ולא ע"י שליח דכך היא המדה דע"י הצדקה זוכה להיות מושגח מאתו ית' בעצמו ולא ע"י מלאך כס' המדרש

ובזה אפשר לתת טעם למ"ש בכתובות דס"ח תני חייא בר רב מדפתי כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"ז ע"כ וצל"ד איך ע"י שמעלים עיניו מן הצד' הוי כאלו עע"ז. ולפי"ה ניחא והוא ע"ד מ"ש המקובלים בכונת המאמר כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח"ל כאלו עע"ז עיין בכתובות דק"י דהכונה יען דבא"י ההנהגה היא ע"י הקב"ה בעצמו והוא המשגיח כמש"ה ארץ אשר ה' אלהיך דורש וגו' לא כן בח"ל ההנהג' וההשגחה היא ע"י שליח דהיינו השרים משו"ה דומה כאלו עע"ז והדברים עתיקים. א"כ ה"ה הכא כבר כתבנו דע"י הצדקה זוכה להיות מושגח מאתו ית' בעצמו בלי שליח ומי שמעלים עיניו מן הצדקה הוא מורה דאין רצינו להיות מושגח מאתו ית' אלא ע"י שליח משו"ה דומה כעע"ז

ואל קוטב זה עלה נעלה להבין מאמר רז"ל כמ"ש פ' מ"ח וז"ל הולך צדקות זה אברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו' הוא מרומים ישכון ר"י בר סימון בשם ר' יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע הוא דא"ל הבט נא השמימה אינו שייך לומר הבט אלא מלמעלה למטה ע"כ

וצריך להבין למה העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכבר מוהרש"י ז"ל כתב בשם המפרשים שהשליטו על המערכה יע"ש. ותו יש להבין איך ע"י מצות הצדק' שדרשו הולך צדקות על אברהם נדרש יפה סמוך לו שהעלהו ע"ג הרקיע