זרע יעקב רצח

וחזר הדין למקומו אבל הנשואין שכדברי הריב"ש בסתם הדין למה יהיה נאמן הוא לומר שהתנאי לא היה לחיבתו מאחר שהיא מכחישתו וחזר הדין שהדין עמה אלא עכ"ל דס"ל דגם בסתם הדין עמו ולכך השוה דינו לעיקר הדירה עכ"ל. גם הרב בית שמואל סקי"ג סבר שפליגי ומדברי הרב ח"מ ס"ק יו"ד נראה מדבריו כן עי"ש

ברם זו היא שקשה על כל רבוותא הנז' חבל נביאים דסברי מרנן דפליגי מה יענו שפתי דעת במה שכתר הרשב"ץ בסוף התשובה וז"ל אלא א"כ תטעון בזה טענת המתקבלת בב"ד ואומרת ברי לי שכך היה התנאי ביניהם דהשתא הוי הדין עמה עכ"ל דנראה מכאן דבסתם אינו כל לכופה בענין הנשואין ומשו"ה באיכא כפירה ביניהם הדין עמה דאי אמרת דבסתם הדין עמו בדאיכא כפירה ביניהם נמי יהיה הדין עמו כדקאמר לעיל ומאי אהני לן דאית לה טענה אלא ודאי נראה דבסתם נמי הדין עמה שאינו יכיל לכופה והוא הפך מה שכתב לעיל וקשה רישא אסיפא ועוד קשה לדבריהם מה שכתב עוד שם וז"ל וכיון שבעיקר הדירה הוא נאמן כל שכן בענין הנשואין אחר שהוא מודה לו בעיקר הדירה ע"כ ומאי כונתו באומרו אחר שהוא מודה לו בעיקר הדירה ומאי נ"מ אי מודה או לאו כיון דהוא נאמן בענין הנשואים מק"ו מעיקר הדירה דנאמן בעלמא כמבואר שם דא"כ אף בדאיכא הכחשה בעיקר הדירה נמי יהיה הוא נאמן כיון דבסתם נמי כופה אותה בשניהם. ועוד קשה דאי אמרינן דפליגי קשה על מר"ן הקדוש שהביא שתי התשובות הללובסתמות וסמיכי אהדדי ולא נרגש שפליגי גם על רמ"א קשה שהביא במפתו בסי' ע"ה תשו' הריב"ש לפסק הלכה ולא זכר שר תשו' התשב"ץ העומדת נגדו

כי על כל אלה נראה לענ"ד דלא פליגי שני המאורות הגדולים הללו ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד וחד דינא אית ליהו והוא דשניהם מודים בעיקר הדירה כשאירס סתם וקודם נשואין אמרה שלא תלך למקומו שאין יכול לכופה דדייקינן תיבת נשאה דוקא ולא קידם נשואין אף בעיקר הדירה וכדדייק הריב"ש. האמנם בענין הנשואים שלשה חילוקים בדבר

ראשון כשאירס סתם ולא פירש בענין הדירה דאמרן דכל שלא נשאת יכולה למאן מלכת עמו אז בענין הנשואים נמי דינא הכי דאי אמרה שיהיו הנשואין במקומה הדין עמה ובזה החלק הוא שדבר הריב"ש בתחילת דבריו שהביא לדבריו ראיה מהתוספתא ומדברי הרמב"ם ודייק תיבת נשאה להשמיענו דקודם נישואין יכולה לעכב בעיקר הדירה ומינה דהוא הדין לענין הנשואין

שני כשעשה תנאי בשעת האירוסין על עיקר הדירה דאז בענין הנשואין אי אית לה טענה מספקה בב"ד יכולה לעכב הנשואין שיהיו במקומה אף שהיה תנאי בעיקר הדירה ובזה החלק נמי דבר הריב"ש במה שכתב בסוף דבריו וסברא הוא שהרי עדיין לא נתחייב בכתיבה ולא בתנאי כתובה ואם חלתה בדרך אינו חייב לרפאותה וכו' וכונתו לומר דאף דנימא דהיה תנאה בשעת אירוסין בעיקר הדירה עכ"ז בענין הנשואין כל שלא פירש ואית לה טענה מספקת בב"ד כאלו יכולה לעכב שיהיו במקומה ומשים דלא פירש בשאלה אם היה תנאי על עיקר הדירה או לא ומספקה לי' בהכי משו"ה צדד הרב לשני הצדדים דאם ארס סתם בעיק' הדיר' דהדין הוא דקודם הנשואין יכולה לעכב בעיקר הדירה ה"ה נמי בענין הנשואין ואח"כ צדד ואמר דאף דנימא דהיה תנאי בעיקר הדירה עכ"ז בענין הנשואין מצא מעכבה שיהיו במקומה כיון שיש לה טענה מספקת כמבואר בדבריו ובשני החלקים הללו אם נפל הפרש וכפירה ביניהם הדין עמה כיון שבסתם נמי הדין עמה והיינו בענין הנשואין וכמדובר ובזה הוא שדבר גם הרשב"ץ בסוף תשובתו במאי שכתב אלא א"כ תטעון בזה טענה מספקת המתקבלת בב"ד ואומרת ברי לי שכך היה התנאי ביניהם דהשתא הוי הדין עמה ע"כ וכונתו היא דלפי שאלתו דאיירי דהיה תנאי קודם האירוסין על עיקר הדירה ע"ז קאמר דעל ענין הנשואין אי איכא טענה המתקבלת בב"ד דאז בסתם הדין עמה אפי' שהיה תנאי בעיקר הדירה א"כ כי איכא כפירה ביניהם נמי הדין עמה

שלישי כשעשה תנאי על עיקר הדירה ולא פירש בענין הנשואים ואין לה טענה המתקבלת בב"ד שיהיו הנשואים במקומה בזה הדין עמו אף בענין הנשואים שיהיו במקומו כיון שאין לה אמתלא מספקת והתנו על עיקר הדירה שיהיו במקומו מסתמא גם הנשואין במקומו וכיון שכן אם יש הכחשה וכפירה ביניהם ואין להם עדים הדין עמו ואתיא בק"ו מעיקר הדירה בסתם ואחר הנשואין שיכול להוציאה שעמ"כ נשאה ובזה החלק הוא שדבר הרשב"ץ שהוא נאמן כיון שסתמו ג"כ הדין עמו ואתיא מק"ו מעיקר הדירה וכאמור

ועפ"י כל האמור הנה נכון בשלום יחדיו שני הרבנים גדולי המורים הנז' ואזדא לה ראית הרב נ"מ