זרע יעקב רצו

הראשון הם אמרו שלא לעשות מעשה כדבריהם א"כ איפה מי הוא זה אשר יערב אל לבו לגשת לעשות מעשה לכוף לחלוץ כדעת ר"ת ודעימיה אחרי ראותי כי רוב הפוסקים נצבו כמו נד נגדו וכמעט כיחידים חשיבי כמ"ש מהרלב"ח ובפרט כי על סברתם של ר"ת והרא"ש בעצמה יש מפרשים שאין כופין כי אם במילי האי ודאי לפי כל האמור לא יוכל איש לכופו בלי שום אמתלא וסיבה וכאמור: צ

וכל זה אינו אלא בדליכא שום אמתלאה לאשה. לא כן בנ"ד דאיכא שלשה אמתלאות גדולות ככתוב בשאלה בזה נראה ברור דיכולים ב"ד לכופו לכ"ע אף למאן דס"ל מי"ק כאשר נבאר בס"ד זה יצא ראשונה דיראה לעקור דירתה מא"י שאם תתיבם מוכרחת לשבת שם בחו"ל מקום היבם ע"כ רוצה לחלוץ ולשוב לא"י הלא זה הדבר מבואר בטור אה"ע סי' ע"ה היא אומרת לעלות והיא אינו רוצה יוציא ויתן כתובה וכ"שזאת שיש לה כמה שנים שזכתה לשבת בה ועתה יצאה שלא מרצונה לחלוץ ולשוב וכן פסק הרמב"ם בפי"ג מה"א והרי"ף והרא"ש והמרדכי הביאו ברייתא זו בפסקיהם להלכה משמע דהכי ס"ל והגם דהתוספות כתבו בשם רבינו תם דאינו נוהג בזמן הזה דיש כמה מצות התלויות בארץ דאין אנו יכולים לעמוד עליהם ובהגהות מרדכי בסיף כתובות הביאו משם רבינו חיים דאין מצוה בזה"ז ואינו יכול לכופה מטעמא אחרינא דכיון שהדרכים משובשים דהוי כמו שחפץ להוליכה למקום גדודי חיות ולסטים עיי"ש. ועיין בספר נתיבות משפט ד' רמ"ג שהקשה דברי המרדכי הללו שהם משונים בטעמם ממה שכתבו התוס' ועיין בתשו' בני משה שלטון שרצה לתקן באופן שלדעת רבינו חיים והמרדכי בשמו דלא שייכה כפיה בזמן הזה הא לאו תברא ההיא חדא דהרי כתבו דסברא דחויה היא כיון שמצינו הפוסקים הראשונים הרי"ף והרא"ש בה' עבדים והרמב"ם והטור כלם כאחד פסקו כהך ברייתא והרא"ש דדרכו להביא דברי התוספות לעולם בזה לא הביא סברא זו ש"מ דאינה הלכה כלל. ומהרימ"ט הוסיף לומר בח"ב ביו"ד סי' כ"ת דסברא זו הגהת תלמיד היא ולאו דסמכא היא כלל ועיין בכנה"ג סי' ע"ה הגהב"י אות כ"ח שהביא רבים מהפוסקים שדחו מהלכה דברי רבינו חיים הללו. ועוד אחרת שהרי כתב הרב תומת ישרים סי' ס"ו דאפי' לדעת רבינו חיים ז"ל הדרים שם אינם יכולים לצאת ולפי זה אם דר בא"י אפי' בזמן הזה אינו יכול לכופה לצאת והסכים עמו הרב הכנה"ג בהגהב"י אות ז"ך וכן כתב הרב נ"מפ ד' רמ"ג עיי"ש. א"כ איפה בנ"ד דהאי יבמה אף דניחא דדינה כנשואה ממש כיון דהיא יושבת מכמה שנים בא"י א"כ הויא כהיא אומרת שלא לצאת והוא אומר לצאת דיוציא ויתן כתובה דבהא כ"ע מודים אף ר"ת מודה וכמ"ש ואף שהיבמה הזאת היא מוצאת לחו"ל לחלוץ אין בכך כלום ודינה כיושבת בארץ היות יציאתה ע"מ לחזור וע"מ לחזור מותר לצאת כידוע ונחשב כל היוצא ע"מ לחזור כל ימי היותו בחו"ל דינו כבן א"י לענין יו"ט שני של גליות שעושה יום א' דוקא אף שמתה אשתו בא"י ובדעתו לישא אשה בחו"ל ולחזור לא"י ועכ"ז עושה יום אחד כמבואר במחזיק ברכה בקונטריס אחרון סי' תצ"ו ועיין בכתוב לחיים שבס' חיים שאל מ"ש בזה ובחיים שאל ח"א סי' נ"ד באופן שבאשה הזאת כיון שדעתה לחזור היא נידונת כיושבת בא"י ממש ודומה להה"א דהוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת דמודה ר"ח דשייכה אף בזה"ז

כי מן הבאר תשובה מצאת למה שכתב הר"ש בן הרשב"ץ הביאו הרב ב"י בסי' ע"ה שכתב וז"ל שבזמן הזה אין כופין אלא מנא אמין ולמעלה אבל כל שהוא מסוף המערב עד נא אמון אין כופין לעלות מפני הסכנה והביאו הש"ע בסי' זה בשם יש מי שאומר וכן כתבו התוספות שם דאינו נוהג בזמן הזה מפני הסכנה עיי"ש דזה נראה נגד מה שכתבנו שבזה"ז אינו נוהג דין כפיה ועל פי האמור הנה נכון דכל האמור אינו אלא לעלות הוא דאין כופין האמנם לצאת מא"י כ"ע מודין דיש בו דין כפיה וכן כתב הרב בצלאל בש"מ על דברי התוספות הללו עיי"ש

ובר מן דין שהרי כתב הרב המבי"ט בח"ב סי' רי"ו שלא אמרה הר"ש בן הרשב"ץ אלא בזמנו לא כן בזמנינו דאכשיר דריה ושלום במלכות הדר דינא דכופין עיי"ש וכן כתב הרב מהרח"ש בח"ג סי' ס"א שהאריך בענין וכתב שהר"ש בן הרשב"ץ לא כתב כן אלא בזמנו לא כן בזמנינו שהדרכים מתוקנים ובימות החמה ליכא סכנה ביה כלל אף הר"ש בר צמח מודה שכופין עיי"ש

כי עפ"י כל האמור נפיק מינה דשייך בזה"ז דין כפיה לצאת מא"י לכ"ע אף באשה עם בעלה דהיא אומרת שלא לצאת והוא אומר לצאת יוציא ויתן כתובה והיינו שכופין אותו להוציא וכל שכופין לגרש כופין לחלוץ א"כ בנ"ד כיון שהיא רוצה שלא לצאת כופין לחלוץ לכ"ע אפי' למ"ד מי"ק וכ"ש לר"ת והרא"ש ושאר רבוותא דסברי מח"ק וכמבואר: