זרע יעקב רצד

בגמרא משמע בההוא עובדא שכיון שאמר שהיה הילך עמי בדרך אעפ"י שאינו מכירו ולא מזכירו בשם סגי וכתב דאפשר דהוא סבר כהרמב"ם ומאו"ה נקט בלשונו פ' שהיה הולך עמי וידעני שראובן זה היה הולך עמו לא חיישינן לראובן אחר שנתלוה עמי כילי האי לא חיישינן עש"ב וכן מפורש בפמ"א ח"א סי' קכ"ה וכן כתב הרב משאת משה חי"א אע"ה סי' ממ"ד וכן הרב מטה יוסף ח"ב סי' ד' נסתיע מהזכרת שם המת לצאת יי"ח הרמב"ם עי"ש

כללא דמילתא לפום מאי דברירנא מראש ועד סוף נראה ברור דאתתא דא שריא להתנסבא בלי שום פקפוק כאשר הורה גבר הרב אביר יעקב המורה לצדקה הי"ו ואף כי רחקו דרכיו מדרבינו ותט אשורנו מני ארמיך כי דרכיו אשר דרך בי לא יכינו לע"ד כאשר הוכחנו מ"מ הצר השוה בעיקר הדין כולנו שוים כחא דהתירא להוציא ממסגר אסיי"ר העלובה הזאת ויצאה והיתה לאיש וקיים לן בגויה דמ"נ דלא נקיט בליביה על כל הכתוב במיליה דמר כי כך היא דרכה של תורה האמת אהובה ותשם בסוף את וה"ב בסופה גדולה אהבה ואוהב את יעקב חיבה יתירה נודעת. וכגון דא צריכין להודועי כי כל כי הני מילי מחיים האמורים בפרק כל כתבי כלם ניתנו בהסכמת רוב מבני החבורה הקדושה היושבים ראשונה דבי מדרשא רבה ובהסכמה עלו בשריותא דאתתא דא וצור ישראל יצילנו משגיאות יאר פניו אתנו סלה במאור תורתו הלא כ"ד המוכים ומעונים מתחלואי הזמן כיום: שאלה ג'

שאלה על דבר האשה העלובה מרת ביידה ת"ס אשר היתה לאיש אשר ישא את שמו הר' אליעזר טולידאנו נ"ע ועלה האיש ההוא מעירו לארץ הקדושה הוא ואשתו ובא עד קצ"ו עת פקודתו ונלב"ע בלי זרע ש"ק חל"ש ונשארה זקוקה ליבם אשר הוא כהיום דר בעי"ת מכנאס יע"א והאשה הנז' כדי להתיר עצמה מחבלי העיגון הוכרחה היא ללכת למקום היבם לחלוץ דוקא ולשוב אל ארץ הקדושה ואינה רוצה ביבום בשום צד מכמה סבות ואמתלאות. ראשונה שהיא יראה לעקור דירתה מא"י אחר שזכתה בישיבת א"י זה כמה שנים כי חוששת לנפשה פן יקראנה עון אשר חטא. שנית שהיבם יש לו אשה יבמה אחרת ואינה חפצה בצרה וצרתה בצדה עזה כמות וירבו קטטות ומריבות ומה גם כי אי אפשר ליה למיקם בספיקיהו לפי כבודם. שלישית שהוברר לה הדבר שהיבם הנז' מזה שנים שהוא נכפה רח"ל ובכל חדש ושבת נופל בחולי זה וגם שהוא משועמם ולפעמים משתטה לגמרי ויתמיד בו השוטות כמה ימים והגדיל בו החולי זה עד שיבמתוהראשונה פרשה המנו מסיבת חולי זה מכל מלין טעמי מואסת האשה ביבם הנז' ורוצה לחלוץ דוקא ולא להתיבם ע"כ שאלה אשה האם יש כח לב"ד לכופו מכח כל אמתלאות הללו לחלוץ ואם ת"ל שיש בהם כראי לכופו באיזה צד תהיה הכפיה הזאת אם תהיה בשוטים או במילי או בהרחקת ר"ת סל הכל יורנו המורה לצדקה כרת מה לעשות ויבא שכמ"ה

תשובה כל כי האי מילתא צריכה רבה משום יתובי דעתא לדעת מה יעשה ישראל על הדין ועל האמת לבל נכשל ח"ו לבא לידי חליצה מפושת ואנחנו אלה פה חביל"י חרדי"ן הקפונו מפחלואי הזמן ואין לנו שעת הכושר להתבונן בדבר כאשר נכון כי על זה בחרנו להרחיק עצמנו מדין עסק האמנם להפקת רצון מעלת השואל כי רבה הפצרתו לא נוכל להמלט ע"כ אמרנו ויהי מה אלקטה באומרי"ם פרט למזומן בספרן של ראשונים וגם לאחרונים דבר הנוגע לענין דינא כפי מה שתעלה במצודתנו וה' אלהים יעזור

תחילה וראש נסיע לפניך מחלוקת הפוסקים הקדומה אי מי"ק או מח"ק דהנה הרי"ף והרמב"ם פסקו כרבנן דאבא שאול דמי"ק כמבואר בטור סי' קס"ה ואחריהם כל ישרי לב דס"ל דמי"ק כמפורש בתשו' הריב"ש סי' ר"ט ואסף איש טהור חבל נביאים דסברי מרנן דמי"ק וגם הוא שר המסכי"ם עמהם וכתב שהוא הנכון וכן כתב בסי' תק"ט וש"ב ע"ש ולדידהו יבמה יבא עליה מ"מ אף אם הוא לשם נוי ולשם אשות ולשם דבר אחר עכ"ז מצוה קא עביד. ולעומתם ר"ת והרא"ש והטור בסי' קס"ה פסקי כאבא שאול דאית ליה דהכונס את יבימתו לשם נוי לשם אשות וכו' כאילו פוגע בערוה וקרוב להיות בניו ממזרים דס"ל מח"ק וכמה מגדולי הפוסקים סברי כותייהו כאשר הובאו בהגהות מימון פ"א מהלכות יבום ה"א עי"ש וכן רש"י פסק דמח"ק כמבואר בפרק החולץ ד ל"ט אלא דאיכא בין רש"י ור"ת היכא דלא בעיא היא ביבום דלרש"י כייפינן ליה לחלוץ באמתלאה כל דהוא ולר"ת ודעימיה לא כייפינן ליה לחלוץ אלא א"כ כיפינן ליה לגרש כאחת מהנך דפרק המדיר דכופין