זרע יעקב רצב

זמן הוא שנאבד זכרו של הר' סעד הנז' ובודאי שעליו הוא מעיד ולא חיישינן שמא על אחר שנתלוה עמו בדרך קאמר שמת וסעד הלך למקום אחר דלא חיישינן להכי לדעת הרא"ש ז"ל כאמור

אך עדיין אין זה מספיק דהא ניחא לדעת הרא"ש דמפרש הך עובדא דאבא יודן כדכתיבנא אתי שפיר נ"ד נמי הוי דכוותיה אלא להרמב"ם שמפרש לה בסגנון אחר כמבואר בפי"ג דגירושין שכתב יצא ישראל וגוי מעמיו למקום אחר והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ע"כ ופירשוה המפרשים דדוקא באומר איש שיצא עמי מכאן קאמר הרמב"ם שגילה דעהו שעל אותו שיצא מכאן מדבר וקמ"ל דלא חיישינן שמא אחר שהלך עם ראובן חזר לעיר ויצא עם שמעין ועליו הוא אומר שמת שזה חששה רחוקה אבל אם אומר פ' שנתלוה עמי בדרך מת אף שיש עדים שנתלוה עמו בדרך לדעת הרמב"ם אינו מועיל דחיישינן שגם אחר נתלוה עמו בדרך ועליו הוא אומר שמת שזה קרוב לשמוע ופליג אהרא"ש כמפורש באורך בפוסקים ולפי זה בנ"ד שאמר שנתלוה עמו בדרך לא מהני לדעת הרמב"ם ועיין למהריב"ל שם ומהרח"ש בקו"ע ד' י"ח ובסי' ל' ובדף כ"ג ס"ס חיי סי' נ"ד זרע אברהם סי' ה' גו"ר ת"ב כלל ג' סי' ח' הביאו דבר זה באורך ומי הוא זה יערב אל לבו לגשת להתיר ערוה החמירה נגד מאור הגולה הרמב"ם ז"ל ובפרט לדעת מהרשד"ם ז"ל בסי' רמ"ג שהוסיף להחמיר עוד בדעת הרמב"ם דמפרש למילתיה דמצריך שדברי הגוי המעיד יהיו עם מי שראה אותם הולכים בדרך יחד ויודע הגוי שאלו שמדבר עמם הם ראו אותו שיצא עם היהודי לדרך ובהכי לאו דוקא שאומר שיצא עמי אלא אף באומר שהלך עמי ובלבד שדברי הגוי יהיו עם אותם שראוהו שהלך עמי כמבואר במהרת"ש שם ובזרע אברהם שם ורבים מהפוסקים

ועוד זאת היתה יתירה שאף לדעת הרא"ש כתב הרב מהר"מ ן' חביב ז"ל הובא בתשו' גו"ר שם שגם הוא מצריך שידבר הגוי המעיד עם אותם שראוהו שנתלוה עמו בדרך ושגם דעת מר"ן הוא כן עיי"ש א"כ איפא אנן מה נענה שלפי דבריו אין בידינו לצאת י"ח אפי' לדעת הרא"ש ועיין מטה יוסף ח"ב סי' א' חחאה"ע

ומכאן תשובה להרב הפוסק מה שהביא ראיה לנדונו ומההיא דכתב מר"ן בתשו' סי' י"א שאמר הגוי שהרגו לאיש ואשה שיצאו מחליב עם מוקיר אחד זקן מכפר חנין והעיד יהודי שיעקב כהן ואשה אחת יצאו עם מוקיר אחד זקן והתיר מר"ן עיי"ש ודימה נדונינו לנדון הנז' אחר המחילה לא דמו כלל דהתם שאני שאמ' שיצאו מחליב והוי ממש כהך דפסק הרמב"ם לא כן נ"ד דאין מזה כלל ואי משום דנ"ד אמר שנתלוה אינו מועיל לדעת הרמב"ם ואף לדעת הרא"ש כפי פי' מהר"מ ן' חביב בגו"ר כנז' לא מהני כיון שלא דבר עם אותם שראו אותו שנתלוה כדכתיבנא. גם מה שהביא מתשו' הרב דרכי נועם סי' ל' גם משם אין שום רמז ראיה דהרב עצמו כתב שם דאין ראיה מעובדא דאבא יודן לנדונו כי אם לדעת הרא"ש ולא לדעת הרמב"ם כמבואר שם ולבסוף הכריח שנדונו דומה למ"ש הרמב"ם פ' שיצא עמי וכו' כיון שדבר עם היהודי שדבר עמו על זה המת ואמר אותו אהוב מת וכו' דומה למה שהחמיר מהרשד"ם עיי"ש בדבריו כי אין בנדונינו שום אחת מהמעלות טובות הנמצאות שם ומה דמות יערוך נדונו לנדינינו כי מה שכתב כת"ר והא העידו יהודים ששבתו עמו ביל קניסרא והוא היה חילה והם הלכו יום א' בהשכמה ע"ד שיבא לכאן אח"כ ולא בא ע"כ לא ידעתי מה יושיענו זה שאין זה שום הוכחה דדילמא אזל ליה לעלמא וזה שמעיד הגוי שמת הוא אחר כיון שאין בק"ע הנעשה בב"ד אינו כתוב שידעו שהגוי שהיה עמו אחד מהם היה שמו אבו יוסף וכת"ר לא חשש לחקור על זה נראה דלא חייש מר לידיעה זאת דלדידיה לא מעכבה והוא פלא דמה סמנים חזא דאינו חושש דילמא אבו יוסף לא דבר על סעד זה ואי משום שהזכיר שמו סעד כמה סעד איכא בשוקא ואי משום שאמר שהוא חולה אין חילי סימן כמפורש בתשו' מר"ן וכמה פוסקים ואין כאן הוכחות שעל זה מדבר כי צריך דבר ברור שאי אפשר לספק באחד והפוסקים מצריכים שלשה הוכחות ושיהיו חזקות שנכיר מתוכם שהוא דבר ברור שעל נפקד זה מדבר הגוי ושאי אפשר להסתפק באחר ומר"ן בתשו' סי' א' מצריך הוכחות טובא ועיין מטה יוסף ח"ב סי' ד' ובנ"ד איני רואה שום הוכחה כאותם שהביאו הפוסקים הלא בספרתם

גם מה שכתב כת"ר דהכא בנ"ד לא נפקד מהעיר כי אם זה וכו' נראה מדבריו שבנ"ד מהני חיפוש ולהכי חיפש פשפש ולא מצא שנפקד כי אם זה ואם כן כונתו גם זה אינו לפי ע"ד חדא שאם באנו להצריך חיפוש בנ"ד נראה שהחיפוש הוא ממקום שיצא משם אם לא נפקד מהם איש כי אם זה