זרע יעקב רצא

מת וקברוהי חשב שזה היא שמבקשים ואמר להם כן אבל אפשר שהיא אחר שעבר דרך שם ומת ואיתו הוא שקברוהו וכן נראה מדברי השיך שאותו שבא הנבולסי ובקש מהשיך שישלח שני אנשים להביאו לא שלח שום אדם שהרי אמר שאחר שלש שעות בקש לנבולסי ולא מצאו נראה שלא שלח אנשים להביאו ולא לקוברו שא"כ היה אומר להם שלבסוף שלח אנשים וקברוהו אלא ודאי שלא קברוהו ואי משום הסימנים שנתן אין בסימנים האלי כדאי לומר שעל זה מדבר כמבואר בפוסקים וכן מבואר בתשו' מהרח"ש סי' ל' לא צירף העדויות משים שאפשר ששני אנשים היו כמו שפי' הרב הכנסת בתשובת כ"י הובאה בנאספות שבי"א סי' יו"ד עי"ש וזה פשוט. ועיין בחסד לאברהם מד' ן' עד ד' נ"ג שהאריך בזה ומפורש כמו שכתבנו ולקושטא דמילתא דאין אנחנו צריכין לזה שמהטעמים הכתובים לעיל סלקא שמעתתא אליבא דהלכתא דלא בעינן קברתיו בנ"ד אפי' להרמב"ם וזה ברור

פש גבן לבאר ספק הד' דלא הוזכר בנ"ד רק שמי וידוע מחלוקת הפוסקים בזה ורוב הפיסק' מסכימים ומחמירים ומצריכין שלשתם שמו וש"א וש"ע ואף המקילין תרתי מנייהו מיהא בעו ובחדא לא סגי עיין כנה"ג מאות קצ"ב עד אות רע"ד הגה"ט ובהגהב"י מאות רס"ג עד אות שכ"ד יבי"א הגה"ט מאות רע"ח עד אית ת"ב ובהגהב"י מאות שע"ד עד אות תע"ד מבואר הדבר באר רחובות מערכה מול מערכה

ואף דנ"ד הוא עד מפי עד ומצינו להרב מהר"מ אלשיך סי' מ"ד וקי"ח ומהרימ"ט חאה"ע סי' ל' דמקילין ותלינן דהראשון הזכיר ש"ע והשני קצר ומסתברא דגם כשלא הזכיר העד השני ש"א נמי אלא שמי לבד כנ"ד תלינן להקל דהראשון הזכיר ש"א וש"ע דזיל בתר טעמא דתלינן שהשני קצר. ה"ה שכשחיסר ש"א וש"ע נמי אמרינן שהשני קצר בשניהם

עכ"ז אין זה מוציאנו ידי חובה בנ"ד. חדא דמהריב"ל מחמיר בזה בח"ב סי' ט"ו רמזו הי"א ח"א הגה"ט אות שס"ח והרב המאסף הגה"ט אות רמ"ט ועוד דמבואר מדברי מהרימ"ט ז"ל דלא אמרה אלא דיש הוכחה קצת בדברי העד השני שמדבר על אותי האיש שמת אלא שלא הזכיר ש"ע בהא הוא דתלינן שהעד השני קצר לא כן בנ"ד דליכא שום הוכחה ועוד דילמא לא אמרוה אלא כשהזכיר העד השני שמו יש"א ולא חיסר אלא חדא לא כן בנ"ד דבצרי תרתי וכמו שכן נסתפק הרב חסד לאברהם עי"ש

אכן טרם אחלה לדבר בהתר ספק זה אני אפרש דבר הסתום וממנו נקח להתיר ספק זה והוא כי בעדות השלישי המושג לפנינו כתוב בו שמעדים שני עדים שראו איתו לסעד הנז' בקנטרא והיה עם מוכירים שנים אחד נבלסי ואחד כלילי הוא והם דוקא בלא שיירא וכו' והיה הולך הוא לבא פה דמשק וכו' ע"כ ולא פירש בדבריהם אם הכירו את המוכירים ההם מה שמם ברם חמיו של הר' סעד הנז' הוא הגיד לנו כי העדים האלה הם אמרו שידעו שאחד מהשנים הנז' היה יוסף אל דאודי ומפיהם ידע זה וע"ז בקש אחר יוסף אל דאודי לחקור מפיו על חתני וכן העיד בפנינו בתורת עדות גמורה כראוי ככתוב בק"ע שבדיננו וצריכין אנו לומר שמה שלא הוזכר בק"ע העשוי בדמשק מפי שני העדים הנז' שידעו שם האחד מהמוקרים אבי יוסף אל דאידי הוא בעבור שלא חקרו מהם דבר זה ואין זה משכב לפו"ד כידוע

וכפי זה נמצא שהעדים יודעים וראי אותי שהיה בדרך עם אבו יוסף אל דאודי ובכן דמי נ"ד להאי עובדא דשלהי יבמות אבא יודן איש צידן אומר מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכים בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו ע"כ ופירשה הרא"ש בתשו' כלל נ"א סי' ב' וז"ל שאם אמר איש יהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעים שאותו יהודי נתלוה עמו עם זה הגוי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפ' נתלוה עם זה הגיי והנה הגוי אומר שמת והתירו את אשתי ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו היהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכי ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו אלא כיון שאותו היהידי נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת עכ"ל. והסכים מהריב"ל בתשו' ח"א סי' ב' להלכה כהרא"ש יח"ג סי' י"ב והביא כמה מרבוותא דעבדי עובדא כהרא"ש גם מהר"י וויל ז"ל בסיף סי' ע"ט עשה מעשה כהרא"ש ועיין להרב פמ"א ח"ב סי' כ"ב עיין י"א הגהמ"ט אות ר"ז שרמז כמה פוסקים דסברי הכי

א"כ בנדון דידן שאמר הגוי משם אבו יוסף אל דאודי שנתלוה עמו בדרך ומת בנקאר סעסע ויש עדים שראו אותי לסעד הנז' שהיה בדרך עם אבו יוסף הנז' ונתלוה עמי לבא לדמשק ובאותו זמן שמעדים היהודים שראו אותו בקנטרא על אותו זמן הוא שמעיד הגוי משם אבי יוסף שאמר לו שסעד שהיה עמו בדרך דמשק שנתלוה עמו מת כנראה מתוך הק"ע ומאותו