זרע יעקב רצ

מהרלב"ח גם תירוץ מהרד"ך ז"ל ואמר מר דה"ק דטעם דלא הקשה אמקשן מעיקרא דילמא גוי הוא משום דגוי לא שכיחא דלמה יעשה כן וכו' משא"כ הצרה שכיחה לקלקלה מחמת שנאה כתירוץ מהרד"ך. ומשום דלא תקשי עוד דאף דלא שכיחא עכ"ז בתר פרכת דילמא צרה הו"ל להקשות דילמא גוי הוא לזה השיב דכיון שבתירוץ שתירץ הש"ס בשעת הסכנה כותבים תתורץ גם פרכת דילמא גוי הוא משו"ה לא הדר פריך תו דילמא גוי הוא וכיון שכן לא מצינא למילף שום דין ממה שלא הקשה המקשן דאיכא למימר כדכתיבנא זו היא תמצית כונתו

והרואה יראה ישפוט בצדק דאי אפשר לפרש כונת מהרלב"ח כן להלביש בכונתו תירוץ מהרד"ך וקשה לזווגם והדבר ברור שלא הבין הרב בכונת הריב"ש כדפירשם הרב מש"ל דאי תימא שהבין כן וכונת תירוצו כדכתב כת"ר א"כ העיקר חסר מן הספר דעיקר ראית הריב"ש מדלא הקשה דילמא גוי הוא במקום פירכת דילמא צרה דזו היא עדיפא כמ"ש הרב מש"ל והתירוץ לזה דאדרבא פירכת צרה עדיפא דשכיחא לקלקלה משא"כ גוי לא שכיחא דלמא יעמוד בראש ההר וכו' כדברי מהרד"ך ומהרח"ש ומזה אין שום רמז בדברי מהרלב"ח וכיון שהוא עיקר התירוץ לא הו"ל למשתק וכל מה שכתב הרב וז"ל ומאחר שבתירוצא דפירכא דילמא צרה מתרצה פירכת דילמא גוי וכו' אינו מציל מקושית הריב"ש לפי פי' המש"ל דעיקר הקושיא היא דהי"ל להקשות דילמא גוי הוא קודם תירוץ בשעת הסכנה אלא ברור שהבין מהרלב"ח כונת הריב"ש כמ"ש הרב לב שמח אה"ע סי' א' ודייק לה מדבריו עיי"ש וקושית הרב מש"ל במקומה עומדת ולית מאן דיפרקיניה

באופן שלדעת מהריב"ל ומהריק"א ומהרימ"ט ז"ל ורבים מהאחרונים הנמשכים אתרי' דבעמ"ע מקל הרמב"ם דלא בעי דלימא העד השני שאמר לו הראשון שקברו או טלטלו

והן אמת דאין מכל זה נפקותא לנ"ד דהם לא אמרו אלא היכא דהעד השני לא באר שיחותיו אם הראשון קברו או טלטלו בהא הוא דאמרו דתלינן להקל בעמ"ע לא כן בנ"ד הא קאמר בפירוש שנגע בו ונענעו והניחו שם ולא קברו הא מיהא ילפינן מינה דקיל טובא ענין קברתיו דיבשה דהא מקילינן בעמ"ע

באופן שמכל הני טעמי תריצי נראה שבנ"ד לא אמרינן דבדרמיה קאמר ולא בעינן קברתיו אף לדעת הרמב"ם כאמור וגם אני ידעתי שבכל אחד מהחלוקות הנז' רבים לוחמים ואין דעות כל הפוסקים שוות בחילוקים הנז' ובפוסק אחד עצמו מצינו שנוים הא קמן דמר"ן הק'. עשה עיקר תירוץ ה"ה בתשו' סי' א' וסי' ז' חזקו דמזכיר שמו לא בעי הרמב"ם קברתיו ואלו שם בסי' ה' דאתו ואמר דלא דמי למכירו ולא אתי אפי' בה"ה כמבואר שם ועשה עיקר לתירוץ הריטב"א דבמכריז לא בעי הרמב"ם קברתיו ואלו בסי' ז' דחה דברי הריטב"א בשתי ידים כמבואר שם מ"מ בהועדם יחד כנ"ד מישו כ"ע

ואף גם זאת צריך לאודועי אם ראה תראה תשובת הרב זקן אהרן ז"ל בסי' ק"ג שדחה דברי ה"ה והריטב"א וכתב שאף שיזכיר שמו ואף שיכריז מצריך הרמב"ם קברתיו עיי"ש לא אמרה אלא דרך שקלא וטריא אבל להלכה עשה מעשה כה"ה כמו שכ' שם בריש ד' ס"ו וז"ל ואיני אומר זה להלכה, אלא לשקלא וטריא מיהו אחר שדעת כל הפוסקים שאין צריך קברתיו עדותם עדות כיון שהיו מכירים אותו ואמרו זה פ' נהרג עדותם עדות עכ"ל מפורש יוצא שביטל דעתו מפני דעתם שכיון שמזכירו בשמו והכירו היו והיינו כתירוץ ה"ה ולהכי בסי' ע"ג הביא תירוץ ה"ה וכתב שכיון שהזכיר שם בתו הו"ל כהזכיר שמו לענין קברתיו ומהני עי"ש והוכרחתי לבאר זה לפי שראיתי להרב י"א בהגהב"י אות רכ"א ורכ"ב שצירף אותו עם כת המחמירים בדעת הרמב"ם דלא סגי בהזכרת שמו לענין קברתיו מההיא דסי' ק"ג ולא עוד אלא שהוסיף לתמוה עליו קושית הסתירה מההיא דסי' ע"ג שעשה עיקר לתירוץ ה"ה והניחה בצ"ע ונראין הדברים דלא סימוה קמיה ההיא דסי' ק"ג שביטל דעתו נגד הראשונים ק"ל

ומה שרצה הרב הפוסק לסייע עצמו בענין קברתיו מה שכתוב בעדות שניה שאמר הגוי מת וקברניהו והביא ההיא שכתב הרי"ף בנאספות שבי"א והסכים עמי חתנו מהרש"ו שמצרפים העדויות ומה שיחסר להם לאחד לוקחים אותו מאחרת אין נראה לומר כן דלא אמרו הרב אלא בנדונו שניכר הדבר ששני העדיות היו על איש אחד ואין ספק לומר שעל איש שמעיד זה אינו מעיד זה שברור הדבר ששני העדויות על איש אחד מדברים אלא שחסר בעדויות איזה פרטים על זה אמרו שמצרפים העדויות לא כן נ"ד דאכתי לא ידעינן דשני העדויות הם על איש אחד דדילמא על איש דקא מסהיד האי לא מסהיד האי דמאי דאמר האל יהודי אלדי בתכאלו עליה מת וקברנא אפשר שמפני שראה אותם חוקרים ודורשים על יהודי והוא ידע שיהודי אחד