זרע יעקב כח

השקל ולא שקל שלם יען שמורה על אחדות שכל ישראל הם גוף א' כידוע וז"ש במה תרום קרן ישראל שלא יתבטלו באו"ה ויוכלו לעבדו את ה' והשיב לו הקב"ה בכי תשא את ראש דע"י שנותנים מחצית השקל מורה אחדות וכמו שהשיב ר"י

א"נ אפ"ל עד"ז בהקדים מ"ש עוד המפ' לחקירה של המין הנז' במאי דקי"ל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל וישראל הם דבר שבמנין ואפי' באלף לא בטיל וז"ש במה תרום קרנן של ישראל ע"ד שכתבנו והשיב בכי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם וע"י שמונים את ישראל נעשים דבר שבמנין ודבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל

ולפי דרכנו יפורש בהקדים מ"ש רש"י ז"ל בכי תשא אם באת לשאת את ראשם בהגבהה קח מהם כיפר לצדקה ע"כ נמצא דמה שהשיב לו הקב"ה בכי תשא וכו' מדבר בצדקה. וכבר כתבנו דהעושה צדקה אותו אות מאיר לעולם ולא דמי לשאר מצות דאינו מאיר אלא באותו יום. וז"ש במה תרום קרן ישראל לעולם ר"ל ע"י איזה מצוה זוכים ישראל שיהיה מאיר להם אותו האות לעולם והשיב לו הקב"ה בכי תשא א"ר דהיינו בצדקה

א"נ אפשר לומר עד"ז בהקדים מ"ש בגמ' בזכות הצדקה ישראל נגאלים שנא' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וז"ש במה תרום קרן ישראל ע"ד אצמיח קרן לדוד ר"ל באיזה זכות נגאלים והשיב בכי תשא א"ר

ועוד מצינו מעלה יתירה וחיבה נודעת לנותני צדקה וגומלי חסדים כאשר חכמים הגידו במ"ר ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו א"ר אבין שמענו שיש כנפים לארץ שנא' מכנף הארץ זמירות שמעני וכנפי' לשמש שנ' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. וכנפים לחיות שנ' וקול כנפי החיות. וכנפים לכרובים שנ' והיו הכרובים פורשי כנפים. וכנפים לשרפים שנ' שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים בא וראה כמה גדול כחן של צדיקים וכמה גדול כחה של צדקה וכמה גדול כחן של גומלי חסדים שאינם חסין לא בצל שחר ולא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי שמים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי שרפים אלא בצל מי שאמר והיה העולם שנא' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון עכ"ל. הנה למדני מן המדרש הזה כמה וכמה גדלה מעלת נותני צדקה ועושה חסד שאינם מסתופפים בשום צל אלא בצילו של הקב"ה כביכול

ואולם איכא למידק במאמר זה וצריך לדעת דשאר עושה מצות היכן מסתופפים הא ודאי פשיטא דבצל של הקב"ה הם מסתופפים אשר אמרנו בצילו נחייה ובצל שדי יתלונן וא"כ היכי קאמר שאינם מסתופפים בצילו של הקב"ה אלא דוקא עושה צדקה וגומלי חס' ועוד מהו הכונה של צל זה. ועוד נבין ג"כ מאמר הנז"ל אם בקשה לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה די"ל אומרו אם בקשת משמע שהדבר תלוי בידו אם רוצה לעשות והלא מחוייב הוא לעשות צדקה ומ"ע היא מה שייך בלשון ספק אם בקשת מאחר דחיוב הוא

אמנם הכל ינוח עפ"י הקדמה ידועה שכתב הרב נזר הקדש דשמ"ב משם הזוה"ק וחכמי האמת הם אמרו שיש הבדל בין עושה המצית ללומדי תורה שתורתם אומנותם וזכו לכתר תורה שעל בעלי מצות נאמר חינה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם כלומר שמשגיח עליהם ע"י מלאך אבל על בעלי תורה הקב"ה משגיח עליהם בכבודו ובעצמו כי שכינת עוזו יתברך היא תמיד במקום אור תורה. ויש הבדל רב בין כשהוא השגחתו של כביכול בעצמו לכשהוא השגחתו על יד מלאך כי שם אלהים משתתף למלאכים ואלהים בגי' הוא הטב"ע לפי שכל הנהגוהתיו אינו אלא דרך טבע ואינו בא אלא ע"י ההשתדלות אנושי בטורח ועמל אבל דבר הבאה ע"י הקב"ה בעצמו הוא בכח מדרגת שם הוי"ה ב"ה שהנהגתו הוא חוץ מהטבע אף בלא השתדלות אנושי

והטעם כי המלאכים לא נבראו אלא אחר בריאת שמים וארץ שנסייסדו בטבע לפיכך גם הנהגתם הוא דרך טבע אבל הקב"ה שהמציא העולם ומלואו חוץ מהטבע יש מאין כך פעולותיו חוץ מהטבע ובלא יגיעה ובזה פי' טעם יעקב אע"ה שנתעכב י"ד שנה בבית שם ועבר ואח"כ הלך אצל לבן יען היה ענינו שלא כדרך טבע ליקח בנות לבן והוא בעירום ובחוסר כל שלקח הכל אליפז והוצרך לזכות לכתר תורה תורה כראוי ויהיה מושגח מאיתו ית' בעצמו ושלא כדרך טבע יעש"ב

גמ"ל מדבריו שלדעת הזוה"ק וחכמי האמת ז"ל דכדי להיות האדם מושגת מאיתו יתברך בעצמו שיעשה לו שלא כדרך טבע צריך שיזכה האדם לכתר תורה דוקא אבל בשאר מצות שעושה אינו זוכה