זרע יעקב רפח

מצד עצמו איכא למיחש אף דלא ילפינן לה מק"ו כנז' וע"ז השיב לו מר"ן מהריק"א דשפיר קי"ל כההיא דהריב"ש דהא הריב"ש ז"ל דלי לן חספא ואשכח מרגניתא מכמה טעמים וראיות שאינו נקרא משיב על שאלה ולא נשאר כי אם לחששת החזרה אשר חזר מטעם הוראת רבו בקדימת דברים ומינה דן ק"ו לנדונו ולהכי כתב שכיון דלא קיי"ל כרבו בההיא דקשר"ד וליכא למילף מינה לחומרא לנדונו ומצד הענין עצמו כבר הביא הריב"ש ראיות חזקות ולהכי לא חיישינן לחזרת הריב"ש זה נ"ל נכון בתקון וישוב התשובות הנז' על בריין והבוחר יבחר. ומה שנראה מתשי' הריב"ש סי' שע"ח ושע"ט שחזרתו לא מפני רבו אלא שדעתו לא הסכימה עיין במהר"א אלפאנדרי בקו"ע ד' י"א באופן שבנ"ד איכא שפיר קשר"ד בגוי הראשון כדכתב הרב הפוסק ובגוי השני לא בעי קשר"ד אחרים כיון ששמעון מדברים והוא דבר עמהם אף הר"ן יודה כדכתיבנא ודו"ק

עתה באתי לספק השלישי בענין קברתיו דליכא בנ"ד וידוע דהרמב"ם מחמיר בגוי מסל"ת דמצריך קברתיו אף דיבשה כמבואר בפי"ג מה"ג ה' כ"ה ואשכחן לרבים מהפוסקים דחיישי לה ועבדי כל תצדקי בפסקיהם לצאת ידי חובת הרמב"ם אף אנן נמי הלכה בארחותם ואומר דבנ"ד איכא כמה טעמי תריצי לצאת ידי חובת המחמירים והוא דידוע מה שהקשה הרשב"א על הרמב"ם ז"ל שמכמה מעשים בגמרא מוכת דלא בעינן קברתיו ביבשה והביא דבריו הרב המגיד וישב דבריו וכן מהריק"א שם ורוב התי' המובאים שם שייכי בנ"ד כמו שאבאר

ראשון מה שתירץ הרב המגיד שלא הזכיר רבינו שיאמר קברתיו אלא היכא שאין הגוי מזכיר שם היהודי אלא אומר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעים שהוא פ' אבל אם הזכיר שמו לא בעינן שיאמר קברתיו עי"ש ואף שמר"ן מהריק"א הקשה על תירוץ זה כבר כתב שם ומ"מ כדברי הה"ה כתבו הר"ן והריב"ש בתשובותיהם וכן בתשו' מסל"ת סי' א' עביד עובדא כתי' ה"ה וכן בסי' ז' הביא הך דה"ה וישב קושית ה"ה מה שהקשה כאן בטוב טעם ודעת עי"ש וא"כ בנ"ד כבר הזכיר שמו וסגי במקום קברתיו

שני תירוץ הנ"י בשם הריטב"א הביאו מר"ן שם וז"ל כתב הריטב"א דכל היכא שהגוי מכריז ואמר מאן איכא בי פ' בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעיל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לה הוה אמר אבל בגוי מסל"ת בעלמא חיישינן דילמא אמר בדמיה וצריך שיאמר קברתיו וטעמא דמסתבר הוא עכ"ל והקשה מהריק"א בתשו' סי' ז' דא"כ כשכתב בפרקין דלעיל בגוי מסל"ת ואומר אוי לפ' שמת ולא הזכיר קבורה לא משמע מלשונו דמיירי במכריז וכן הקשה מהרח"ש והרבה מהפוסקים ולתרץ זה כתב הרב פ"מ ח"ב סי' ט"ו דדברים הללו כמה נאה וכו' עולים במקום הכרזה ולאו דוקא הכרזה עי"ש וכן כתב הרב בצלאל בתשו' סי' ל"ב וכן כתוב בתשו' מהר"ש הלוי שבנאספות אשר בסוף י"א סי' ט' והרב מטה יוסף ח"ב סי' ד' ד' צ"ג ע"ב עי"ש ובכן בנ"ד נמי הא איכא הכי שאמר הגוי שהיה עושה עמהם טובות ושהיה מוציא עליהם הוצאות והוי כההיא דכמה טובות עשה עמי וא"כ ליכא למיחש שאמר בדדמי וסגי במקום קברתיו. ואע"ג דכתב הרב כרם שלמה דזה דוחק והוא תירץ באופן נאות עיי"ש הרי מצינו להרב ב"ת בתשו' סי' ע' שפלפל בחכמה על דברי הרמב"ם ומפרשיו ותירץ מדנפשיה לתקן דברי הרמב"ם עם הסוגיות ובמה שסותר עצמו ואמר מר שהיכא שמתאונן הגוי על מתתו ודואג ומצטער מוכח דלאו בדדמיה קאמר שאם לא היה ברור לגוי שמת היאודי לא היה מתאונן על מתתו דהאנינות מורה שברור לו שמת עיי"ש ומוכח מדבריו שם שכמה טובות עשה עמי היינו שמתאונן עליו על אבדן איש שגמל טובות עמו ודואג ומצטער עליו עיי"ש באופן שדברי הרבנים הנז' עשה אותו הרב תירוץ בפני עצמו. ובנ"ד הא איכא דוגמא דכמה טובות ולא בעינן קברתיו

שלישי תירוץ הרא"ם בח"א סי' ל"ו הביאו הכ"מ שם כתב דלא מצריך הרמב"ם קברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא והכא גבי גוי שאמר איש שיצא עמי מכאן מת וכו' שמצריך קברתיו ה"ט משום דגבי הליכת הדרך שייך בו אומדנא דלפעמים בהולכי שירות כשהולכים בדרך יקרא לאחד מהם שנשאר מן החברה ובקשוהו ולא מצאוהו חושבים באומדן דעתא ודאי מת או נהרג ואזלי בתר רוב הנפרדים מן החברה שהם מתים או הרוגים עכ"ל ורבים מאחרונים הורו הלכה למעשה כדבריו להקל היכא דמוכח מדברי הגוי דליכא כהאי אומדנא שכתב הרב וכן הרב פמ"א ח"א סי' קי"ג ובח"ב סי' פ"ט כתב שהיכא שמציין המקום שזה סימן שידע באמת שמת עיין י"א הגה"ט אות