זרע יעקב רפז

מה שהקשה על מהריב"ל והצ"ע ועיין בני דוד פ' פ'אלקון בקו"ע שלו ד' כ"ח שתירץ ומעקרא לא קושיא לע"ד כאשר יראה הרואה דעת מהריב"ל ז"ל בת"א כלל א' סי' ג' בגוי שאמר על מה אתם מדברים על ענין עזרא פרג"י אני נמצאתי עם גוי אחד וכו' כתב וז"ל ואעפ"י שלכאורה יראה שאין זה מסל"ת שהרי כתב הר"ן בתשו' וכו' ואחר העיון יראה לפי ע"ד דעדות זה הוי מסל"ת ואין עדות זה דומה למת פ' בלא קדימת דברים שכתב הר"ן דלא הוי מסל"ת ואפי' את"ל דדמיה אין להחמיר כסברת הר"ן וכו' וכ"ש לפי ע"ד אין הנדון הזה דומה למת פ' בלא קדימת דברים עכ"ל ואף שלא באר דבריו מה חילוק יש בין נדונו לההיא דהר"ן כבר פרשה הרב מטה יוסף ח"א סי' י"ג ד' ס"ח ע"ג שכינתו לחלק כדברי מהרימ"ט שכתבנו וכן הסכים הרב הנז' להלכה ולמעשה בנדינו כדברי מהרימ"ט והיינו כנ"ד

ואי לאו דמסתפינא אמינא אנא דאף בנדון הריב"ש ז"ל דסי' ש"פ לא בעי קשר"ד אף לדעת הר"ן דגם שם המלח לא התחיל לדבר אלא שמע שהיו מדברים ודבר הוא עמהם אתר שאמרו לו במה היו מדברים ודמיא לההיא דמהריב"ל בדין קשר"ד ולא נסתפק הריב"ש ז"ל אלא דילמא חשיב שאלה משום שאמרו לו אנו מדברים וכו' כמבואר שם אבל אי לא חשיב שאלה משום קשר"ד לא חייש הרב בנדונו אלא דסבר הריב"ש דלדעת רבו הר"ן דמחמיר בעלמא ובעי קשר"ד משום דחייש באומר מת סתם דילמא כוין להעיד ואף שאין שם שום התעוררות לא שאלה ולא הזכרה א"כ כ"ש וק"ו בנדונו שהוא קרוב לשאלה ויש התעוררות דאיכא למימר שהבין מדבריהם שכונתם לשאלה וכוין להעיד וכיון שמחמיר הר"ן באומר סתם אתיא בק"ו בנדונו שיחוש להחמיר והט' דהריב"ש שבתשו' הנז' פלפל להפיל חומת הסוברים בעלמא כמו קשר"ד כי היכי דלא ניליף מינה לנ"ד בק"ו כנז' ואחר אשר הוכיח דלא בעינן קשר"ד חזר להביא ראיות דדילמא שאני נ"ד דחמיר טפי מאומר מת סתם דהא איכא התעוררות כדאמרן והוכיח במישור דאף התעוררות זה אינו כלום דלא חשיב שאלה ולא אמרינן שהבין אלא שלבסוף חזר בו משום יקרא דרביה דשמע ליה דמחמיר באומר מת פ' בלא קדימת דברים ודן מעצמו שיחמיר בנדונו מק"ו ולכבודו חש וחזר משמעתיה האמנם הר"ן לא דבר בנדונו כלל

כי עפ"י האמור יבא אל נכון דברי מהר"י סמוט שבתשו' מר"ן סי' ב' שכתב בההיא דשלמה כרוב וז"ל ואע"ג דהריב"ש ז"ל השיב וכו' לא אמר זה אלא קודם שידע דברי הר"ן רבו חבל אחר שידע שהר"ן רבו חלק בזה הדר ביה מההיא ולא הורה שיעשו מעשה ע"י להתיר וכו' ונהי דאין צריך הגוי לומר הקדמת דברים כמ"ש הר"ן בתשו' שדבר יחלקו עליו הרבה מהפוסקים וכו' אבל נקיט מיהא דכשהגוי נשאל על שים נהרג לא נקרא מסל"ת ע"כ והדבר הקשה במ"ש דנהי דאין צריך וכו' דמהיכא תיסק אדעתין למימר דמשום דלא קי"ל כהר"ן בההיא דקש"ר לא קי"ל בהך דספק שאלה נמי דמה ענין זה לזה ורב המרחק ותרי מילי נינהו והיותר קשה בתשובת מר"ן הקדוש בסי' ג' אשר השיבו למהרי"ט כתב דלא קי"ל משום דכתב מהרי"ט שפשט המנהג דלא כהר"ן בימי גאוני עולם וכן הוא מורה בפשיטות מהר"י בי רב ז"ל וכיון שכן הריב"ש לא הדר ביה אלא בפני דברי הר"ן ומאחר שדברי הר"ן לא עמדו נמצא חזרת הריב"ש אינה חזרה וכו' עכ"ל דמה ענין הוראת מהרי"ט ועדותו משם גאוני עולם שהוא בדין קדימת דברים לחזרת הריב"ש מפני רבו בנדונו שהוא בענין אי תשיב שאלה דחמיר טפי מאומר מת פ' בלא קדימת דברים דבההיא לא דבר מהר"י מיטאסק ודעימיה כלל ותשובת מהרי"ט הלא היא בבנימין זאב ד' מ"ב וכולה בקשר"ד היא ואפשר דמודה להר"ן בנדון הריב"ש וכן הקשו רבים מהפוסקים ועיין להרב מטה יוסף ח"ב חאה"ע סי' א' והרב ב"ד ש"ש שם נאמן שמואל סי' נ"ה פמ"א ח"ב סי' ס' בני אברהם חאה"ע סי' ז"ך הרב חסד לאברהם חאה"ע סי' ה' ד' כ"ה ומ"ש בסוף הפסק

האמנם עפ"י הצעתנו הדברים נכונים דמהרי"ט ומר"5ן ז"ל ידעו והבינו שהר"ן לא דבר בפי' בההוא נדון דהריב"ש אלא דהריב"ש דן מעצמו בדעת רבו כיון דשמיע ליה דאית ליה כאומר מת פ' בלא קשר"ד דקרי ליה מתכוין להעיד. ומינה דן במכ"ש שיחמיר בנדונו דגריע מיניה דיש ספק שאלה ומפני כן חזר בו ולהכי היה מקים לומר כיון דעיקר דינא אתיא מק"ו מקשר"ד וכיון דאין הלכה כותיה בענין קשר"ד ממילא נפל היסוד ונהרס הבנין וחזר הדין בנדון הריב"ש דהלכתא כוותיה ולא חיישינן לחזרה משו"ה כתב מהרי"ם דנהי דאין צריך הגוי לומר דקדמת דברים וכו' אבל נקיט מיהא דכשהגוי נשאל וכו' דאף דלא קיי"ל בקשר"ד כהר"ן היינו משום דהחששא קלישא טובא אבל כשהגוי נשאל וכו' דגריע טובא נקטינן לחומרא