זרע יעקב רפו

כתב ולענין מה שאמרת אי גוי בא לפנינו ואמר מסל"ת איש פ' מת לבד אי נאמר שהוא מתכוין להעיד כ"ז שלא הקדים דברים אחרים וכו' אין ספק וכו' נראה בעיני דלא אמרה הר"ן אלא בבא גוי לפנינו ואמר לנו אלו הדברים דמוכח דעיקר בואו לפנינו היתה להעיד דבר זה כיון שלא היו שם ספור דברים אחרים שנתלה לומר לא בא לבאר אותם הדברים שקדמו וזה הוא ממש מתכוין להעיד דתנן וכו' וסבור הרב ז"ל דלאו דוקא בא לפני ב"ד אלא אפי' בא לפני אנשים או איש אחד ואמר מת סתם מתכוין להעיד הוא ואין זה מסל"ת כיון שבכונה בא לפנינו להגיד ענין מיתתו משמע שהיה מחזר על הדבר ולא בא כל עיקר אלא לדבר זה אבל גוי שנמצא אצל ישראל לענין אחר וספר לו מעצמו בלא שאלה באדם שמספר שמועות לחבירו ודאי דלא נפיק מתורת מסל"ת עכ"ל והביא ראיה לדבריו מדברי הר"ן עצמו עי"ש. ובכן בנ"ד הכי הוי הגוי לא בא לפני היהודי לספר וגם לא התחיל לדבר אלא שמע שהיו מספרים וספר גם הוא עמהם וכיון שכבר ביררנו לעיל שאין זה נשאל ולא משיב על שאלה קשר דברים נמי לא בעי

הגם הלום חזיתיה למר שם שהביא ראיה דלא בעינן קשר"ד נגד מהרד"ך ז"ל וכתב וז"ל ותשובה מפורשת עליו ז"ל מההיא דפונדקי וכו' הרי כאן שעיקר מה שתמכו על עדות הפונדקין הוא על הבכיה שהתחילה היא לבכות מעצמה וכו' יש לה דין מסל"ת אעפ"י שלא היה שום קדימת דברים לפניו וראיתי לו שהביא שמועה זו בתשו' הראשונה והוקשה לי ממאי דקס"ד דפריך וכו' ובמחילה מחכמתו אדרבא עיקר הראיה היא לפי המסקנא דמסיק כיון דחזיתינהו בכיה ועיקר מה שאנו סומכים הוא על הבכיה שהו"ל כאילו אמרה כפי' שמת אעפ"י שלא היה שום קדימת דברים אחרים עכ"ל

ואני בעני מקונר המשיג לא ירדתי לסוף דעתו בראיה זו שהרואה דברי מהרד"ך יראה שהביא מסקנת ההיא דפונדקין לראיה לדבריו וז"ל שכל שהדברים מראים שאין רצונו להעיד שא"כ היה אומר שכיב חיואי וחסא וכו' אלא כמספר דברים ומצטער בצער ב"ב וכו' וכן נמי חשיב התם מסל"ת ההיא פונדקית דקאמר וכו' אעפ"י ששאלוה איה חברנו משום שראוה בוכה כדמסיק התם עכ"ל וכונתו מבוארת שכיון שבכתה גילתה שהיא מצטערת על מיתתו וחשיבא כאילו אמרה חבל על פליני שמת שחשיב כקדימת דברים שאין כונתו להעיד והויא כההיא דחואי וחסא פרשא זריזה דמיתי הרב שם שמשום שנראה כמצטערים חשיבי כקשר"ד והך דפונדקין נמי הכי הוי ולהכי מסקנת דפונדקית לא קשיא ליה ואדרבא מסייע ליה אך הוה ס"ד שפיר קשיא ליה ומתרץ עיי"ש ואיך הרב מהרימ"ט העלים עיניו מזה וממקום שבא להביא ראיה נהפך לרודף. וכן ראיתי למר"ן הקדוש בתשו' מסל"ת סי' ז' וח' פירש הך דפונדקית דחשיב כקשר"ד דהבכיה חשיבא כאומרת חבל על חברכם שמת עי"ש וכן מפורש בתשו' הר"ן סי' ג' בשאלת השואל כתוב ז"ל אי נאמר שהוא מתכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא כי חסא או חבל על פ' ודומיהם או כפונדקית שהתחילה לבכות ע"כ הא קמן דלשואל מפשט פשיטא ליה דבכית הפונדקית חשיבא כקדימת דברים והר"ן בתשו' נראה שהסכים לזה ממה שלא סתר דברי השואל בזה וע"כ היינו טעמא משום דחשיב כאומרת חבל על פ' תברכם שמת ועיין במ"א ח"ב סי' כ"ג ודברי אמת ד"ל סוף ע"א

גם את זה ראיתי לכת"ר הרב המורה נר"ו שגם הוא חגר חרבו נגד מהרד"ך אתא ומייתי מתניתא בידיה וכתב וז"ל גם לא ראה פי' הרמב"ם במשנה זו שכתב וז"ל ונאמן הנכרי כשאמר מת פ' אם הוא הסיח ל"ת עכ"ל וכן כתב הטור ברמזיו בפסקי הרא"ש שהוא חברם כידוע עי"ש ומוכח מדבריהם הכא דלא בעי שום קשר"ד אלא די שיהא מסל"ת וכו' ודברי הרד"ך ז"ל עכ"ל ואחר המ"ר אינו נכון לומר על הרב מהרד"ך ז"ל כי לא ראה פי' המשניות סוגיא בדוכתא כי רב גובריה ורב חיליה כידוע וכל רז לא אניס ליה והאמת יורה דרכו אף הוא ראה פי' המשניו' הנז' וידע כי אין משם שום סתירה לדבריו דאינו משום שכתב שאמר מת פ' נאמר אנחנו שלא אמר אלא מת פ' לבד זה אינו שהלא סיים וכתב אם הוא מסל"ת וכונתו מבוארת שהוא הטלת תנאי שאמירת מח פ' תהיה באופן וסדר שיהיה מסל"ת ואין כאן מקום לבאר דיני מסל"ת כצד הם וכיון שכבר באר בחבירו שכל שאין בו קדימת דברים לא חשיב מסל"ת ממילא נבין שמה שאמר כאן שנאמן הגוי כשאומר מת פ' אם הוא הסל"ת היינו שיהיה ג"כ קשר"ד כי היכי דלהוי מסל"ת הא לאו הכי לא חשיב מסל"ת וזה פשוט ואין כאן מקום עיון כלל ובדרך זה יתפרשו דברי הרמוזים ומהתימ' על כת"ר שלא שראה במהרדיך שם ע"ב ע"כ שהקשה עליו הרב מהרי"ט קושיא כעין זאת מתשו' מהר"ע ועיין עליו מה שהשיב כי ממנו יקח לקושיתו זאת

באופן שלדעת מהרימ"ט ז"ל שפיר הוי נ"ד מסל"ת וחשיב כקשר"ד עיין תשובת מהריט"א א קמ"ד