זרע יעקב רפג

שכתבנו לעיל ועפ"י האמור נראה לע"ד שכונתו מבוארת שבא לאפוקי מסברת הריב"ש דלא תימא דע"כ דת"ד לא חייש להזכרה אחד האיש ואחד האשה הזכרתם לא פסלי דאי תימא דחייש ת"ד ההזכרה א"כ ה"ה שהיה ראוי לחוש בפונדקית שבביאתם אצלה הבינה שכונתם לשאול לה על חבריהם כאשר הוכיח סופם ששאלו לה ונימא שהיא הבינה כן ולהכי בכתה וא"כ הבכיה לא חשיבא התחלת דבור אלא ודאי דת"ד בעי שאלה גמורה או קצת שאלה אבל הזכרה לא וכדי לסלק זה כתב ומיהו בבכתה ותו קאמרי וכו' מודה ר"י וכו' פי' דלא דמי הזכרת איש ואשה דעכ"פ הוזכר המת ולהכי אף דר"י חייש להזכרה מודה בההיא דפונדקת דלא חיישינן שהבינה ואפשר דלקושטא לא היתה כונתם לשאול ומה ששאלו לה היינו משום שבכתה והבכיה גרמה שנתעוררו לשאול לה והיינו דדייק לומר בבכתה ותו אמרי איה חברנו ר"ל שמסיבת הבכיה אמרי לה איה חברינו והזכרה חמירא יותר מביאת חבריה אצל הפונדקית כדכתיבנא לעיל ואף שכל כי האי הו"ל להש"ס להקשות ולתרץ כן צריכין לידחק ולומר שכל כי האי מפשט פשיטא ליה לתלמודין דיש לחלק ביניהם ואין צורך לאומרו והיינו דמסיים ולרש"ל כ"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך וכו' פי' דלרש"ל אין צורך לידחק ולומר דמשום דפשיטא ליה להש"ס תירוצה דהך פירכא משו"ה לא הקשה דזה דוחק אלא דקושטא קאי דלא קשיא לרש"ל דהוא לא חייש להזכרה וה"ק דלא חיישינן נמי בפונדקית שהבינה במה שבאו אצלה שכונתם לשאול ומשו"ה לא פריך לה תלמודא ולא פריך אלא משאלה דלדידיה שאלה הוא דמזקא ותו לא והיינו דנקט המרדכי בלשונו כ"ש דאתי שפיר הא דפריך. זה נ"ל נכון

ועפ"י דרך זה יתבארו היטב דברי מרן ז"ל מאי דדייק מלשון ההגהות דאף הזכרת האיש מזקת וכבר כתבנו לעיל בזה אך לפי האמור יבואו על נכון דהוא הבין בכונת ההגהות כדכתיבנא דבא לחלק בין הזכרה דירושלמי דחייש ר"י שהבין שכונתם לשאלה לההיא דפונדקית דלא חיישינן שהבינה שביאתם היתה לשאול לה על חבריהם ולהכי ילפינן דדוקא כגוונא דפונדקית הוא דלא חיישינן משום שלא עשו שום מעשה ודבור בדבר הנוגע למת אבל אם יש שום הזכרה בין אשה ובין האיש המת כיון שדברו בענין המת חיישינן שהבין שכונתם לשאלה ולזה כיון במה שכתב מר"ן דדוקא בגוונא דפונדקית מכשר פי' משום שלא היה שים דבור אלא ביאת חבריהם דוקא ולא הזכירוהו לה אבל אם הזכירוהו לה הו"ל כאומר איה חברינו ע"כ פי' דעיקר החי' הוא בין הזכירו ענין השייך למת ובין ההיא דפונדקית שלא היה שום דבור בענין המת א"כ כל הזכרה פוסלת אפי' הזכרת האיש המת. זה נ"ל נכון

ואל תשיבני ממה שכתב מהראנ"ת ח"א סי' ע"ה הובא לעיל דחשיב התם הליכה לבית הגויה כשאלה עי"ש דהתם שאני שהליכתם לבית הגויה היתה לחקור ממנה על ענין שלמה הנחנק ולא היה להם עוד שום עסק עמה ובודאי שהגויה ג"כ הבינה כונתם אבל בעובדא דפונדקית הליכתם שם היתה ללון שם כמנהגם והליכה כזו לא חשיבא שאלה על המת כיון שבהליכה אין שום רמז חקירה על חבריהם המת שכן דרכם ללכת שם תמיד ומה ששאלו לה לבסוף משום שבכתה הבינו שמת חברם וע"ז שאלו ועיין מהר"ש הלוי סי' ד' חאה"ע והרב דברי אמת סי' ט' ד' ל' שחילק גם כן לתרץ קושית הרב משאת משה על מהראנ"ח עי"ש

כללא דמלתא מכל מאי דכתיבנא דנ"ד הוי שפיר מסל"ת ואין כאן הזכרה ולא שאלה כלל ג'

אתאן במה שהוא נ"ד גוי מפי גוי דבר זה במחלוקת שנויה ושלשה חי' בדבר א' דעת הריב"ש דאפי' אמר הגוי השני שהא' היה מסל"ת לא מהני דחיישינן שאינו בקי לדעת מה הוא נקרא מסל"ת כמפורש בתשו' סי' שע"ח ועיין למהר"א אלפאנדרי בקו"ע ד' י"א. ב' דעת הר"ן ודעימיה דאם אמר הגוי השני שהראשון היה מסל"ת שפיר דמי. ג' דעת הרב תה"ד שאף שלא הגיד הגוי השני שהראשון היה מסל"ת מסתמא תלינן להקל ומבואר כ"ז בפ"ו עיין להכנה"ג הגהת ב"י מאות קל"ג עד אות קמ"ו ובי"א ח"א הגהב"י מאות רי"ד והלאה ובח"ב הגהב"י מאות פ' והלאה ותמצא הדבר באר רמובות

והנה מר"ן בתשו' מסל"ת סי' א' כתב וז"ל ולא עוד אלא שבנ"ד אפי' הריב"ש מודה שהרי ספרה התוגרמית שאמר לה הישמעאל ששמע לרצחנים שהיו דואגים על שהמיתו את חביב יהודי בחינם. הדבר ברור שאין לך מסל"ת גדול מזה וכיון שנודע לנו דברי הרצחנים ואנו מכירים בדבריהם שמסל"ת היו סמכינן עלייהו לדברי הכל עכ"ל. וכן הביא הרב הכנסת רבים מהפוסקים שכתבו כן שאם מסיפור הגוי השני ניכר שהראשון היה מסל"ת אפי' הריב"ש יודה וגם הרב י"א אות רי"ז אסף וקבץ כמה פוסקים דסברי הכי ובכן בנ"ד נמי שפיר איכא למימר הכי דמדברי הגוי השני ניכר ונראה החושה אל העין שכל דברי הגוי הראשון עם הגוי השני אשר ספר לו כל