זרע יעקב רפב

שמצאו מת והוי ממש כההיא דהריב"ש שכתב ואף אם שמע דבריהם מתחילה כל שלא שאלוהו דחשיב ליה הריב"ש מסל"ת והרד"ך החמיר משום הזכרת אשה. מיהו לזה יש לומר דשאני ההיא דמהרד"ך דהזכירו נשואין בהדי הזכרת אשה משו"ה חשיבא הזכרה אלימתא והוי כאומר השיאו את אשתו וחמירא אף שלא דברו עמי אבל דהיא הזכרה גרידא אפשר דמודה דכל שלא דברו עמו ולא הזכירוה לו לא חשיבא הזכרה. אבל מההיא דהריב"ש עדין קשיא. ולעיקר קושית מהר"ש הלוי על הריב"ש עיין ב"ד ש"ש שם שתירץ

ואשר אני אחזה בעיקר קושית הרב דסובר הריב"ש דהא דירושלמי פליגא את"ד ואינו הלכה ולא חיישינן להזכרה המוזכרת בו והזכרת איש ואשה אינה מזקת כלל והכי דייק לשיני שכתב וז"ל בסי' ש"פ ולמה לא יקרא זה מסל"ת והלא אין זה לא מתכוין להתיר ולא מתכוין להעיד שפסלה בו המשנה ולא שואלין אותו ומשיב שפסול מן הירושלמי שאמרו שזה מתכוין וכן מסוגית הגמרא דמקשינן והא איה חברנו קאמרי וכו' עכ"ל ואילו הזכרת שהיא סברת ר"י שבירושלמי לא הזכירה נראה שסובר שאינה הלכה ולא עוד אלא שאף סברת רש"ל כל ששואלין אותו לא העלה להלכה אלא משום דבת"ד איכא הכי דהא כשהביא סברת רש"ל מן הירושלמי נכתב בצדו וכן מסוגית הגמרא נראה שעיקר סמכין דיליה אסוגית הגמרא. וכן כתב עוד שם סמוך ונראה וז"ל וא"כ נראה שלא בא לב"ד ולא נשאל אלא מספר מעצמו מסל"ת קרינן ליה הא אם בא לב"ד אפי' מעצמו או נשאל אפי' שלא בב"ד כמו שאמרו בירושלמי וכמו איה חברנו מתכוין להעיד הוא ופסיל עכ"ל גם כאן לא שלח ידו יד הקו' להודיע סברת ר"י כל שמזכירין לו אשה ואף סברת רש"ל כל ששואלין הביא בצדה ראיה מת"ד הא לאו הכי לא היה סומך עליה הרי זה מוכיח שמפרש הירושלמי כס"ד דהמרדכי ופליג את"ד ואינו הלכה

ואחשבה לדעת כי בהאי פליגי הריב"ש וחד דעימיה הרב מהרב לפפא ז"ל בסי' ש"פ שכתב וז"ל מאי דאמר מר שעדות המלח אינו מסל"ת לפי שלא היתה התחלת שיחתי מן המת דמה שאמר ליהודי ולגויה ממה אתם מדברים נראה ששמע והבין ממה דברו וכו' אני תמהא דהלא מעדות היהודי אינו נראה שהגוי הבין וכו' ע"כ שנראה מדברי הרב לפפא שמשום ששמע והבין ממה שדברו לכך לא הוי מסל"ת ולא פירש בדבריו טעמא דמילתא שאם שמע והבין מאי הוי ואם נאמר שכיון שהבין במה היו מדברים חיישינן דילמא הבין שכונתם לשאול לו עדיין לא פירש מנין לו שחיישינן להאי הא בגמרא לא אשכחן אלא בשאלה חוץ לב"ד או מתכוין להתיר ותו לא האמנם עפ"י האמור הנה נכון דהוא סבר כהירושלמי דחייש להזכרה כר"י ולאו דוקא הזכרת אשה אלא ה"ה דהזכרת האיש נמי מזקת ולהכי כל ששמע והבין דבריהם בודאי שמע שהזכירו שם האיש המת לפניו וחיישינן שפיר שהבין שכונתם לשאול ממנו ולהכי השיב והיינו כר"י דירושלמי והריב"ש סבר דאין לנו לחוש לזה שאם באנו לחוש א"כ וכו' בפונדקית כשראתה אותם ניחוש שחשבה בלבה שלשאול את פיה על חבריהם היו באים וכו' פי' שאם באנו לחוש ששמע דבריהם ושהבין שכונתם לשאול ממנו א"כ בההיא דפונדקית נמי ניחוש שמה שבכתה הוא מסיבה שהבינה שביאתם היתה כדי לשאול ממנה על חבריהם ולהכי בכתה ולא נחשוב הבכיה כתחילת דבור אלא ודאי דלא חיישינן שמא הבינה כך ולהכי בנ"ד אף ששמעה לא חייש שמא הבין וכונתו לומר דמהך דפונדקית מוכח הפך סברת ר"י שבירושלמי דבהזכרה לא אמרינן שמא הבין שכונתם לשאול ממנו מדלא חיישינן בהך דפונדקית שמה שבכתה משום שהבינה שבאו לשאול לא שיש מקום לחוש כיון שהניחוהו אצלה חולה ועתה באו וגם כשראתה אותם התחילה לבכות ועכ"ז לא חיישינן כיון שלא פירש ענין ורמז שאלה ה"ה דבהזכרה נמי אמרינן הכי כיון שלא פירש רמז שאלה בדברי היהודי ופליג עם המרדכי

ונראה שהמרדכי מתרץ האי דפונדקית דלא דמיא להזכרה אשה או המת דכיון שהוזכר אמור יאמר הגוי דלא על מגן הוזכרה אם לא שיש להם שים תועלת וכונה ומתוך כן יחוש שכונתם לשאול לו ומפני זה הגיד מה שהגיד משא"כ מעשה דפונדקית שלא עשו שום מעשה הנוגע לחבריהם כדי שנאמר שמתוכו הבינה שכונתם לשאול לה ומה שבאו אצלה אין זה הוכחה שכן ארחות כל עובר אורח יבואו אל המלון גם אלו באחד מהם ואין כאן שום רמז בענין המת כלל ומשו"ה לא אמרינן שהבין שאין לנו לבדות חששות מלבנו ומה שלבסוף שאלוה איה חברינו הוא שנתעוררו לשאול לה מתוך בכיתה ולעולם ת"ד חייש להזכרה כר"י דירושלמי

ולזה כיון המרדכי במה שכתב ומיהו בבכתה ותו קאמרי איה חברינו מודה ר"י דהוי עדות ולרש"ל כ"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איה חברינו קאמרי ע"כ והוו בא קמאי כפירוש כונתו כמו