זרע יעקב רפא

ישמע השומע על מי כונתו לשאול וישיב וממה שלא הזכיר שמו ידע כל שומע הזכרתו שאין כונתו לשאול שאין זה דרך שואל דבר

ומוכרח אתה לומר חי' זה דהא חזינן למר"ן דיליף מההגהות דהזכרת האיש נמי מזקת ואילו בההיא דמהר"י סמוט בסי' ב' ג' חזינן דלא חייש להזכרה ואף שנשא ונתן באמונה להוכיח דלא חשיב שאלה גמורה הא מיהא לא גרע מהזכרה בעלמא אלא ע"כ דכיון ששם לא הוזכר שם האיש אלא סתם אמרו אנו מדברים על איש אחד וכו' כל כי האי הזכרה נמי לא חשיבא כיון דטעם הזכרה נמי הוי משום דחיישינן שמא הבין הגוי שכונתו לשאול וע"ז הגיד המגיד א"כ כשלא הזכירו שמו בפירוש אלא סתם כנ"ד וכההיא דמר"ן אין מבין שכונתם לשאול שאין דרך שאלה בכך כדכתיבנא

אלא דמדין לא אתנח לן מה שהביא מר"ן ז"ל שם ההיא דרבו מהריב"ש ז"ל דההיא שהזמין ישמעאלים וכו' דהתם הזכיר שם היהודים בהדיא לפני הישמעאלים ושמעו דברים היוצאים מפי השואל ואמר הרב דלאו חשיב שאלה כיון דלא שיילי ליה לגוי בהדיא וזו היא שקשה לדעת מר"ן שהזכרת האיש נמי מזקת אין לך הזכרה גדולה מזו ואף שלא הגיעה לשאלה גמורה הזכרה מיהא הוי שהוא ספק שאלה ואף שהזכירה מטעם שאלה נגעו בה לא שבעינן שיהיה הוכחה מתוכה שבהזכרה זו כיוין לשאול הא ודאי ליתא אלא שכל הזכרה חיישינן לה דילמא הבין שכיון לשאול

ולזה אנו צריכים לדברי הרב מהר"ש הלוי ז"ל שם שהקשה לעיל הריב"ש שבסי' שע"ז וש"פ מהירושלמי ותירץ וז"ל דבירושלמי אמרינן כל שמזכירין לו אשה האי לישנא דלו נראה דלגוי עצמו המשיב אח"כ הזכירו לו אשה דמוכח טובא דמחמת אותה הזכרה שהזכירו לו שם האשה נתעורר הגוי להגיד מה שהגיד וכגון זה לא הוי מסל"ת אבל בנדון הריב"ש תחילת הדברים היו בין היהודי לגויה ולא היו הדברים עם הגוי המגיד המאורע אלא שאל להם במאי עסקיתו ולשאלתו השיבוהו והוא השיב להם הענין א"כ כיון שתחילת הדברים לא היו עם הגוי המגיד וכמ"ש הריב"ש דנראה מדבריו שלא הבין שישאלוהו כלל עי"ש לכן נראה דאפשר דהוי מסל"ת כן נלע"ד עכ"ל ונראה ברור מדבריו שכל שלא דברו עם הגוי המשיב אף אם היה שם מתחילה ושמע דבריהם והזכרת שם המת קאמר הרב דהזכרה כזו לא חשיבא הזכרה כיון שלא הזכירוה לו וא"כ נאמר שחי' זה סובר מר"ן בההיא דרבו מהר"י בי רב ז"ל כיון שהיו דבריו עם ישראל חבירו

אברא דמדברי הרב כרם שלמה נראה שהבין בדברי מהר"ש הלוי דבעינן שהזכירוהו המת שלא בפניו ובעודם מדברים בא ושמע שהזכירוהו והגיד מה שהגיד בכי הא הוא דלא חשיבא הזכרה כיון שלא היה שם בתחילת דבר אבל אי היה שם בתחילת דבר ושמע דבריהם כשהזכירוהו אף שלא היה ההזכרה עמו חשיבה כזנרה ומזקא ואם כוין לזה עדיין דברי מר"ן בההיא דמהר"י ב"ר קשים

אלא דקשה שאי אפשר לומר שכונת הרב מהר"ש הלוי כן שאם כן עדיין לא נתיישבו דברי הריב"ש בסי' ש"פ שכתב וז"ל א"כ בנדון דידן נראה שיהיה עדות הגוי מסל"ת ואף אם שמע דבריהם מתחילה כל שלא שאלוהו ע"כ הרי שאף ששמע דבריהם מתחילה ושמע שהזכירוהו להמת בפניו לא חש להזכרה

ועל עיקר חילוק מהר"ש הלוי ז"ל קשיא לי. דמה תקן למה שכתב שם וז"ל ואם היה שהיהודי והגויה ההיא התחילו לומר אנחנו מדברים באיש פ' אם חי או מת אז היה אפשר לנו לדון ולומר שנתכונו לשאול לו ואת מה בידך אעפ"י שלא אמרו כן בפירוש אבל כאן לא אמרו כן בפירוש וכו', וכן כתב בסי' ש"פ ועמד נגדו ההיא דבכורות והוכרח ליישב עי"ש ואם איתא דאית ליה להריב"ש דהוכרה מזקת אף שאינה שאלה מאי קשיא מההיא דבכורות נימא דעדות אשה שאני דחמיר טובא דאפי' הזכרת לחוד שם המת מזקת משו"ה היכא דאינה שאלה גמורה לא נפיק מתורת הזכרה לא כן בבכור דהזכרה לחוד לא מזקא כי אם כשדבר דברים שנראין לעין שכונתו לומר לו שיטיל בו מום

ועוד שמדברי מהרד"ך בית כ"א חדר י"ד נראה לכאורה שאינו מחלק כחי' מהר"ש הלוי שכתב וז"ל נראה דהכא לאו מסל"ת הוא אפי' לדעתו של מהרי"ט ז"ל דהא על אשתו של המת היו מדברים כאשר בא בשאלת כי שגוי אחד התחיל ואמר למה אינכם משיאין לאלמנה זאת ובתוך הדברים הללו אמר להם הגוי האחר כדי למנות על דבריהם שמצאו מת ובודאי כל שמזכירין לו אשה מתכוין להעיד הוא ולא הוי מסל"ת אפי' הוא אומר דברים אחרים כמסל"ת כדמשמע עכ"ל הרי שנדון הר' היה שלא דברו עם הגוי המשיב ולא הזכירוהו לו שלא היו מדברים אחרים ביניהם והזכירו אשה והשיב המשיב כששמע דבריהם אף שלא דברו עמו אמר